משמרת הלילה

התלבטתי אם למשוך את זה עוד, אבל החלטתי שאם סיימתי לכתוב אני אסיים עם זה וזהו.

תודה רבה לכל מי שהתמיד להגיב ועשה לי את היום כל פעם מחדש ^^

אפילוג

העולם הוא מקום מסוכן. בעיקר סמטאת דיאגון, ובעיקר בלילות. אך גם בזמנים אפלים כמו אלה, ישנן נקודות קטנות של אור- אנשים אמיצים שמוכנים לשים את עצמם מול קו האש כדי לשים קץ לרשע ולשחיתות, ולהפוך את העולם למקום טוב יותר...

אבל משום מה, אלה הם גם האנשים שתמיד מגיעים לתא המעצר.

ג'יימס, לילי, סיריוס, רמוס ופיטר ישבו דחוקים ומובסים על הספסל היחיד בתא המעצר הקטנטן שבמפקדת משמרת הלילה. כשעין הזעם, מוביל חצי מאנשי משמרת הלילה, התפרץ לטרקלין של הלייסטריינג'ים לעת שחר, הוא התקשה להאמין לסיפור של אנשיו לפיו הם פרצו למסיבה של אוכלי מוות וניסו לעצור אותם. אולי מכיוון שלנגד עניו הוא ראה חדר מלא אנשים חפים מפשע אוחזים במפיות שהעידו על כך שהם לוקחים חלק בכנס ג'וג'ואים, מוטלים מסביב בחוסר אונים, ואת אנשיו עומדים מעליהם בשרביטים שלופים.

אולי זה היה קצת לא הוגן לא לנסות להקשיב לאנשיו ולהכניס אותם ישר לתא המעצר עם התנצלות לבעלת הבית המזועזעת עד דמעות מהפריצה, אך הוא יצא מתוך נקודת הנחה שהם כבר רגילים למקום, ובכל מקרה, אחרי לילה שלם של משמרת, אפילו לו לא היה כוח להתעמק בסיפורי הקונספירציה של החבורה הזו.

"אז..." לילי ניסתה לגלגל שיחה נימוסית עם בוב, שהגיע גם הוא לתא המעצר בסוף המשמרת (מסיבה שחברי המשמרת החיוורים והרועדים שעצרו אותו לא היו מוכנים לחלוק), היות והיא מצאה את עצמה דחוקה בספסל קרוב אליו הרבה יותר משהייתה רוצה. היה לו ריח משונה שהזכיר לה בשר נע שעמד בשמש. "מה עמדתך כלפי קוסמים טהורי דם?"

"אני לא בררן," ענה האיש המקועקע בחביבות. "פעם אפילו אכלתי גובלין, אבל זה עשה לי כאב בטן, והקאתי אותו ביום שלמחרת. הם לא מתעכלים טוב, כנראה."

"כן..." פלטה לילי בהסתייגות וניסתה להיצמד כמה שיותר לצד של ג'יימס. הוא הבין זאת כמחווה של אהבה וכרך זרוע סביב כתפיה.

הוא נשק לה על הלחי ואמר, "אני שמח שנתת לי הזדמנות שנייה."

"גם אני..." היא התקרבה אליו עוד יותר כאשר הבוגי- מן ליקק את שפתיו ברעב לנגד ענייה.

"אל תתבאס, ירחוני," אמר סיריוס לרמוס מצידו השני של ג'יימס. "אוכלי המוות אולי נצחו בקרב, אבל לא במלחמה."

"אני יודע," אמר רמוס באנחה, כתפיו שפופות בייאוש. "אבל היינו כל כך קרובים... וזה לא רק זה- אני לא מאמין שסקרלוט עשתה לי את זה..."

"יש עוד הרבה דגים בים, ירחוני," אמר סיריוס בלי שמץ של אשמה. "ואל תיתן לעניין אוכלי המוות להדאיג אותך. הכל יכול לקרות. לעזאזל- תחשוב שאולי, נגיד, לקרניים ולאוונס יהיה ילד שיביס את וולדמורט, או משהו כזה?"

כל היושבים בתא החלו לצחוק לנוכח המחשבה הבלתי- אפשרית.

"ברור- יהיה לו את המראה שלי," אמר ג'יימס בגיחוך.

"ואת העניים שלי," הוסיפה לילי בחולמניות.

"והוא יהיה המחפש הכי צעיר בבית שלו מזה מאה שנים!"

סיריוס נחר. "כאילו שזה אפשרי..."

"אל תזלזל, בלק. אתה עוד תגיע לאזקבן או משהו כזה."

"אני לא חושב שהוא יצליח לעבור את שלב המעצר לעשרים- וארבע שעות. הוא לא מוכשר עד כדי כך," אמר רמוס בגיחוך. "אבל תארו לעצמכם שמישהו מאיתנו יערוק לצד של וולדמורט- זה יהיה מצחיק, לא?"

כל היושבים בתא פרצו בגל צחוק נוסף, אך בפיטר פתאום עלו ספקות בנוגע לקעקוע המכושף המגניב שעשה במסיבה- לפתע הוא חשש שאולי יחייבו אותו בתשלום כל שהוא...

"אתם יותר מידי הזויים," אמר ג'יימס, עדיין צוחק. "עוד מעט תגידו לי שרך- כף יברח מאזקבן אחרי שתיים עשרה שנים, יברח ממשרד הקסמים במשך עוד שנתיים, ואז יחזור לגור בבית הישן של ההורים שלו ויהפוך לאלכוהליסט. וירחוני יחיה חיים בודדים וגלמודים במשך שנים ואז יתחתן עם אישה שצעירה ממנו בשלוש עשרה שנה, שהיא במקרה גם בת הדודה של סיריוס."

כולם צחקו שוב.

כן, עד כמה שזה נראה טיפשי, העולם זקוק לעזרתה של משמרת הלילה. ומשמרת הלילה- ובכן, היא זקוקה לעזרה.

___

"משמרת הלילה" הגיעה לסיומה! כעת, כיאה לכל פארודיה, יש להתנצל בפני כמה אנשים שנעשה להם עוול במהלך 10 הפרקים והאפילוג של הפאנפיק הזה.

אני מבקשת להתנצל בפני:

טרי פראצ'ט, שהגה לראשונה את הרעיון של משמרת הלילה.

ג'יי קיי רולינג, שנעשה בדמויותיה שימוש מכפיר.

הלנה בונהאם קרטר, שנעשה עוול לכישורי המשחק שלה.

כל חובבי הקונדסאים באשר הם.

הזוג פוטר וכל החבר'ה הטובים מספרי הארי פוטר, שהוצגו כחבורת רפי שכל.

הלורד וולדמורט, שלא יצא לו להרוג אף אחד בלי סיבה.

כל האנשים שמתו במהלך הפאנפיק.

בפני הקוראים, שקריאת הפאנפיק הנ"ל היוותה בזבוז מחפיר של זמן מבחינתם בנוסף לאובדן 20 נקודות של IQ לפחות.

ושוב בפני טרי פראצ'ט, שרבות מהבדיחות הטובות בפאנפיק נגנבו מספריו.

לכולם כאחד ואחד ככולם- סליחה!

הפרק הקודם