כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 10: על הקצה 

כשרוז התעוררה שוב, היא מצאה את עצמה לבושה בחולצה של אריק, כשהוא בחזה חשוף מצמיד אותה אליו.

"אריק?" היא לחשה. "ממ..." הוא המהם. "למה אני לבושה בחולצה שלך? אני ואתה... אנחנו... עשינו משהו? כי אני לא זוכרת כלום." אמרה רוז במבוכה. אריק פקח את עיניו בבת אחת. לחייה האדימו תחת מבטו החודר. "לא, אנחנו לא עשינו כלום חוץ מלישון. את בחולצה שלי כי הייתי חייב לזרוק את הבגדים שלך. הם היו מכוסים בדם אחרי שקפצת ממכונית נוסעת, משוגעת קטנה שלי." אמר אריק. "אה, זה הדבר האחרון שאני זוכרת. הייתי מטומטמת כשהתערבתי במשפט, וכעסת עליי בצדק." היא הודתה. "לא רוזי שלי. אני הייתי אידיוט כשכעסתי עלייך, את רק רצית לעזור ופחות או יותר הצלחת ובמקום להודות לך, קראתי לך מטומטמת והתנהגתי אלייך לא יפה. אני מצטער." אמר אריק בקול שקט.

רוז נשקה לשפתיו, בתחילה בעדינות ולאחר מכן בלהט גובל בטירוף. היא כרכה את זרועותיה סביבו והידקה את גופה לשלו. לשונה גלשה אל פיו והשתלבה בלשונו. גופה בער בתשוקה. ידיה נשלחו אל חגורת מכנסיו אך אריק זינק מהמיטה בבת אחת. ניביו היו בחוץ והוא התנשם, הוא כמעט איבד שליטה.

"למה?" שאלה רוז במבוכה. אני דוחה אותו כל כך שהוא לא רוצה לעשות איתי אהבה? תהתה רוז בליבה וחשה כאב ועלבון. היא הביטה בפניו. היה בהן משהו שהיא לא הבינה, שהיא לא הצליחה לפרש. אני מגעילה אותו חשבה רוז והשפילה את מבטה. דמעות גלשו על לחייה. דמעות של כאב ועלבון הדחייה. היא קיפלה את ברכיה אל חזה והניחה את ראשה עליהן כשהדמעות לא פוסקות מלרדת על לחייה.

אריק החזיר את ניביו למקומם והתיישב עם ברכיו על המיטה. "רוזי?" הוא לחש והרכין את פניו לפנים כדי להביט בפניה אך היא המשיכה להסתיר את פניה ממנו. "אני מצטערת." היא מלמלה מבלי להרים את ראשה מברכיה. "על מה?" שאל אריק בבלבול. "שאני מגעילה אותך כל כך שאתה לא מסוגל לעשות איתי אהבה." אמרה רוז בקול חנוק מדמעות. "רוז!" הוא זעק בתדהמה וכרך את זרועותיו סביבה. הוא נשק לראשה וחיבק אותה חזק. "השתגעת? מאיפה הבאת את הרעיון המטופש הזה? לא ראית איך איבדתי שליטה על עצמי והניבים נשלפו מעצמם למרות שאני לא ערפד צעיר? איך הצלחת לחשוב על רעיון כזה?" הוא התלהם. "אז למה אתה לא רוצה אותי? למה ברחת ממני?" היא שאלה בדמעות. "כי את לא במצב לחשוב בהיגיון. אחרי שזינקת מהמכונית הנוסעת, הדרדרת במורד הגבעה. כל הגוף שלך היה מרוסק, לא הייתה לי ברירה חוץ מלתת לך את הדם שלי ושתית המון ממנו, כל כך הרבה שאיבדת שליטה לפני כמה דקות. הגוף שלך מלא בדם שלי, התשוקה שאת חשה היא לא תשוקה טבעית של בת אנוש, היא תשוקה כתוצאה מהדם שלי שזורם בעורקים שלך עכשיו. אני לא רוצה שהפעם הראשונה שלנו תהיה כתוצאה מכך שאת לא שולטת בגוף שלך. נחכה עד שתחזרי לעצמך והחשק הזה יתמתן מעט." הסביר אריק. "אני לא מגעילה אותך?" שאלה רוז. "ברור שלא. את חושבת שהיה לי קל לעצור אותך? זאת הסיבה שזינקתי החוצה מהמיטה." ענה אריק.

רוז נאנחה והתכרבלה בחיקו. אריק ליטף את שערותיה בחיבה. הוא אהב את השיער שלה. רך, ארוך בוהק. "אני אוהבת אותך." היא מלמלה. "ואני אוהב אותך רוזי שלי." ענה אריק ונשק למצחה.

דפיקה על הדלת הקפיצה אותם ממקומם. רוז פלטה צרחה. "הירגעי." לחש אריק וניגש לפתוח את הדלת. "היי, מה העניינים?" שאל גודריק. הוא לבש ג'ינס כהה וחולצה כחולה שהחמיאו לו מאוד. "הכול בסדר, היכנס." הציע אריק. גודריק נכנס אל החדר וסגר אחריו את הדלת. רוז הביטה בו נבוכה מודעת מאוד לעובדה שהיא לבושה רק בחולצתו של אריק.

"מה שלומך ילדה?" שאל גודריק והתיישב על המיטה מולה. "אני בסדר, חוץ מהסיוטים." אמרה רוז. "סיוטים?" תהה גודריק והביט באריק. "היא התעוררה בצרחות קודם, אני לא יודע על מה היא חלמה." ענה אריק. "השליט הנשגב, ראיתי אותו והוא אמר שאני אהיה אחת מכם. אני מצטערת אבל המחשבה על להיות ערפד עדיין מפחידה אותי." היא הסבירה והשפילה את מבטה. "אל תתנצלי, זה הגיוני שתפחדי להיות ערפד, זה לא משהו שאתה בוחר להיות בדרך כלל." אמר גודריק בחיוך. אריק התיישב מאחוריה וחיבק אותה חזק. "זה בסדר." לחש לה אריק. היא פלטה אנחה.

"תנוחי, אני אבקש מאיזבל שתדאג לך לבגדים." אמר גודריק הוא נעמד ופנה אל הדלת. "גודריק? איפה פאם?" שאל אריק. "אל תדאג לה, היא בסדר, נחה באחד החדרים." אמר גודריק. אריק הנהן. "נתראה יותר מאוחר, אני אדאג לך לבגדים ולארוחת צהריים." אמר גודריק בחיוך ויצא מהחדר.

אריק צנח על המיטה לצידה. רוז התיישבה על בטנו והביטה בו כשעיניה נעוצות בעיניו ושערה השחור גולש כמסך ביניהם לבין העולם. היא רכנה כלפיו ורפרפה את שפתיה כנגד שפתיו. הוא הידק אותה אליו והעמיק את הנשיקה. לשונו השתלבה בלשונה בפיה ובפיו לחלופין. גופם בער בתשוקה עזה. ידיה נשלחו שוב אל חגורת מכנסיו וגם הפעם הוא עצר אותה. "חכי, חכי." הוא מלמל. "איך אתה יכול לעצור?" היא לחשה כנגד שפתיו ונשקה לו בעדינות. "אני לא יכול, זה קשה, אין לך מושג עד כמה, אבל אני לא רוצה שתתחרטי אחר כך." ענה אריק בקול שקט. "או.קיי." היא ענתה וירדה מעליו. אריק פלט אנחת רווחה שעוררה את צחוקה. "מכשפה קטנה." הוא אמר בתגובה לצחוקה והחל לדגדג אותה. רוז התפתלה מרוב צחוק. אריק צחק גם הוא.

דפיקה על הדלת קטעה את המשחק. רוז נאנחה. "עוד לא גמרתי אתך." הזהיר אריק ופתח את הדלת. "איזבל." אמר אריק. "אריק. גודריק ביקש ממני לדאוג לילדה לבגדים ולארוחת צהריים. אז הנה מכנסי ג'ינס וחולצה, וזו ארוחה ממקדונלדס." אמרה איזבל והציגה את שתי ידיה. "תודה." אמרה רוז. אריק לקח את הדברים מידיה. "כן, תודה." אמר אריק. היא חייכה ויצאה משם. אריק סגר את הדלת בבעיטה.

"את אמורה להיות רעבה, לא אכלת כבר יומיים בערך." אמר אריק. "אני באמת רעבה אבל תעביר לי את הבגדים קודם." אמרה רוז ולקחה מידיו את מכנסי הג'ינס והחולצה. רוז התלבשה בזמן שאריק הביא את השולחן מפינת החדר קרוב אל המיטה.

מכנסי הג'ינס הכהים, ההדוקים במקצת והחולצה האדומה, הצמודה גם היא החמיאו לגזרתה הדקה והארוכה. אריק נענע את ראשו ופלט אנחה. "מה?" שאלה רוז בבלבול. "את יודעת כמה מפתה את נראית בבגדים האלה?" שאל אריק. "לפי המבט שלך, מאוד. אבל זאת לא אשמתי. איזבל בחרה אותם בשבילי." אמרה רוז והתיישבה אל מול ארוחת הצהריים שלה. "נראה כאילו הגורל מנסה להעמיד אותי ישר על הקצה." מלמל אריק. רוז נשקה על לחיו והחלה לאכול.

פרק נוסף...

תהנו :)

הפרק הקודם		הפרק הבא