מאחורי השיקוי עומד הנער

את מה שקרה אחרי זה קשה לתאר .

אני בעצמי לא הבנתי בדיוק מה קורה .

זה קרה מהר מידי .

אבא התחיל לשנות צבעים ,הפנים שלו שינו צבעים .

כשהבנתי שהוא עצבני תפסתי את השרביט והתחלתי ללכת בכיוון הדלת , מוכן לברוח .

"אבדה קדברהההה!" הוא צעק אבל אני חמקתי והדלת נהרסה מהכישוף .

יצאתי מהדלת ורצתי .

רצתי ורצתי , בלי לדעת לאן ,

רק לברוח ,כמה שיותר רחוק מהבית .

הנוף השתנה ולאט לאט ראיתי יותר ויותר עצים מסביבי .

אני ביער כלשהו ,את זה יכולתי לומר ,אבל לא ידעתי באיזה יער .

כשהזלו כוחותיי האחרונים נשענתי על עץ ונרדמתי .

כשהתעוררתי היה כבר בוקר ,הציפורים צייצו ומשהו ליקק את רגלי .

כשהפנתי את מבטי לרגלי ראיתי כלב קטן .

התחלתי ללטף אותו , הוא השמיע קולות הנאה.

התחלתי להיזכר מה אני עושה פה , בכל ארועי היום הקודם .

נזכרתי באבא . אבא .אני מקווה שאמא תצליח להרגיע אותו .

סביר להניח שלעולם לא אראה אותו יותר, ואם אראה הוא ינסה להרוג אותי .

להרוג אותי .

אבא הטיל עליי אתמול "אבדה קדברה " .
הוא ניסה להרוג אותי .

הוא ניסה להרוג את הבן שלו .

כאבה לי הבטן רק מעצם המחשבה הזו .

הוא ניסה להרוג אותי .

רק כי הייתי חבר של האויב שלו . של האויב של וולדמורט.

האם יספר לוולדמורט ? סביר להניח שלא .

אם וולדמורט ידע הוא יהרוג גם את אבא ,רק כי אני הבן שלו .

היכן אגור? כנראה שבנתיים כאן .

הכלבלב יארח לי חברה .

צריך למצוא לו שם ..

"אני אקרא לך סימבה " אמרתי לכלבלב .

הוא קפץ על רגליו כששמע את השם ויכולתי לראות שהוא מרוצה מהשם .

התחלתי לטייל איתו לאורך היער ,לחפש מזון .

מצאתי תותי עץ ואכלתי אותם לארוחת בוקר .

הבטן קירקרה וידעתי שלא אשאר כאן הרבה זמן , בתור בנו של לוציוס מאלפוי אני רגיל לאוכל ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר תותי עץ.

אני צריך ארוחת גורמה, ועדיף כמה שיותר מוקדם אחרת אגווע ברעב .

לקחתי את סימבה וקשרתי לו חבל שהיה לי בתיק (התיק שאירגנתי למקרה שאצטרך לברוח ) .

והתחלתי לצאת מהיער,לא בטוח לאן אגיע ,

לא בטוח מתי אגיע .

הפרק הקודם		הפרק הבא