הכתם האנושי

תודה רבה על כל התגובות (: כמו שכבר אמרתי בקשר לקונדסאים, לא יהיו נקודות מבט חדשות בפאנפיק.

אני שמחה שמוניקה הייתה צפויה, כל עוד זה מעורר מחשבה אצל הקוראים D:

11

סוורוס

משרד הקסמים אובד עצות: אין סימן להתקדמות בחקירת הטבח בכיכר ארמון בקינגהם

זהותה של המכשפה אשר ביצעה את הטבח במוגלגים בכיכר ארמון בקינגהם ביום רביעי שעבר, אשר זכתה בימים אחרונים לכינוי "המכשפה במסכה",  נותרת בגדר תעלומה. משרד הקסמים מדווח היום: "אין סימן להתקדמות באיתור הרוצחת".

"הפרט היחידי הידוע לנו בוודאות הוא שהרצח בוצע על ידי שרביט עתיק," אומר גורם במחלקה לאכיפת חוקי קסם. "היות והוא בהחלט לא נמצא במאגר הנתונים העכשווי שלנו. כבר שנים רבות שאישים בקסמדרין מנסים לחוקק חוק אשר יאלץ כל קוסם לרכוש שרביט חדש משלו, ולא להשתמש בשרביטים ישנים ששייכים למשפחתו, במיוחד על מנת למנוע מקרים כאלה."

הגורם נשאל האם המסקנה היא שהרצח בוצע על ידי מכשפה טהורת דם. תשבתו הייתה חד משמעית: "בהחלט לא. ישנן משפחות רבות אשר מורישות לביניהן שרביטים של הדורות הקודמים, לא רק משפחות טהורות דם."

מוקדם מכדי לומר האם הרצח היה פעולה מטעם הקוסם האפל, זה – שאין – לנקוב - בשמו, אולם -

"אתה מאמין לזה?"

סוורוס הרים את מבטו מהעיתון. קוסם צעיר שהמתין לצידו מחוץ למשרדו של יושב ראש הגוף לתקני מסחר בינלאומי קסום היה הדובר. סוורוס הבין, בעצבנות מסוימת, שהוא עיין בעיתון שלו מעבר לכתפו.

"כולם עטים על הצוואר של טהורי הדם לאחרונה, מה? כשפשע מבוצע, טהורי הדם הם הראשונים להיות מואשמים, כאילו היינו חבורה של קופים חסרי שליטה ולא הקוסמים הנעלים ביותר..."

סוורוס המהם בהסכמה ושב לעיתון שלו, בתקווה שבכך יצליח לרמז שהוא לא מעוניין בשיחת חולין בזמן ההמתנה.

אך הזר המשועמם לא וויתר. "שלא לדבר על כך שלא כל טהורי הדם תומכים בזה – שאין – לנקוב – בשמו..."

"נכון," נהם סוורוס, מנסה להתרכז שוב בכתוב.

"טרוורס. אתגר טרוורס," הקוסם הציג את עצמו.

"סוורוס פרינס."

"טוב לפגוש אותך. גם אתה מחכה לראיון אצל אדון אברי?"

"אכן."

טרוורס חייך חיוך עליז של שיניים צהובות מטבק. "אז נראה שאנחנו מתחרים על אותו התפקיד, מה?"

"אני לא מתחרה עם אף אחד על שום דבר. קיבלתי הצעה מבנו של אדון אברי, זה הכל."

כצפוי, ההצהרה הזו גרמה לבן שיחו לחוש מאיום יותר. חיוכו התרחב במחווה ברורה של תחרותיות. "אתה בוודאי קוסם מוכשר ביותר, אם כך."

"יש שאומרים כך."

טרוורס צחק. "בחור צנוע."

"אדון טרוורס," קראה המזכירה מאחורי דלפק האלון המסוגנן. "אדון אברי מוכן לקבל אותך."

טרוורס נישק את התליון שעל צווארו למזל ונכנס.

סוורוס זכה לרבע שעה של שקט עד שהוא יצא שנית, נראה מרוצה.

"זו הולכת להיות תחרות צמודה. בהצלחה," הוא זרק לכיוון סוורוס בהצדעה ועזב.

"אדון פרינס," קראה המזכירה. "בבקשה."

סוורוס גלגל את העיתון, תחב אותו תחת בית שחיו, לקח את התיקייה שהכילה את גיליונות הציונים שלו, ונכנס למשרדו של יושב ראש ג.ת.מ.ב.ק.

אדון אברי היה קוסם גדול גוף, שבצעירותו בוודאי היה שרירי למדי, אך כיום פיתח רכויות באזורים שבעבר היו מוצקים. היו לו פנים רחבות, שזופות ופתוחות, עיני נץ צרות ובהירות כמו של בנו, שיער בהיר ודליל שסורק לאחור, וצלקת בהירה קטנה במרכז שפתו התחתונה.

"שב," הוא אמר לסוורוס בענייניות, הופך כמה גיליונות קלף על שולחנו.

סוורוס עשה כדבריו. שולחן העבודה של יושב הראש היה עצום, עשוי מעץ שחור עם נימים לבנים, ומעוצב כגבו ורגליו עטורות הקשקשים של דרקון.  קירות החדר היו מכוסים טפט בצבעים מיושנים בצורת מפת עולם עתיקה, על גביה בתולות ים, מפלצות, וספינות סוחרים נעו בעצלתיים על גבי גלים לבנים. ארונות תצוגה הציגו מגוון חפצים עתיקים עשויים אבן ושנהב ומעוטרים אבנים טובות. סוורוס ידע בוודאות ששוויו בזהב של כל חפץ כזה היה הופך אותו בקלות לעשיר ככורח לכל ימי חיו.

"בני המליץ עליך, אבל בשם אחר," אמר פתאום יושב הראש, לא מרים את עניו מענייניו. הוא דיבר בעצלתיים, כאילו לעצמו, ובחוסר התעניינות ברורה.

"שיניתי את שמי מאז סיום הלימודים," אמר סוורוס. "כקוסם בוגר, ניצלתי את עצמאותי על מנת לחזק את הקשר שלי עם הצד של אימי במשפחה."

"ואימך היא..."

"היא הייתה איליין פרינס."

"השם לא מוכר לי."

סוורוס לא השיב. הייתה לו הרגשה שאדון אברי לא היה מתעניין אם היה טורח לספר לו מי הייתה אימו.

"ובכן, אדון פרינס," הוא אמר פתאום, מרים את מבטו ומביט היישר בסוורוס. עניו היו קרות ונבונות, בלתי מתפשרות. "ספר לי למה אתה חושב שמגיע לך לקבל את התפקיד הזה."

"ביצועי בבית הספר – "

"ביצועיך בבית הספר לא מעניינים אותי. המשך."

סוורוס אסף את קור רוחו, לא מתכוון לתת לגישתו היהירה של האיש לעמוד בדרכו.

"אני חרוץ," אמר. "אני נחוש. כאשר אני מבצע עבודה, אני מבצע אותה על הצד הטוב ביותר, בכל תחום בחיי. עניינים פרטיים וגחמות אישיות לעולם אינם עומדים בדרכי. אני שולט במספר רב של תחומי קסם, במיוחד בקסמי מאגיה ושיקויים, ובעל ידע רב בתחומי ההיסטוריה והאסטרונומיה – "

"ידיעותיך הן חסרות משמעות בעבורי."

"הן רק מדד ליכולתי ללמוד, לשנן ולהפנים. אוכל ללמוד כל מקצוע ולקחת על עצמי כל משימה. אני לא מפחד לקחת אחריות על מעשי."

אדון אברי אפילו לא מצמץ בזמן שהאזין לו. סוורוס סיים את דבריו ועצר מעצמו להוסיף, מחשש שידבר דברים תפלים. הוא המתין לתגובתו של אדון אברי.

הוא לא ציפה לתגובה שקיבל.

"התקבלת. מיס רוקווד תיתן לך את הפרטים. להתראות."

רגליו של סוורוס לקחו אותו אל מחוץ למשרד, אך ראשו עדיין לא הפנים את מה שהתרחש. בחוץ הוא מצא את אברי הבן, מפלרטט עם מיס רוקווד מאחורי הדלפק. 

"סנייפ," הוא אמר כברכה כשהבחין בו. "איך היה?"

"התקבלתי." קולו נשמע זר, כאילו לא הוא דיבר.

אברי טפח על כתפו. "תיארתי לעצמי. כשאבא מחליט שהוא רוצה מישהו, הוא לא צריך למתוח אותו יותר מידי זמן. אני חושב שהוא מחליט אם הוא מתכוון להעסיק מישהו או לא ברגע שהוא נכנס למשרד שלו... בכל אופן, אני מניח שנראה אותך הרבה בסביבה?"

"אני מניח."

"לא תתחרט על שלקחת את ההצעה שלי, סנייפ."

"השם הוא פרינס."

אברי גיחך. תחת מבטו של סוורוס, ניסה להסתיר את הגיחוך מאחורי ידו. "מצטער... אבל אם לא אכפת לך, אני אמשיך לקרוא לך סנייפ. השם הולם אותך הרבה יותר."

סוורוס התעלם מדבריו האחרונים ופנה אל המזכירה לקבל את הפרטים הנחוצים.

"אתה תשמש כעוזרו האישי של אדון אברי," אמרה מיס רוקווד, שהייתה מכשפה צעירה בעלת שיער בהיר מסודר ומשקפי חתול שנחו על אף נאה. "עליך להיות כאן מחר בשעה שבע ולהמתין להגעתו של אדון אברי. הוא יטיל עליך את המשימות שלך, ולפי לוח הזמנים היומי שלו תדע מתי עליך להגיע למשרד בכל יום. אם תיקח את עצתי, אני מציעה לך להגיע מוקדם ככל האפשר בכל בוקר – אנחנו אף פעם לא יודעים מתי הוא יחליט להגיע. זה מה שאני עושה."

"כדאי לך להקשיב לקטלין," התערב אברי, קורץ למזכירה. "היא היחידה כאן שיודעת מה היא עושה."

מיס רוקווד הסמיקה, משפילה את ענייה בביישנות. "אתה מחמיא לי, אדון אברי..."

"אני הולך לאכול צהריים עם כמה חברים מסלית'רין," אמר אברי לסוורוס. "אתה מצטרף?"

סוורוס הסכים. לא היה לו מקום אחר ללכת אליו בלאו הכי.

"מה איתך, קטלין?"

"מצטערת, אדון אברי, אני צריכה לעבוד. בהזדמנות אחרת?"

"אני אזכור את זה. תמסרי דרישת שלום לאחיך, אה?"

"אני אמסור, אדון אברי. להתראות. נתראה מחר, אדון פרינס..."

הם פגשו את ווילקס בפונדק 'הקלחת הרותחת'.

"הינה אדם שלא חשבנו שנראה שוב," אמר ווילקס כשסוורוס הניח את העיתון שלו על השולחן והתיישב. "לא שמענו ממך מאז שהלימודים הסתיימו. מה אתה עושה היום?"

"סנייפ התחיל לעבוד בשביל אבא שלי בגוף לתקני מסחר," התערב אברי. "עוזר אישי. נחמד, לא?"

"שמעתי שזה תפקיד מצוין, למי שמצליח להחזיק אותו," אמר ווילקס. "אומרים שהוא תובעני."

"אחרי שאני אבצע אותו, יגידו עליו דברים אחרים."

שני האחרים צחקו. "זה סנייפ שאנחנו מכירים!"

סוורוס לא טרח לספר להם ששינה את שמו.

"אני גווע ברעב," התלונן אברי. "אפשר להזמין כבר?"

"חשבתי שנחכה לאוואן ולמאלפוי," אמר וויקלס.

"אתה יודע שאוואן קבור עד הצוואר במחלקה לספורט קוסמים, ומאלפוי תקוע עמוק מידי בישבן של עצמו," אמר אברי, מאותת לבעל הפונדק. "מאז שהוא נכנס למעגל – "

"אברי!" סינן ווילקס, מציץ סביבו. מבטו התמקד על סוורוס. "אתה יודע שאסור – "

"איך אוכל לשרת אתכם, בחוריי?" בעל הפונדק הופיע לצידם, ובכך העניין הסתיים. הם הזמינו וחיכו שהוא יתרחק.

"בחייך, סנייפ הוא אחד מאיתנו," אמר אברי בקלילות.

ווילקס ניסה שלא להסתכל על סוורוס, כאילו חשב שאם לא יביט בו, הוא לא יוכל לשמוע אותם. "הוא לא... אתה יודע..."

"לא, אבל הוא מסכים איתנו. והוא לא טיפש."

"אתה מגזים בסודיות של הארגון שלכם," אמר לו סוורוס. "כל קוסם שראשו על כתפיו יודע בדיוק מי נמצא באיזה צד."

"בואו לא נדבר על זה כאן," סינן ווילקס.

אברי נראה כאילו לא מתחשק לו להקשיב להצעה הזו, אבל באותו הרגע דלת הפונדק נפתחה ותשומת ליבו הוסטה למקום אחר.

"ובכן, ובכן... תראו מי פה..."

ברטי קראוץ' הבן עמד בפתח הפונדק, מסדר את גלימתו בעצבנות אופיינית בעודו סורק את האולם העמוס בסועדים בחיפוש אחר מקום פנוי.

אברי אותת לו. "קראוץ'! לכאן!"

"מה אתה עושה?!" סינן ווילקס. קראוץ' נראה כשוקל לרגע, ואז החל להתקדם לכיוונם.

"מזמין את הבחור לשבת איתנו. מה קורה לך היום? תירגע."

"זה יהיה בסדר אם אשב כאן?" אמר קראוץ'. "כל שאר המקומות תפוסים."

"כמובן, ברטי. שב. לא ראינו אותך בסביבה לאחרונה."

"אה, כן... הייתי מאד עסוק במשרד. אני עובד עם אבא שלי. הוא... לא המעסיק המשוחרר ביותר."

"לא, אני מניח שהוא לא מקל עליך. אבל אנחנו מקווים שלא תתנתק מהחברים שלך לחלוטין בגלל העבודה הזו."

סוורוס קלט את הרמז הנסתר שבדבריו. נראה שגם קראוץ' קלט אותו, כי הוא נראה קצת לחוץ. "כמובן שלא. אני עושה מה שאני יכול..."

האוכל הגיע, וקראוץ' הזמין. הם דיברו על אליפות אנגליה בקווידיץ' בזמן שאכלו. כשסיימו, שלימו ופנו לחזור למשרד הקסמים. מחוץ לחלונות, שמי אוגוסט כבדים הורידו גשם קודר של סוף הקיץ, ואולם הסעודה היה נתון באפלוליות רכה.

"אני ואבא שלי עורכים מפגש חברתי קטן בעשירי לספטמבר," אמר אברי בעודם מתכוננים למסע בפולו. "אני מקווה שכולכם תוכלו להגיע."

ווילקס וקראוץ' אישרו את הגעתם מייד.

"מה איתך, סנייפ?"

החתונה של לילי עתידה הייתה להתקיים בעשירי לספטמבר – כך צוין בהזמנה המכושפת שנשלחה אליו באמצעות ינשוף, שם פעמונים מצוירים צלצלו בעליזות ו-וורדים לבנים השירו את עלי הכותרת שלהם.

"יש לי מחויבות קודמת," הוא אמר.

"חבל," אמר אברי, בוחן את סוורוס בעיני הנץ של אביו. "אבא שלי יהיה מאוכזב מאד אם לא תוכל להגיע. הוא לא מקבל כל אחד לעבודה בקלות כזו – הוא בוודאי תופס ממך הרבה מאד. אני חושב שכדאי שתשקול שנית."

סוורוס לא היה טיפש, ורמזיו של אברי היו ברורים.

"אם כך, אני אעשה מאמץ להגיע," אמר, יודע בדיוק מה עומד להיות טיב המפגש הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא