לילי נכנסה למיטתה ונרדמה. בחלומה היא וג'יימס היו יחד בשדה פרחים ריחני ויפה, עד שלפתע הופיע דמות עטויה ברדס כהה ושרביט בידו. הוא הניף את השרביט ולחש שתי מילים: " אבדה קדברה" ולחש ההרג נשלח לג'יימס שנפל ומת.
"לא!" צרחה לילי "לא, לא , לא ג'יימס לא..." ובכתה על גופת אהובה. הדמות עטוית הברדס התקרבה על לילי הבוכייה ואמרה: "עכשיו את שלי" ובמילים אלה הורידה את הברדס וחשפה את פנייה, זה היה לי.
"לא" לילי התעוררה בבהלה במיטתה "ג'יימס " היא מלמלה בעייפות.
היא קמה והלכה לעבר מעונות הבנים. היא דפקה על הדלת פעם, פעמיים עד שלי בא ופתח לה את הדלת. "לילי עכשיו 12 בלילה" אמר בישנוניות , "אני צריכה את ג'יימס" היא אמרה במהירות ולי פינה לה את הדרך והצביע לה על מיטתו של ג'יימס. היא צעדה בשקט לעבר מיטתו של ג'יימס והסיטה את אחת הכילות, היא ראתה את ג'יימס ישן בשלווה באמצע המיטה. היא נגשה אליו ונישקה אותו בעדינות ולפתע היא הרגישה שמישהו מחבק אותו היא ידעה שזה ג'יימס ולכן חיבקה אותו יותר חזק.
"מה קרה ליל" שאל באהבה, כתגובה היא פרצה בבכי שקט. "לילי מה קרה?" הוא שאל בבהלה ובדאגה. "היה ל.. לי סיוט שאתה מ.... מת.." היא אמרה בין לחש ובין פחד. "אוי לילי את יודעת שזה סיוט אז למה את בוכה?" הוא אמר. "כי אני אוהבת אותך ואני לא רוצה לאבד אותך" היא אמרה והוסיפה מבט אוהב. כתגובה ג'יימס הרים את השמיכה ונתן לה להיכנס, "הלילה תישני איתי. תירגעי מחר שבת אז חופש" הוא מיהר להוסיף בגלל המבט המודאג שלה. "אני לא מודאגת אני רק אוהבת" היא אמרה בגיחוך והתכרבלה בחיקו של ג'יימס יודעת שהוא יגן עליה תמיד עד הסוף.
|