לחיות בלי תקווה

היי טיפה נהרס לי המחשב (ילדים אל תשכחו אף פעם להוריד אנטי וירוס)

חזרתי!!!

אם היער העיר מסוכנת וביער רודפים אחריי, אין הרבה ברירות. אני חייב להילחם.

במחשבה נואשת זו, בשרירים תפוסים ובמוח עייף רצתי לבית שהיה פעם של סופייה.

כשהיגעתי, השעה היתה כבר מאוחרת. דפקתי על הדלת.

נשמעו רעשים מבפנים ולאחר כמה דקות היא נפתחה. מולי עמד אדון בלאג עטוף בכותונת לילה ומקל בידו.

החלטתי מראש שנמאס לי מהמשחקים הארורים, ולכן פשוט צעדתי והכנסתי לו אגרוף לתוך הפרצוף הארור שלו.

הוא מעד אחורה ובעטתי לו בביצים, בעוד הוא עוד בהלם. הוא התקפל מיד ועמדתי לבעוט לו בראש, אבל הוא כיוון את המקל אליי וירה קרן אדומה.

נפלתי, איבריי משותקים. הוא הסתכל עליי ואמר "אתה שוכח שאני קוסם. חכה תראה יש לנו עוד ערב מהנה." הוא תפס את רגליי ומשך אותי לתוך הבית.

הוא סגר את הדלת והרים אותי והניח על הספה. הוא הלך וכשהוא חזר היו בידיו שתי כוסות תה.

הוא שיחרר את הלחש ועמד ללכת שוב ואבל שאלתי "אתה לא יכול פשוט להרוג אותי וזהו?! למה זה צריך להיות כל כך מסובך?"

הוא הסתובב וראיתי שהוא בוכה "הלוואי וזה היה כל כך פשוט ילד, אבל עם אדון האופל אין דבר כזה פשוט."

היבטתי בו, "באתי כדי להרוג או להיהרג, אני לא צריך שיחות נפש עכשיו."

הוא הסתכל עלי בעצב, הוא באמת נראה טיפה שונה. "אתה לא מבין עשיתי עסקה, עסקה עם אדון האופל."

הוא הביט בי במבט מלא תחנונים "אני אקבל אישה, אישה יפיפיה. אבל אדון האופל לא נותן מתנות, והאישה הזאת, יא גורמת לי לעשות מעשים רעים."

הוא עצר לרגע "אתה לא מבין, אני חבר של אבא שלך והאישה היא אימא שלך. אני אח של אבא של סופייה."

"אבל..." אמרתי

"תום, יש לשנינו מזל שאימא שלך לא כאן, היא שפוטה לאדון האופל... אדון האופל... אדון האופל"

אני בחדר חשוך אישה כורעת מלפניי.

באור המועט הבחנתי ביופייה, זו היתה האישה שהתגלתה כאימי.

היא יבבה "לא, בבקשה, תן לי לכפר על כך. אני אעשה הכל"

הסתכלתי עליה "הכל?"

"כן אדוני, הכל כדי להראות את נאמנותי לך."

"אם כך," אמרתי, "הירגי את בעלך ואחיך."

היא הרימה את ראשה ועינייה אורו "בשמחה אדוני, בשמחה" היא אמרה בעוד החיזיון התפוגג.

התעורתי ואדון בלאג היה רכון מעליי.

"אתה.. אתה רואה." הוא גימגם, "אני מצטער.. אני מצטער על החברה שלך."

הסתכלתי עליו בעוד הכעס מתחיל לבעבע בי. "מאוחר מדי!" צעקתי וקפצתי עליו בעוד שנינו נופלים והרגשתי את גופו נשבר על רצפת האבן הקשה.

הוא היה הראשון שהרגתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא