אהבה נסתרת

פרק ראשון - כרך ב' :)

תהנו! ולא לשכוח להגיב, אם אתם רוצים המשך הוחושבים שזה טוב... ;)

~*~

מסדרונות בית הספר שקקו חיים. היאם צעדה בחשש מהול ברתיעה: היא לא ביקרה במקום הזה מעולם, ומסדרונותיו כמו הזמינו אותה להיאבד בהם. היא כמעט והתפתתה לעשות זאת, לנטוש את הפגישה שהיה עליה להגיע אליה ולהסתובב לעד במסדרונות ריקים, אך קריאת: "יש עוד מישהו לכיתה השנייה?" המריצה אותה קדימה. במכתב היה כתוב שהיא אמורה ללכת אל הכיתה השנייה במספר.

היא קראה במהירות: "אני," ומיהרה להיכנס לכיתה, סוקרת ת הילדים בה במהירות.

היו שם ילדים רבים שהיא איננה הכירה. בנים ובנות, שיער ארוך, קצר, בהיר, כהה. כולם הרימו אליה מבט, והיא הסמיקה מעט, מובכת מתשומת הלב. היא הבחינה בכמה בנות שהייתה רגילה לראות במקצועות מסויימים בהם למדו יחד, אך לא אחד מריוונקלו. שאר הילדים היו בלתי מוכרים, אבל... לפתע מבטה נתפס על נער נוסף שהכירה. פניו הורמו אליה לרגע קט, אך זה הספיק לה על מנת לחייך מבלי משים. נותר רק מקום אחרון פנוי, והיא מיהרה להתיישב בו. הוא היה רחוק מנבו.

הפגישה המשיכה. המורה הצעירה - בשונה בהוגוורטס, ששכר מורים מבוגרים ובעלי ניסיון, ביניהם אפילו רוח רפאים מלומדת אחת - שהסבירה שתהיה המורה האחראית על כיתתם, העלתה בפניהם חידות מסובכות שדרשו עשיה קבוצתית והביטה בהם עובדים. לאחר מכן, הם ירדו לפעילות ספורטיבית שהיאם לא חיבבה במיוחד - מהסיבה הפשוטה: ילדה אחת שהיאם סברה שנחמדה מאוד, דיברה איתה, אבל יותר מדי. היאם לא הצליחה להתרכז בפעילות, וחדלה להקשיב לבסוף.

לאחר שבעזרת שרביטה נאלצה לנסות להרים שולחן לגובה שלושים מטרים ולהורידו (למזלה היא הצליחה בכך) היא נעמדה בתחנה המעוגלת שמחוץ לבית ספרה החדש, והתעתקה ממנה. העובדה שנבו היה שם - שנבו יהיה איתה באותה הכיתה - סחרר אותה, והיא לא יכלה לחשוב על כל דבר אחר מלבד זה.

לבסוף כשהגיעה לביתה, הביטה בלחוח המודעות. התאריך היה העשרים ושבעה לאוגוסט.

"עוד שלושה ימים," לחשה לעצמה, "ועד תתחילי ללמוד."

היא לא ציפתה לשמוח כל כך מתחילת הלימודים - היא חיבבה את החופש כמו כל אחד - אך הדברים שתבררו לה הסעירו אותה ושמחו אותה באחת. כיצד תתנהג כאלה מדי יום תראה את נבו במשך כל שעות הלימודים? האם ייתייחס אליה אחרת בשנה הקרובה? האם האומץ שאין לה יחזור השנה?

אימה קטעה את מחשבותיה, "איך היה במפגש הראשון?" שאלה בסקרנות.

"היה ממש טוב," אמרה היאם בכנות, "הילדים ממש נחמדים. אפילו הכרתי כמה ילדים מהוגוורטס..."

"לפי מה ששמעתי לומדים בכיתה שלך גם כמה ילדים מבובאטון, מדומשטרנג וגם מ..." אך היאם רק המשיכה להנהן כשאימה המשיכה לדבר, למרות שלא הקשיבה יותר לדבריה. נבו איתה בכיתה. הו, מרלין, נבו איתה בכיתה. אם זה חלום, היא לא רוצה להתעורר.

הפרק הקודם		הפרק הבא