19 שנים אחריי

"הזיכרונות האלו לא שלי" אמר קולי חסר החיים לתוך החלל הריק.

"לא" ענה קולו מאחורי, "אלו הזיכרונות של אבות אבותייך". סגרתי את עיני, נושם דרך אפי נשימה גדולה.

"אבותיי? מיהו הזקן ההוא?" שאלתי.

"איגנוטוס פברל"ענה קולו, עכשיו לפני. דרך עיני הסגורות הרגשתי בו, בהאני השני, לא, ב"קללה ההיא".

לא יודע כמה זמן ישבתי שם ואחרי משנראה כמו נצח....

"אתה חייב ללכת" אמר קולו והייתה בקולו רגש מוזר,

כאב?

עצב?

זה לא משנה, כי לא אכפת לי, שילך להיזדגזג.

פקחתי את עיני, בהתחלה לא הבנתי איפה אני, אבל זיהיתי את החדר במהירות. קמתי על רגליים רועדות, נופל קדימה על ברכי אחזתי בחזי, איפה שליבי פועם, הכאב מתפשט מן ליבי שהפך כבר לאבן.

הבעתי בחלון הקטן, מושיט את ידי, הכרחתי את עצמי לקום.

השמיים היו כחולים, חסרי עננים. מתי הפעם האחרונה שראיתי משהו כזה? ציפור לבנה עפה מול השמש, אם רק יכולתי לעוף מן הכאב הזה...להיות חופשי כמו ציפור....

זימזמתי לעצמי שיר ישן שאמא פעם שרה...איפה היא עכשיו? וג'יימס? ואבא? איפה כולם? למה הם עזבו אותי? למה אני כאן?

מיצמצתי.

אני כאן בגללו.

"קללה מטופשת" סיננתי, מתיישב על המיטה האפורה.

הזיכרונות שלי לא מסודרים, חלקים בראשי כבר רקים, איבדתי את תחושת הזמן. בקרוב לא אוכל יותר. מוחי ונשמתי מתפרקים לחלקיקים קטנים, בקרוב לא ישאר דבר, רק גוף ריק.

עברתי על פני הזיכרונות של אבותיי, רובם לא הבנתי אבל שיחה אחת שם....

מיד תחושה כלשהי ניצתה בתוכי.

לחשתי את השם האסור, השם של ה"מוות". מיד קור חדר לחדרי, ראיתי את נשמתי הלבנה לפני.

"אתה כאן, לא?" לחשתי מביט סביבי, "בבקשה, תגיד לי מה לעשות. בקצב הזה אתפרק ושום דבר לא ישאר ממני, עזור לי".

עברו בראשי הזיכרונות של אלו לפני גם הם ביקשו עזרה מן "מוות" והוא תמיד אמר אותו משפט לא מובן.

קול מוזר חדר לראשי, הנשמע זקן וצעיר בבת אחת, אוהב ושונא, קר ונעים, קול לא מן העולם הזה.

"נבחר מבית פברל המחזיק בתוכו את ה"הוא", הדרך היחידה לנצח את עצמך היא להושיט את ידך ולקבל את "אותו" כמי שהוא".

הקור והקול נעלמו כמו שהגיעו והשאירו עליי עור ברווז.

לחשתי את המשפע הלא מובן, ואז קמתי.

התחושה חזרה לידי, הרגשתי את ליבי שוב פועם.

תחושה שלא הרגשתי ממזמן הופיע בחזי מרגיעה את הכאב התמידי,

עיני חסרות החיים היו ירוקות שוב מלאות ניצוץ שלא היה מזמן.

הבנתי.

תגובות? (אם יש שאלות שלחו הודעה פרטית:)

הפרק הקודם