וולדמורט- לא היה ולא נברא (:

הם התנתקו זה מזו לאחר דקה ארוכה. אהבה של שלוש שנים התגלתה עכשיו.

"וואו", אמרה ג'יני, מביטה בהארי.

"כן, וואו".

זוהי הפעם הראשונה שלהארי לא היו מילים.

חוץ מהפעם שאבא שלו קנה לו את אש המחץ והמילה היחידה שיצאה מפיו הייתה 'תודה'. 

לא צריך כמובן להזכיר את מה שג'יני הרגישה כלפיו, שכן בכל פעם שהייתה רואה אותו, הייתה מסמיקה מאוד.

הייתה שתיקה מביכה בחלל חדר הנחיצות.

השעה הייתה תשע וארבעים.״כדאי שנזוז כבר, ג׳יני..״, הארי אמר בשקט. 

״כן״, הסכימה ג׳יני. ״אבל רק בתנאי אחד״.

״והוא?״

ג׳יני התקרבה אליו ונישקה אותו על פיו. ״שמה שהלך פה ישאר בסוד״.

הארי הנהן. הוא כיסה אותם בגלימת העלמות וביחד הם יצאו מחדר הנחיצות.

הם הלכו יד ביד מתחת לגלימה עד שהגיעו אל האישה השמנה. הם הסירו את הגלימה מעליהם.

״אמא׳לה !״, צעקה האישה השמנה.״הבהלתם אותי כהוגן !״

״אנחנו באמת מצטערים אבל את יכולה להיות יותר בשקט ? פילץ׳ עלול להגיע לכאן בכל רגע !״ האישה השמנה וויתרה להם על אמירת הסיסמא, והם נכנסו יד ביד אל החור שמאחורי התמונה.

הם הסתכלו אחד על השנייה והתנשקו ללילה טוב.המועדון היה כבר ריק, כמעט.

הם לא שמו לב למי שעוד נמצא בחדר המועדון...

הפרק הקודם		הפרק הבא