תאליה פוטר

אווווווו!!!!!!!

פרק אחת עשרה, חברה!

תקראו בבקשה בבקשה גם את הפאפניקים האחרים שלי!

את כוווולם!!!!

(:

אני רוצה להסב את תשומת ליבכם למשהו אחד. אולי שמתם לב שאני קצת שיניתי את האגריד? הפכתי אותו לבוגר יותר. זה ככה בכוונה.

חשבתי שאם הוא צריך לעזור גם להארי וגם לתאליה הוא צריך להיות בוגר יותר... מקווה שהבנתם!

ועכשיו, לפרק:

" תאליה? מצאת שרביט?" שאל אותי האגריד מייד כשיצאתי מהחנות. " אמ... כן!" עניתי, רועדת בכל הגוף. עדיין. "יופי!" אמר האגריד, צוהל, גורר אותי אחריו. הוא לא שם לב לחשש שלי.

התיישבנו בגלידריה של פלוריאן פורטסקיו, ובלי להגיב למחיאותי האגריד קנה לי גביע ענק של גלידה בטעם פיסטוק ובוטנים. ליקלקתי בהנאה, מסתירה את רעידותיי שגברו בגלל הקור.

" נו, אז תאליה, תראי לי את השרביט שלך!" ביקש האגריד. " אמ.. אממ..." ניסיתי להתחמק. " קרה משהו?" הוא שאל בדאגה. " את יכולה לספר לי. אני תמיד פה לשירותך".

" אתה אומר את זה כי אתה באמת לשירותי, בגלל שככה אתה מתייחס לכל אחד, בגלל שאתה הכרת את ההורים שלי או בגלל שאני יתומה?" עקצתי. " גם, גם, גם וגם" הוא ענה, נבוך.

" בסדר...." אמרתי. ואז שפכתי בפניו את הכל. " האגריד, קיבלתי שרביט מיוחד. אוליביידר אמר שזה השרביט היחיד שעשוי משיערה של חד- קרן, והוא כל- כך דרמטי... זה מפחיד אותי, האגריד".

" והוא אמר עוד משהו?" האגריד לא נראה מודאג. "כ-כן! הוא אמר שזה ישפיע על החיים שלי ובלה- בלה- בלה, והוא אמר שזה השרביט היחיד שמכיל שיערה של חד- קרן...האגריד!"עכשיו כבר התייפחתי אל תוך ידיי.

" שה..שה.." האגריד טפח על גבי בעדינות, שהתפרשה, כמובן, כחוזקה. ניגבתי את עיניי בידי. " תו-תודה, האגריד, אתה כ-כל כך מבין..." הסתכלתי אל תוך העיניים השחורות והמלאות בחום.

" בבקשה... אבל עכשיו אני יכול לראות את השרביט שלך?". פתחתי בנקישה את הקופסה שהכילה את השרביט שלי, והוצאתי אותו. "וואו, הוא יפיפייה!" אמר האגריד בהשתאות.

" לא נכון! הוא סתם נראה כמו בטיח רגזן שמתעקש להיות מיוחד!" מרירות התגנבה לקולי. האגריד הפנה את ראשו והביט בי. " את לא אוהבת להיות מיוחדת?" שאל בנועם.

" לא, לא כל-כך..." גימגתי. " אבל יש כאן בעיה חמורה". " מה?" קמתי ממקומי, והבטתי בו כשידיי על מותניי. " את מזכירה כל- כך את אמא שלך..." הוא אמר.

"והבעיה?" התרגזתי. " הבעיה היא שאת דומה כל- כך לאמא שלך" הוא חזר על דבריו והביט בי. " וזאת בעיה כי?-". " כי היא תמיד הייתה מיוחדת. וכמוה גם את" אמר האגריד.

התיישבתי חזרה במקומי. " אתה אומר ש-" לחשתי בבהלה. " כן. את הגילגול הבא של אמא שלך".

" מההההה??!!!!!!!????????????!!!!!!!!!!!!!!".

הפרק הקודם		הפרק הבא