רק בדיחה לא מזיקה

"אתה השתגעת?"

פרד, ג`ורג` ולי היו במעבר סודי; היה זה בדיוק אחרי שיעור `שינוי צורה`, וג`ורג` התעמת עם פרד בנוגע למה שהרמיוני אמרה לו. "לא, אני לא שוכב עם הרמיוני, אני מעולם לא שכבתי עם הרמיוני, אתה משוגע?" רעם פרד. "בכנות, אתה חושב שלא הייתי מספר לך משהו כזה? באמת, אם הייתי שוכב איתה הייתי מת לספר למישהו, וזה לא כאילו אני לא יכול לסמוך עליך ועל לי! אתה השתגעת?"

"אמרת את זה כבר," ציין לי. פניו התעוותו בעודו נלחם בחיוך.

"היו לה הרבה נקודות טובות," אמר ג`ורג` בהתנצלות.

"היא האויב!" התפוצץ פרד. "היא מטומטמת, קטנה וערמומית!"

"אני יודע, אני מצטער, פשוט התחלתי לחשוב ש-"

"איך יכולת להאמין לה ולא לי?" דרש פרד.

"היא הייתה מאוד משכנעת!" יבב ג`ורג`.

"כמובן שהיא היתה משכנעת, היא חכמה! היא מרושעת, ערמומית, נתעבת-"

"אני מצטער!" התפרץ ג`ורג`. "אני פשוט...היא תפסה אותי, זה לא יקרה שוב..."

"כן, בטח," אמר לי. "תודו בזה, שניכם הולכתם שולל על ידיה, ועדיין לא ממש תפסנו אותה."

"מה, אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה יותר טוב?" האשים פרד בכעס.

"לא נראה לי," אמר לי, נראה מרוגז. "אני רק אומר שהיא הרבה יותר מניפולטיבית בשבילנו, לפחות היא הייתה כך עד עכשיו. היא נכנסת מתחת לעורנו, גורמת לנו להשתגע וצוחקת לנו מאחורי גבינו-"

"כל זה מבחור שלא מפסיק לומר לנו להפסיק את כל העניין," מלמל ג`ורג`.

"אנחנו רק צריכים לעבוד קשה יותר," אמר לי בתקיפות, מתעלם מהערתו של ג`ורג`. "לפני שהרמיוני תקרע אותנו לגזרים ותגרום לכולנו לשכב לרגליה."

"אני הולך לנקום בה על זה," נהם פרד. "היא כמעט גרמה לאחי התאום לפנות נגדי! הו, רק תראו, אני אגרום לה לשלם! זאת מלחמה!"

"זה כבר מלחמה," ציין ג`ורג`.

"אז... אז זה אומר... זה אומר... מלחמה גדולה באמת!"

לי בהה בו. "אמ, פרד? כשאתה אומר דברים כאלה, אני די יכול להבין איך היא עושה את זה. תירגע, בסדר? אנחנו ננקום בה."

"אנחנו בהחלט נעשה זאת," אמר ג`ורג`, פניו מאפילות. "אנחנו חייבים לעשות משהו אכזרי. ואני חושב שיש לי רעיון נוסף."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

פרד, ג`ורג` ולי לא הופיעו לארוחת הערב, אז הרמיוני ניצלה את היעדרותם כדי ללחוש את מה שהיא עשתה לג`ורג` במעבר הסודי. "הוא נראה מופתע לחלוטין," אמרה הרמיוני בגאווה להארי, רון וג`יני. כולם צחקו. "אז חשבתי שאנחנו יכולים לחכות קצת לפני שנמשיך לשלב הבא בתוכנית שלנו, אתם יודעים, לתת לזה לשקוע לפני שהארי יבקש ממני לצאת איתו." היא עצרה. "אלוהים, זה ממש מוזר לומר את זה."

הם חזרו לחדר המועדון ברוח מעודדת, נרגעים כדי להכין את שיעורי הבית שלהם. "אני כבר חוזרת," אמרה הרמיוני, "אני צריכה להאכיל את קרוקשאנקס..."

היא מיהרה למעונות והחלה לשפוך אוכל של חתולים לקערה של קרוקשאנקס שעל הרצפה שליד מיטתה, אבל לפני שנעמדה שוב, הדלת נפתחה ונסגרה מאחוריה. היא הסתובבה לבדוק אם היו אלה פבראטי או לבנדר, אך במקום זאת מצאה את פרד, והבעתו היתה מפחידה וכועסת. היא כמעט הפילה את השקית עם אוכל החתולים, ואז הניחה אותה על הריצפה במהירות.

"או... היי," אמרה הרמיוני בקול מגושם, ולחוץ מאוד פתאום.

"שכבנו מאז החופש שעבר, באמת?" אמר פרד בנימה מסוכנת.

הרמיוני לא הצליחה למנוע מחיוך לעלות על שפתיה. "לא יכולתי להתאפק, פרד, זה היה פשוט קל מדי," היא אמרה, מדושנת מעונג.

פרד התקדם לעברה בצורה מאיימת; הרמיוני נעה לאחור כשהוא הגיע, מוצאת את עצמה לבסוף כנגד קיר. פרד נעצר מאוד, מאוד קרוב אליה, זועם. הרמיוני נלחמה בלהשאיר את הבעתה הלגלגנית, דבר שהיה לא קל; חלק ממנה פחד מאוד מפני האפשרות שהוא ינשק אותה, וחלק אחר בה קיווה לזה...

"את חושבת שזה מצחיק, את חושבת, להפנות את אחי התאום נגדי?" פרד נהם. הוא שם את כף ידו כנגד הקיר בצד ראשה, מאגרף אותה.

הרמיוני בלעה את רוקה, אבל חייכה ואמרה, "כן, כן אני חושבת כך."

"אני לא חושב כך," הוא אמר בכעס. "ג`ורג` שאל די הרבה שאלות... כמו למה שילדה-טובה-של-אמא כמוך תנשק בדרך כזאת בתור בדיחה."

"הכל הוגן באהבה, מלחמה וקווידיץ`," אמרה הרמיוני בקור.

"האמנם?" אמר פרד, מתקרב אפילו יותר. "אתה רוצה מלחמה, הרמיוני? אני אתן לך מלחמה."

"או, אני ממש מפחדת-" התחילה הרמיוני להגיד, אבל אז נקטעה כשפרד רכן לנשק אותה שוב פעם. 

עיניה נעצמו והיא הגיבה במיידות; היא התגעגעה להתנשק איתו, היא לא יכלה להכחיש. הוא היה מעבר לטוב בזה; נפשה התעופפה באושר, כל המחשבות על מלחמה, תחבולות ורכילויות נעלמו. ידיה הקיפו את צווארו בהתאמה, והוא תפס את מותניה, מושך אותה במהודק כנגדו. ליבה החל לפעום בפרעות למגע גופו; רק שכבות מעטות של בגדים הפרידו בניהם, והרמיוני מצאה שהיא מקווה ששום דבר לא היה מפריד בניהם.

פרד נע מעט לאחור, ואז סובב אותה לצידה ואז פסע לפנים; היא החלה לפנות לאחורנית מבלי לדעת לאן היא הולכת, וממש לא היה אכפת לה. ברכיה פגעו במשהו והתעקמו; היא נפלה עם גבה על מיטתה, פרד מעליה. הם המשיכו להתנשק, והרמיוני שקלה למצוא את רוכסן גלימתו ולפתוח אותה-

-עד שהדלת נפתחה ופגעה בקיר מאחוריהם ברעש.

גם פרד וגם הרמיוני הביטו לדלת כל כך מהר עד שכמעט גרמו לעצמם חבלה בצוואר. לבנדר ופבראטי עמדו ליד הדלת, לסתותיהן פעורות כמעט עד לרצפה. לבנדר התאוששה ראשונה. "הו. אלוהים!" היא צרחה, מושכת את זרועה של פבראטי ומסתובבת כדי ללכת. "בואי כבר!"

פרד הסתכל למטה על הבעתה הנבעתת של הרמיוני וצחק. "מפחדת כבר?" הוא התגרה.

הרמיוני הייתה כה מזועזעת עד שלקחה לה דקה להבין על מה הוא דיבר. "אתה תכננת את זה?" היא לחשה.

"בטח שכן," הוא אמר, קורן. "אמרתי לג`ורג` לחכות כמה דקות ואז לגניב שמועה שאני איתך כאן." הוא רכן למטה ונישק את צווארה. "מה את אומרת שנמשיך במה שהתחלנו, המממ? אני בטוח שמישהו נוסף יעלה בקרוב."

"לא רע," אמרה הרמיוני בחוסר רצון בעוד פרד ליקק ונישק את צווארה. "כמובן, אבל זה לא טוב כמו לשכנע את ג`ורג` שאנחנו יוצאים מהקיץ שעבר, אתה יודע."

"יש לי עוד הרבה רעיונות," לחש פרד באוזנה.

עיניה של הרמיוני הוצרו ואז היא חייכה בזדוניות. "נשק אותי," היא אמרה.

"מה?" פרד נסוג כדי להתבונן בעיניה.

"נשק אותי," היא חזרה. "בבקשה, בזמן שאנחנו לבד..." קולה דעך, מסתכלת בו בבקשה. בתום, היא ירדה תחתיו, גורמת לפרד להרגיש מתוח משהו. פרד הביט מטה אל שפתיה במשך זמן מה, ואז הניד מעט את ראשו ורכן כדי לנשק אותה שוב.

כעבור עשר שניות, הוא משך את עצמו בתנופה אחורנית ביללת כאב. הרמיוני נעצה את ברכה במפשעתו, בחוזקה. היא דחפה אותו מעליה, והוא הצטנף לכדור על מיטתה, פניו מלאות כאב.

הרמיוני צחקה כשהוא נעץ בה מבט מלא שנאה. היא התכופפה לעברו, ניקרה בלחיו נשיקה קולנית, ואמרה, "לא, פרד, אני עדיין בכלל לא מפחדת."

בזאת, היא יצאה מהמעונות.

"זהו זה," פרד נחנק. "היא גמורה."

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הארי, רון וג`יני חיכו לה בחדר המועדון בהבעות מיואשות על פניהם. היא חייכה כשראתה אותם; שלשתם הרימו גבות לעברה בהתאמה.

"את נתפסת באמצע סקס עם פרד, את יודעת את זה ?" אמרה ג`יני כשהרמיוני ישבה לידם.

"כן, אני יודעת." לאחר שראת את המבטים של שלושת חבריה, היא הוסיפה, "או, תרדו מזה, אנחנו לא עשינו סקס-"

"אז מה אתם עשיתם?" רון קטע אותה, מסתכל עליה במבט קשה.

"התנשקנו," אמרה הרמיוני, לחייה נצבעו בורוד. "רק התנשקנו... על ה-,אמ, מיטה. בעודנו שכובים עליה."

ג`יני התחלחלה. "חבל שזה אחי, אחרת הייתי מבקשת פרטים."

"אין שום פרטים," אמרה הרמיוני בתקיפות.

הארי הביט בה במבט די עוקצני. "ובכן, את חייכת כאילו חווית את הכיף של החיים שלך כשירדת במדרגות, ויש לך סימן מציצה עצום על הצוואר."

עיניה של הרמיוני התרחבו והיא הניחה לציוץ של אימה להימלט מפיה; היא הוציאה את שרביטה ובמהירות טפחה בו על צד צווארה והסימן נעלם.

"איפה למדת את הלחש הזה, הרמיוני?" קרא ג`ורג` בקול מקצה חדר המועדון.

הרמיוני הסתובבה במהירות לנעוץ בו מבט. "למדתי את זה מפרד- או שאולי היה זה אתה. זה כל כך קשה להפריד בניכם."

"טוב לדעת שלא הפרדתי בינך לבין פרד לזמן רב," אמר ג`ורג`, מחייך חיוך מעושה.

"אני מצפה שנפרד לזמן ארוך מאוד," ירתה הרמיוני בחזרה. "יקירי המסכן הצליח להשיג לעצמו פגיעה בדרך כואבת ביותר."

עיניו של ג`ורג` התרחבו מחשש לפני שהוצרו לעברה. "עייפת אותו, הא? זאת הסיבה היחידה מדוע אכפת לך ממנו, נכון?"

"אם הייתי רוצה וויזלי אימפוטנט, הייתי יוצאת איתך," ירתה הרמיוני בחזרה, מזגה מתלקח בצורה לא מרוסנת.

"זמן לצאת," לחש הארי, מביט סביבו בחדר המועדון מלא הגריפינדורים, שהסתכלו בנעשה בעיניין.

"אני לא יכולה, הוא במעונות שלי," הרמיוני לחשה בעוד תריסר תלמידים לעגו או צחקו.

ג`ורג` העניק לה חיוך קר. "זה לא מה שאמרת אתמול בלילה," הוא אמר בשביעות רצון.

"זה נעשה מגעיל," רטן רון, מעוות את פניו.

"לא, מה שאמרתי אתמול בלילה היה-" התחילה הרמיוני לומר בחום, ואז נעצרה, צוחקת. "ובכן, שלום, פרד."

פרד בדיוק הופיע בתחתית המדרגות שמובלות לחדרי המעונות של הבנות. הוא נעץ בה מבט, צעד בנוקשות לעבר ג`ורג` ולי, וגרר אותם לעבר המעונות של הבנים. הרמיוני יכלה להישבע שהיא שמעה את המילה `התכנסות מחדש`.

הפרק הקודם		הפרק הבא