אהבה אסורה

"אבל אתה חייב להבטיח לא לספר לאף אחד." אמר רון.

"אל תדאג, אבל באמת? אתה מסתיר את זה מהרמיוני?" הארי צחק.

"אני חושב שהעובדה ששני החברים הכי טובים שלה הם גייז תהיה קצת שוק בשבילה." 

שבוע עבר מאז הגילוי, והארי ורון כבר השלימו ודיברו על הכל.

בארוחת הבוקר הרמיוני לא הבינה איך שניהם חזרו להיות חברים כל כך מהר.

"אני לעולם לא אצליח לקלוט בנים." היא נענה בראשה. "לפני שבוע לא יכולתם להסתכל אחד על השני, והיום אתם מתנהגים כאילו כלום לא קרה!" 

הארי ורון צחקו והמשיכו לאכול. הארי עדיין לא הבין למה רון לא רצה לספר להרמיוני על נטייתו המינית, אך הוא זכר באיזו עמדה הוא היה לפני חודש, לכן שמר על שתיקה.

"נו? מצאת לי כבר מישהו?" רון שאל בשקט כשיצאו מהאולם.

"אה? אה, כן! אממ... סמית' נראה אחד כזה." הארי מלמל בחיוך.

"סמית'?! השתגעת?!" הג'ינג'י נשנק. "אין מצב שזה יקרה! לא עכשיו, ולא בעולם מיליון שנה!" 

"נו באמת, רון, לפחות תנסה. גם אני חשבתי ככה לפני שהתחלתי לצאת עם דראקו, ותראה איפה אנחנו היום!" הנער הממושקף המשיך לנסות לשכנע את חברו.

"באמת רציתי לשאול, איך זה התחיל.. הקטע שלכם?"

הארי נזכר בפעם הראשונה שגילה שדראקו אוהב אותו, ומיד הוצף געגועים.

זה קרה לאחר שיעור תורת הצמחים, הארי ודראקו היו בעונש כיוון שאחד הריבים שלהם הפריע בצורה משמעותית לתהליך הגדילה של אחד הפרחים, ולכן היו חייבים להישאר לנקות את החממה.

"אתה יודע, אם לא היית מתחיל את הריב המטופש הזה, הייתי יכול לשבת עכשיו באולם, לשתות מיץ דלעת ולאכול עוגה, אבל אתה היית חייב לזרוק את ההערה הזאת על המשפחה שלי." הארי אמר תוך כדי שטיטא את הרצפה.

"תפסיק, פוטר... אין לך מושג על מה אתה מדבר." דראקו נאנח.

"לא, אני רציני! לך יש משפחה שאוהבת אותך, בית שתוכל לחזור אליו... לי אין כלום! אתה חושב שלי אין מושג על מה אני מדבר.. פעם הבאה תחשוב קצת על הדברים שיוצאים לך מהפה." 

"תפסיק." קולו של דראקו נשמע מסוכן. ""לך אולי אין משפחה, אבל זה הרבה פחות גרוע מהעובדה שיש לך משפחה שלעולם לא תקבל אותך כמו שאתה!" הסלית'ריני הפנה את גבו להארי.

"על מה לעזאזל אתה מדבר? אולי לא שמת לב, אבל אתה בדיוק כמו המשפחה שלך, כך שאני לא מבין באיזו דרך המשפחה שלך לא תקבל אותך, אם אתה בדיוק כמוהם!" הארי התעצבן.

הוא ציפה שמאלפוי יתרגז ויצעק עליו חזרה, אך במקום זה, הוא מצא את עצמו כשגופו צמוד לגופו של דראקו, ושפתותיהם פגושות.

הארי הביט בעיניו של דראקו למשך שלוש שניות, כשלפתע דראקו ברח. כשהגיע לדלת החממה, הסתובב לכיוונו של הארי.  "אל תספר." הוא לחש ונעלם. 

הארי המשיך לנקות את החממה, המום ומבולבל...

"נו, ו...?" רון שאל. 

"ו... משם הצלחתי לתפוס אותו לשיחה, דיברנו, ויצאנו לפגישה ראשונה. מאז הכל היסטוריה." 

"עם מי הכל היסטוריה? עם מי אתה יוצא הארי?" 

שיימוס פיניגן, תלמיד בשכבה של הארי ורון וחבר של שניהם, נדחף לשיחה.

פרצופו של הארי עטה מבט נחרד, אך רון נשאר רגוע ורק אמר: "בטח שמעת כבר שהארי יוצא עם תלמידה מפריז." 

"היא... מפריז? חשבתי שהיא משוויץ." שיימוס נשמע מעט מאוכזב.

"איך לעזאזל הגעת לשוויץ?!" רון עיקם את אפו. 

"מלא אנשים מנסים לנחש את המוצא של החברה המיסתורית של הארי, ולי אמרו שהיא משוויץ."

"אז לא, היא לא משוויץ, היא מפריז." אישר הארי.

שיימוס נראה נרגש והלך משם.

"זה היה ממש קרוב." מלמל שחור השיער.

המסדרון כבר החל להתרוקן, ורון פנה לעבר כיתת הלחשים.  להארי הייתה שעה חופשית לכן לכן החליט ללכת לחדר המועדון של גריפינדור.

מישהו נגע בכתפו. הארי הסתובב, ולפני שהספיק לקלוט משהו, הוצמד לקיר מבלי יכולת לזוז. 

הארי הרים את ראשו, ולפניו נגלתה התוקפת.

"צ'ו.." הארי מלמל בבהלה.

"חשבת שתצליח להתחמק ממני, אה? אז נחש מה, אני פה, ואני מתכוננת להישאר."

לפני שהספיק לומר מילה, צ'ו סתמה את פיו בנשיקה ארוכה. 

הארי ניסה להשתחרר, אך צ'ו לא וויתרה.

ממרחק לא גדול, מאחורי עמוד עשוי אבן, עמד נער בלונדיני, עם דמעות בעיניו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא