רבע פוסידון

"לביאוסה, לא לביאוסה. בחיי, היא מפלצת", אומר רון.

הרמיוני הבוכיה מתנגשת בו.

"נראה לי שהיא שמעה אותך," אומר הארי.

*****

רון והארי ישבים ליד שולחן האוכל של גריפינדור.

הרמיוני מולם, נועצת מבטי שנאה שמבהירים ששמעה אותם.

הם מתעלמים ממנה.

****

רון והארי שומעים את פראווטי מדברת עם פטילה: "היא אמרה עליה דברים כל כך מגעילים, לוונדר נשארה בשירותים לבכות. המסכנה, רק באה לנחם את הרמיוני שנעלבה."

****

"טרול! טרול! במרתף!"

"כולם להתפנות!"

"המדריכים יובילו את תלמידי השנה הראשונה חזרה!"

רון והארי מתלחששים.

"בוא לשרותי הבנות רון," הארי אומר ונושך את שפתו. "זה אשמתנו שלוונדר שם - בגלל הרמיוני שהעלבנו שהעליבה אותה. היא לא יודעת שיש בבית הספר טרול משוחרר."

****

"לביאוסה!" אומר רון, והאלה מתרוממת.

הטרול שוכב על הרצפה. מת או משתוק, הארי לא יודע.

לוונדר, שפניה אדומים ורטובים ועיניה נפוחות, יוצאת מהתאים ומחבקת אותם

~~~~~~~~

"מחנה החצויים? זה פה?"

"מחנה החצויים , שמעתם על זה?"

"מחנה החצויים - מכירים?"

"כן, אני מחפש אותם, זה עניין די דחוף."

"זה עניין של חיים ומוות."

~~~~~~~

"אני אוהב אותך," אומר פיטה שרואה שעיניה של קטניס פתוחות.

"מממ," היא מהמהמת, עדיין חצי ישנה במיטה הגדולה והנוחה כל כך.

"את אוהבת אותי. אמיתי או דמיוני?"

היא לא עונה, היא רק מחייכת ומלטפת את כף ידו בגמלוניות.

"אווווווווווווווו," הם שומעים עשרות קולות סביבם. עשרות ילדים מתפרצים לבוקר השליו שאחרי ליל הכלולות שליהם.

כל ילדי מחנה החצויים סוחבים אותם על הכתפיים וזורקים אותם לנהר. הם צורחים בהפתעה.

הם יוצאים מהר מהנחל ועם בגדים מטפטפים מתנשקים מול החצויים המריעים.

"בקשר לשאלה ממקודם... אמיתי".

~~~~~~

רון והארי מתעוררים ביחד, בבאותה השנייה. הם מסתכלים סביבם ומזהים - הבית של סיריוס.

"היי לוונדר," קורא הארי. "מתי קמת?"

הזיכרון של יום האתמול, שהיא ורון נרדמו בידיים שלובותת, מעקצץ במוחו.

~~~~~~~~~~

אשמח לתגובות. יודעת שזה פרק פחות מוצלח אבל הבטחתי עד הייום..

אשתדל לעדכן שוב בקרוב.

אוהבת אתכם אנשין

הפרק הקודם		הפרק הבא