עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

"היום, יום הולדת היום יום הולדת להרמיוני" מקלה של קולות זימרה כשהרמיוני גרינג'ר נכנסה לבית הוריה, היא לא זכרה כלל שזה יום הולדתה, למרות כשהארי הגיע היום בבוקר לביתה הוא אכן נראה חשוד מעט כשאמר לה לבוא לבית הוריה אך היא כלל לא ציפתה לזה. היא הסתכלה סביבה רואה מולה את הוריה שניגשו לחבקה במהירות, את הארי ג'יני, רון ואמה השלושה הראשונים התנפלו עליה בחיבוק מוחץ בעוד שהאחרונה חיבקה אותה בנימוס וגם את ג'ורג', לונה, נוויל ומספר לא מבוטל של חברים מן העבודה, היא התפלאה איך הבית הצנוע יכול להכיל מספר רב כל כך של אנשים ואז היא הבינה שהם כנראה הרחיבו אותו בקסם ושינו את מראהו בצורה כזו שיותר דמה למועדון מאשר לבית, הוא היה מקושט בבלונים מיוחדים מן החנות של ג'ורג' וקונפטי שלא מפסיק לרדת. הרמיוני חייכה בהתרגשות והסתכלה סביב במטרה למצוא ראש בלונדיני במיוחד אך לשווא, "איפה דראקו?" היא שאלה את הארי מבעד למוזיקה "הוא לא יכל לבוא" הוא לחש באוזנה של הרמיוני באופן כזה שרמז שאפילו הוא עצמו לא האמין לכך. הרמיוני הייתה בטוחה שזה שלא שהוא לא יכל לבוא אלא שהוא לא רצה, היא התעקשה לא להראות שום שבב של אכזבה בגללו וחייכה "אה" היא צחקקה למרות שלא חשה שום רצון לצחוק "הפסד שלו".
"נכון מאוד" הארי קבע  והניח את זרועו על כתפיה, "חוץ מזה בואי תראי את המתנות המדהימות שכולם הביאו לך, אנחנו נביא אותם אלייך מחר" הוא הצביע על ערמת מתנות עטופות שלא הייתה מביישת את סנטה בחג המולד.
"בואי נלך לרקוד" הוא תפס את ידה ומשך אותה לשטח הריק שהיה פעם הסלון. היא רקדה עם כולם, וצחקה מן השטויות שבעיקר היו באדיבותו של ג'ורג', מסתבר שהבלונים בשלב מסוים הצמיחו ידיים שהחלו לדגדג אנשים. "וזה פשוט מרושע" היא  אמרה לג'ורג' והחוותה בראשה לעבר רון שבכה מצחוק בגלל בלון אדום שנראה כי התנגדותו של רון רק הגבירה את דגדוגיו, "רשע" ג'ורג' אמר בכנות מזויפת "זהו שמי האמצעי, רוצה וויסקי אש?" הוא הושיט לה כוס עם ריח מתוק ומוכר, "תשמור את זה לאחרי שאלד" היא הניחה יד על ביטנה באכזבה, "זה מחוסר אלכוהול" הוא הוסיף במהירות "אני חשבתי לעצמי שמיוני שלנו בטח מתגעגעת לטעם אז השגתי כמה בקבוקים ללא אלכהול"
"זה נהדר!" היא חטפה מידו את הכוס ברעבתנות, ויסקי אש ללא אלכוהול, היא בכלל לא ידעה שזה קיים אך הוא לא טעה הטעם בהחלט זהה. "מרלין זה מדהים, הטעם באמת זהה"
"חשבתי שתאהבי את זה" הוא אמר בחיוך מלא סיפוק, ולגם מן הכוס שבניגוד להרמיוני הייתה מלאה בוויסקי אש אמיתי, "אז מיוני" הוא התקרב  אלא באיטיות נשען על הקיר "תזכירי לי כמה זמן את לא היית בדייט נורמאלי" למשמע הערה הזאת הרמיוני נחנקה מעט, אין סיכוי שג'ורג' מתחיל איתה נכון?, היא ממש קיוותה שלא זה יהיה פשוט מוזר. "ג'ורג' אתה נפלא, פשוט נפלא אבל-"
"לא התכוונתי אלי" ג'ורג' עצר אותה לפני שתביך את עצמה יותר, צחוק קצר נפלט מפיו כאשר הוא שם לב לצבע הארמגן שכיסה  פנייה של הרמיוני המובכת, "אני מצטערת" היא לגמה במהירות מן המשקה שעכשיו הצטערה לחלוטין שאינו מכיל אלכוהול. "הוא חבר טוב שלי, קוראים לו קאסידי הוא למד שלושה שנים מעלינו ואני חושב ששניכם מתאימים, הוא לא אידיוט כמו אחי אז זה כבר יתרון"
"זה ממש נחמד מצדך" הרמיוני אמרה בגיחוך "אבל אני לא זקוקה לעזרה בחיי האהבה, חוץ מזה הבחור המושלם שלך בטח לא ירצה מישהי שהולכת ללדת בעוד חצי שנה בערך"
"להפך" חיוכו הזדוני והמעט מריר של ג'ורג' גדל (חיוך שסיגל לעצמו לאחר מותו של אחיו התאום) "הוא מת על ילדים, כשיש לו זמן חופשי הוא מתנדב בבתי אומנה הבחור הוא חצי מרי פופינס וחצי *מריה וורנר ,כאילו עם ילדים אני מתכוון".
הרמיוני הרימה גבה ולרגע היא לא ידעה איך להגיב מצד אחד היא הסתקרנה מן הבחור הזה מצד שני זה נשמע טוב מידי, "טוב זה לא משנה" היא אמרה בהחלטיות.
"צודקת" ג'ורג' כחכח בגרונו כשהרמיוני המשיכה להסתכל עליו בציפייה, ובקול נמוך אך חזק מספיק שהיא תשמע הוא הוסיף "בעיקר כי נתתי לו את מספר הטלפון שלך"
"אחח אלוהים" הרמיוני נאנחה בכעס "אתה בדיוק כמו אחותך, אתם התערבתם על חיי האהבה שלי או משהו?"
ג'ורג' התכוון לענות לה אך היא קטעה אותה "ולחשוב שאני אישה בוגרת, אני חושבת שאני אחזור לבית עכשיו" ולפני שמישהו היה יכול להתנגד הרמיוני התעתקה בקול יריה שנבלע במוזיקה.
אולי זה היה רק ההורמונים אבל היא הרגישה מותשת לחלוטין, היא הופיעה במטבח בביתה  והסתכלה על השעון הקיר בביתה השעה הייתה שתיים עשרה, היא נאנחה בעייפות, מצפה יותר לשינה מן הכל.

 "תנחשי מי" ידיים קרירות כיסו את עיניה של הרמיוני וליבה החל לדפוק בחוזקה, "רוצח סדרתי מאוד ידידותי?" היא שאלה בתקווה.
דראקו גיחך "מספיק קרוב" הוא שחרר את עיניה, "למה לא היית במסיבה?" היא שאלה והפעם לא יכלה להסתיר את האכזבה בקולה, הוא משך בכתפיו "אני פשוט לא הרגשתי שאני שייך לשם כל כך" הוא אמר בפשטות "וגם הבוקר וויזלי אמר שהוא בהריון אני לא רוצה להיות לידו עם כל ההורמונים, הוא ינסה לאכול אותי"
"כשאתה אומר וויזלי בהריון אתה מתכוון להארי?" הרמיוני שאלה מבולבלת מן ההתייחסות שלו אל ג'יני כבחור, "ברור שאני מתכוון לוויזלי ששם נעוריו הוא פוטר, הוא הרי הבחורה בכל הזוגיות שלהם"
הרמיוני שבעיני רוחה הארי עם בטן הריונית הופיע לא יכלה להתאפק ופרצה בצחוק "אתה פשוט נהנה להציק לו נכון?"
"זה היה התחביב בתחביב שלי במשך שש שנים רצופות, אני לא הולך פשוט להפסיק אותו" הוא שם את ידיו בכיס גלימתו הרגל שהוא נוהג לעשות לעיתים קרובות, "אז חוץ מזה" הוא אמר לאחר שהיא נרגעה והמשיך "אילו הייתי בא לא הייתי יכול לעשות את זה" הוא תפס בידה בפתאומיות והוביל אותה לסלון שהיה מקושט באורות קטנים שדמו לכוכבים  וריחפו, ברגע שהרמיוני נכנסה הם הסתדרו בצורה כזו שהכיתוב "יום הולדת שמח" נוצר באוויר ואז התפוגגו כמו כוכב נופל, השאירו מאחוריהם שובל אור.
"רגע" דראקו אמר להרמיוני לפני שזאת התחילה להתעצב על היעלמות האורות הזעירים, ולפתע משום מקום אורות בצבע זהוב החלו להופיע סביבם, "זה יפיפה"
"זה *אבק זהרהוריות, הוא עובד על אותו מנגנון של- "
"של עוף החול" הרמיוני השלימה אותו והסתכלה מהופנטת על האורות, "אני הכנתי לך גם את זה" הוא אמר בנימה מתרגשת המסגירה כי זה הייתה הפעם הראשונה, הוא ניגש לשולחן שם נח מגש עוגה, מצופה בקרם זהוב ובכתב מגושם היה רשום "מזל טוב" וציור של סמיילי.
"היא נראת טעימה" הרמיוני אמרה בנימוס, "אני לא הספקתי לקנות מתנה אבל-"
"זה בסדר" היא אמרה ותפסה את פניו ולפני שהספיקה לחשוב מה היא עושה היא נשקה לו על הלחי בעדינות בדיוק ליד קצה פיו, דבר אינטימי יותר ממה שהשתיים חוו יותר מאי פעם. דראקו נעץ את את עיניו הכסופות בהרמיוני "הרמיוני אני-"
"אני אלך להביא צלחות וסכין כדי לחתוך אותה" הרמיוני הלכה מהר למטבח לא מבחינה במבטו העורג והמבולבל של דראקו.
"לפני שתקפת אותי התכוונתי לספר לך שיש לי מתנה בשבילך" דראקו סיפר לה בקולו היהיר כשהיא חזרה, "והיא" הרמיוני שאלה בזמן שריכוזה היה נתון לחיתוך העוגה, "המשאלה מההתערבות שלנו", היא הסתכלה עליו בספקנות, "אתה בטוח" היא שאלה ברשעות "אני יכולה לנצל את זה לרעה"
"אני בספק, את יותר מידי טובה בשביל לעשות את זה" הוא לחש בקול שגרם להרמיוני צמרמורת, היא הושיטה לו את הצלחת עם העוגה שהוא הכין והחזיקה בשלה, בניגוד לרצונה הוא עדיין הביט בה עם אותו מבט מטופש, ובאיטיות הוא התקרב אליה ונשק בדיוק בקצה פיה כמו שהיא עשתה, "מזל טוב הרמיוני גרינג'ר, עכשיו תאכלי את העוגה ותנסה לא להקיא"          
------------------------------------------------------------
* מריה וורנר, הדמות הראשית בסרט שנקרא צלילי המוזיקה (מחזמר מפורסם), היא הייתה אומנת לשתיים עשר ילדים.
*אבק הזהרהוריות- לא קיים בהארי פוטר, מהדמיון האישי שלי. 

הפרק הקודם		הפרק הבא