לילי אוואנס-סנייפ

בס"ד

משפחת סנייפ חיה לה חיים שלווים ונעימים. הארי המשיך ללמוד ולהתפתח בהוגוורטס יחד עם חבריו לבית גריפינדור, ואף משאר הבתים. מאורע די היסטורי היה החברות האמיצה בין הארי סנייפ מגריפינדור לבין רון וויזלי מסלית'רין. ובכלל, שיבוצו של רון וויזלי בסלית'רין גרם למעין אחווה בין הבתים. עם הזמן אחיו של רון שוחחו עימו ועם חבריו הסלית'רינים, ובהמשך כשאחותו ג'יני וויזלי מויינה לגריפינדור הקשר בין הבתים הלך והתהדק. גם רייבנקלו והפלפאף הצטרפו לחגיגה ובין כל תלמידי הוגוורטס נוצרה מעין אחווה שקשה להסביר מאיפה הגיעה. הוגוורטס מעולם לא הייתה נעימה ומגובשת יותר, והשיא הגיע כשהארי היה בשנתו החמישית ורמוס סנייפ אחיו הקטן מויין לבית הפלפאף. בסיומה של אותה שנה מצב הנקודות בין הבתים היה 961 נקודות לכל בית - תיקו היסטורי. אפילו מצנפת המיון לא זכרה כזה דבר. אפילו האיבה והריבות בין המורים השונים נעלמה כלא הייתה עם השנים וכל הוגוורטס הייתה כגוף אחד. לכן לא פלא שהוגוורטס זכתה בניצחון סוחף בטורניר הקוסמים המשולש כאשר כל תלמידי הוגוורטס עודדו את סדריק דיגורי, בניגוד לתלמידי בובאטון ודורמשטרנג שהקנאה בין התלמידים במתמודדים המייצגים אותם הייתה עזה.

השנים עברו והכל הלך על הצד הטוב ביותר. הארי קיבל ציוני קס"ם ברוב מקצועות הבגרות, הרמיוני סיימה את המבחנים הכשיפומטריים בהצטיינות כבר בשנה השישית ואפילו נוויל לונגבוטום, שנחשב לתלמיד יחסית חלש, עבר את בחינות הבגרות בהצלחה. צוות המורים ייחס את ההצלחה להוריו של נוויל שהשתקמו כליל מהעינויים שעברו כשהיה תינוק ושבו לקו הבריאות בשנתם השלישית של נוויל, הארי והשאר. היה זה רגע מרגש לראות את הוריו של נוויל הולכים ומדברים, וברגע המפגש בין פרנק ואליס לבין לילי וסוורוס אף עין לא נותרה יבשה.

סופסוף סיים הארי את שבע שנותיו בהוגוורטס ומסיבת הסיום שלו יצאה לדרך. בעוד הורי חבריו ובני כיתתו נאלצו להגיע ברכבת, הוריו של הארי כבר היו שם. הוא לבש גלימת גריפינדור אדומה-זהובה חגיגית כשעל ראשו כובע אקדמאי אדום עם חוט מוזהב.

"הארי?" הוא שמע קול שלא הכיר, קול חם ונעים של אישה בגיל המעבר. הוא הסתובב וראה מכשפה ג'ינג'ית שמנמונת.

"שלום... אנחנו מכירים?" הוא שאל אותה.

"שלום לך, אני מולי וויזלי, האם ראית את בני רון?" היא שאלה אותו כשלצידה עמד בעלה, ג'ינג'י גם הוא.

"אה, רון וויזלי! בטח, הוא שם," אמר הארי והצביע על רון שהיה עסוק בלפלרטט עם לבנדר בראון.

"הארי!" הארי שמע את קולה הנרגש של אימו. הוא הסתובב וראה את לילי וסוורוס לבושים בגלימות בצבע לילך עם כובעים מחודדים על ראשם בצבע תואם.

"אמא, אבא," אמר הארי, ניגש וחיבק אותם בחום.

"זהו, בן," אמר סוורוס כשהרפו מהחיבוק, "זה הרגע שלך."

"אתה רוצה שנשב איתך בשולחן או עם שאר המורים?" שאלה לילי.

"אממ.. מה שתרצו, זה לא משנה," ענה הארי.

"היי! הארי!" אמרה הרמיוני ורצה לעברו, מלווית בשני הוריה המוגלגים המופתעים.

"הו, אתם ההורים של הילדה הכשרונית הזו!" אמר סוורוס בהתלהבות ולחץ את ידי הוריה, "אני סוורוס סנייפ, המהוהר לשיקויים וזאת אשתי, לילי אוואנס סנייפ, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל."

"וזה בטח הארי," אמרה אמא של הרמיוני והציבעה על הארי, "הרמיוני לא מפסיקה לדבר עליו! כמה שהוא מוכשר וחכם!"

"היי, אני סיימתי את המבחנים הכשיפומטריים רק השנה, בניגוד ל..." אמר הארי וכולם צחקו.

"לילי! סוורוס!" עוד קול נשמע. לילי וסוורוס הסתובבו וראו את אליס ופרנק לונגבוטום מתקדמים לעברם, מחייכים.

"מי אלה?" שאל אבא של הרמיוני כשלילי וסוורוס ניגשו אליהם ושוחחו עימם.

"אלה ההורים של נוויל, נכון? הוא דומה להם," שיערה הרמיוני.

"כן, הרמיוני, את צודקת, היית צריכה לראות את כל הפעמים שההורים שלי פגשו אותתם מאז שהם הבריאו," ענה הארי.

"הו, אני לא צריכה... יש לי אותך, הארי שלי," אמרה הרמיוני.

"אנחנו... אנחנו צריכים ללכת לרגע..." אמרו ההורים של הרמיוני והלכו משם, משאירים את הארי והרמיוני לבד שהתחילו להתנשק.

"הרמיוני, אני כל כך שמח שאנחנו ביחד," הארי אמר לה.

"כן, תאר לעצמך מה היה קורה אילו לא היינו זוג," היא ענתה לו והניחה את ראשה בחיקו, "מי היה מסכים להיות זוג שלי? מי?"

"רון וויזלי," ענה הארי והוא והרמיוני החלו לצחוק. התשובה הזאת הייתה סוג של בדיחה פרטית עבורם.

מרחוק הסתכלו עליהם לילי וסוורוס.

"תראה, סוו," ללי אמרה לו, "אני נזכרת בנו כשהיינו בגיל הזה... זוכר את מסיבת הסיום שלנו?"

"את מתכוונת לנאום הנפלא שלך או לאפטר פארטי?" ענה סוורוס.

"אני מתכוונת לזה שלא התביישנו להראות את האהבה שלנו מול ההורים," צחקה לילי.

סוורוס צחק גם הוא. "אני אוהב אותך, לילי," הוא אמר, "אני אוהב את הארי ואת רמוס, אני אוהב את המשפחה הזאת. אני מאושר, לילי, אני פשוט מאושר. סוורוס בגיל 15 לא היה מעז אפילו לחלום על לומר משפט כזה, לילי, את שינית אותי לטובה."

"אוי, סוורוס, זה כל כך נוגע ללב," היא אמרה וחיבקה אותו.

"שנראה גם אנחנו את האהבה שלנו מול כולם?" היא שאלה אותו.

"אני מניח שאם נרצה לעשות את זה כאן ועכשיו אז הדירוג של הפאנפיק יעלה," צחק סוורוס.

בסיום הנאומים המרגשים של מורים שונים, אישויות בכירות בעולם הקוסמים כמו שר הקסמים, התלמידים המצטיינים ועוד, עלה אלבוס דמבלדור לנאום. הוא היה בן כמעט 117, אך עם זאת הוא נראה צלול יותר מאי פעם.

"מורים, הורים, שרים, אורחים נכבדים ותלמידיי האהובים, או שמא עליי לומר בוגרינו הטריים," חיוכים נרגשים עלו על פני תלמידי השנה השביעית והוריהם, "מכובדיי," אלבוס דמבלדור קרא וכולם השתתקו. הוא עמד מאחורי פודיום מפואר בצורת נשר.

"אני אומר זאת בזהירות רבה, אך להערכתי, בכל אלף שנותיה של הוגורטס מצבינו מעולם לא היה טוב יותר. הידידות והכח של בית הספר משפיע לטובה על עולם הקוסמים כולו. אין ספק שכל הטוב הזה קרה בזכותכם, תלמידים יקרים, ומגיעות לכם מחיאות כפיים סוערות!"

תשואות רמות מילאו את האולם, ולאחר שנרגעו המשיך דמבלדור: "עם זאת, המצב שברירי יותר מכפי שהוא נראה ועלינו לשמור עליו ולחזק אותו. אני קורא לכם, עשו ככל שביכולתכם על מנת לשמור על ההרמוניה. הימנעו קסם אפל. שימרו על עצמכם. אין לדעת מאין תבוא הסכנה."

התלחששויות נשמעו בין תלמידי הוגוורטס. על מה אלבוס דמבלדור מדבר? מדוע הוא זורע פחד?

"טרם סיימתי," אמר דמבלדור, "אמנם הבטחתי שאמשיך ואנהל את בית הספר עד יום מותי, אך אני סבור כי על מנת לשמור על המצב עליי לבצע צעד דרמטי ולהתפטר מתפקידי כמנהל הוגוורטס."

"מה?!" זעקות שבר נשמעו בכל רחבי האולם הגדול, והעיתונאים הרבים שהיו שם שלחו מיד הודעה לעיתונים שבשבילם עבדו.

"על מנת לשמור על האיזון בין הבתים חשוב לדאוג שהמנהל לא יהיה בן אחד הבתים על מנת למנוע אפליה. לכן, אני עומד להחזיר את מה שהיה נהוג בתקופת מייסדי הוגוורטס ומעתה והלאה יהיו להוגוורטס ארבעה מנהלים, אחד מכל בית. לכן, הפרופסורים מקגונגל, סוורוס סנייפ, פליטיק וספראוט יהיו מנהלי הוגוורטס וגם ראשי הבתים מעתה ואילו אני אעשה לביתי. אני מקווה שתגלו את ההחלטה בהבנה משום שזוהי החלטתי הסופית, תודה," הוא אמר ויצא בסערה מהאולם הגדול, משאיר אחריו את ההמולה הגדולה שנוצרה.

"מה זה היה? כל כך לא אופייני לו," לילי לחשה לסוורוס שהנהן. ומה אם זה לא היה דמבלדור מאחורי הדברים האלה?

פרופסור מקגונגל נעמדה והשתיקה את כל הנוכחים. "אל דאגה, אני ושאר ראשי הבתים עכשיו עומדים לברר את העניין עם המנהל, חכו כאן," והיא, סוורוס, פליטיק וספראוט יצאו מהאולם לעבר משרדו של דמבלדור.

"מה זה היה עכשיו?" שאל נוויל את הארי והרמיוני ההמומים.

אלבוס דמבלדור נכנס למשרדו בריצה ושם ראה סוהרסן גדול במיוחד עומד מולו. הסוהרסן ליחשש משהו שהיה יכול להישמע לרגע כמו המילה "נו?..." אבל סוהרסנים לא יכולים לדבר, נכון?

"עשיתי מה שביקשת, ג'יימס, עכשיו אל תפגע בהם!" אמר דמבלדור.

"לא אפגע בהם..." ליחשש הסוהרסן, "אבל קודם כדאי שאנקה את השטח..."

והסוהרסן התקרב לעבר דמבלדור.

"היי, אמרת שגם לא תפגע בי!" אמר דמבלדור, "ג'יימס פוטר, אני מצווה עליך להפסיק!"

"לא אמרתי דבר על אי פגיעה בך..." ליחשש הסוהרסן. אלבוס דמבלדור שלף את שרביטו וקרא: "אקספקטו פטרונום!" ועוף חול לבן יצא משרביטו וגירש את הסוהרסן משם, הופך לחלוטין את משרדו של דמבלדור. מיד לאחר מכן נכנסו ראשי הבתים למשרד.

"אלבוס..." אמרה מקגונגל בקול רועד, "מה עשית... אלבוס..."

בסיום המסיבה שבה משפחת סנייפ לביתם שבהוגוורטס.

"לא הייתי צריך לומר שאני כל כך מאושר, אה?" אמר סוורוס בדכדוך קל.

"נו, אבא," ניחם הארי, "זה לא באשמתך, זה רק משהו קטן, בטח דמבלדור יישאר בהוגוורטס בתפקיד רשמי או משהו כמו נשיא הוגוורטס."

"האמת שזה רעיון לא רע, הארי," אמר סוורוס, "אאני אבדוק את זה מחר. אבל כבר מאוחר וצריך לישון, למרות שחופש."

הארי, רמוס, לילי וסוורוס הלכו לחדרי השינה שלהם והתארגנו לשינה. וכשהארי שכב במיטתו, רגע לפני שנרדם, תקפה אותו צינה עזה. הוא התכסה בשמיכתו בעוז אבל הקור לא הרפה. הוא הסתובב במיטתו וראה סוהרסן שוכב לצידו עם הפנים אליו.

הארי המבוהל עמד לצעוק בבהלה אבל הסוהרסן כיסה את פיו של הארי בידו המיובלת והרירית, ובידו השנייה זקף אצבע לפני הברדס כאילו מסמן להארי לשמור על השקט. הארי מעולם לא ראה סוהרסן מתנהג בצורה משונה כל כך.

"שלום, הארי," אמר הסוהרסן.

"אתה מדבר!" רצה הארי לומר, אך פיו היה חסום והוא לא הצליח לדבר.

"כן, אני מדבר, אני יודע מה אתה חושב, אני סוהרסן, בכל זאת..." הסוהרסן אמר, "ואני זקוק לעזרתך. אל תיבהל, אני לא עומד לנשק אותך. אני יודע שזה מלחיץ, אבל זאת ההזדמנות היחידה שלך להציל אותך ואת הסובבים אותך. אז תהיה בשקט ותקשיב לי..."

הפרק הקודם		הפרק הבא