היא והעיניים האפורות

סורי שלא העליתי כמעט שבוע... הייתה לי תקלה רצינית במחשב.

הודעה: אני צריכה להתייעץ איתכם בנוגע למשהו.

כדאי לי לכתוב פאנפיק שמספר מה היה קורה אם הוגוורטס היה אמיתי והייתי מתקבלת?

אשמח לשמוע תשובות.

אוהבת המון!

"דראקו מה עובר עלייך היום?"

דראקו התעורר מהבהייה שלו. בהרמיוני. שוב.

זאת כבר פעם שלישית היום ששואלים אותו מה עובר עליו. 

בגלל שהרמיוני לא דיברה איתו כבר שבוע, ויש להם לתכנן את יום האהבה.

בגלל זה הוא מסתכל עליה כל היום, הוא מודאג. מודאג ממה שעובר עליה. או שהוא פשוט לא מצליח להוציt אותה מהראש שלו.

אחת מהאופציות.

"כלום בלייז. אני סתם עייף."

"אתה נראה חיוור." דראקו צחק.

"זאביני אחי.. אני תמיד חיוור."

"אני יודע, אבל הפעם זה יותר מחיוור. אולי כדאי שתלך למרפאה?"

"אבל... נו טוב."

דראקו שנא את המרפאה.

מדאם פומפרי גם היא לא בדיוק אהבה אותו.

הוא החליט ללכת לשם רק בשביל בלייז.

"פרופסור פליטיק, אני יכול ללכת למרפאה? אני לא מרגיש כל כך טוב..."

"בוודאי מיסטר מאלפוי."

הרמיוני הפנתה את מבטה לדראקו. הוא היה חיוור.

מה עבר עליו?

דחף ענק בתוכה אמר לה ללכת גם למרפאה כדי לראות אותו, אבל משהו בא מנע ממנה מללכת.

היא העדיפה לחכות לאחרי הלימודים, שהיא תוכל ממילא לראות אותו, אם יאמץ את עצמו לקום ולעזור לה בהכנות ליום האהבה שהיא עושה כבר שבוע.

למה הוא לא ענה לינשופים שהיא שלחה?

*****

הביקור במרפאה לא היה מלבב.

לפי ציטוטה של מדאם פומפרי: "בשם מרלין מר מאלפוי! אתה בריא לחלוטין! הכל נמצא בראש שלך!"

כמו שהוא חשב.

הוא התהלך במסדרון, מעורפל במחשבות, כשלפתע ראה שיער מתולתל שטני ובגדי גריפינדור.

הוא רץ לעבר המדשאות, ודראקו ידע מי האדם הזה. או יותר נכון, זו.

דראקו רץ לעבר הדמות עד המדשאות, והופתע לראות לבבות מרחפים וזוהרים בורוד, שולחנות מכוסים במפות אדומות ושטיח לבן עם עלי ורדים אדומים מפוזרים.

הוא ראה שם גם את הרמיוני מדברת לגמדונים שכנראה התעקשו לעזור לה, בזמן שהיא מכינה את המתכונים למאכלים שיהיו.

"... אתם מסוגלים להשיג אותם תוך שבוע?"

"כן גברתילי. בוודאי."

זה הספיק לו.

"אחממ אחממ."

"דראקו! סוף סוף הגעת! אני מקווה מאוד שיש לך תירוץ משכנע."

"הו בהחלט. לא להודיע לי זה מספיק משכנע?"

"על מה אתה מדבר?! שלחתי לך ינשופים!"

"ינשופים?!" הוא חשב שאלה ינשופים מפנסי שחזרה לשלוח לו מכתבי אהבה. אבל הוא לא ייתן לה לנצח בוויכוח.

"ולהגיד לי פנים מול פנים זאת בעיה?!"

"מצטערת שאין לי זמן הוד מעלתך!"

הוא הביט סביבו והתהלך, משתדל להיראות עצבני.

"עשית הכל לבד!"

"טכנית יש עוד הרבה עבודה. לא בחרנו מוזיקה, לא חשבנו על כל האוכל, העיצוב עוד לא גמור, ועוד צריך להשיג בידור, ו..."

"אוקי אוקי הבנתי! בואי נתחיל וזהו."

"טוב כדאי שתלבש את זה."

היא הושיטה לו סינר ארוך שכיסה את כל חלקו הקדמי של גופו.

"בשביל מה זה?"

"אנחנו הולכים עכשיו לבדוק את האוכל."

היא חייכה ומשכה בידו עד שהגיעו למטבחים, מלאים במצרכים ובדפים מקושקשים, חלקם מקומטים.

גמדוני הבית התרוצצו במטבח, חלקם מנסים גם להכין דברים ראויים למאכל.

הרמיוני מחאה בכפות ידיה וכל הגמדונים הפסיקו את עבודתם והפנו את מבטם אליה.

"גברתילי, לא הצלחנו למצוא כלום... אנחנו ניסינו... אנחנו לא כל כך טובים בלאלתר ו..."

"זה בסדר. אני ומר מאלפוי ננסה בעצמנו."

"הו לא גברתילי. אסור למעבידים לעבוד." אמר אחד אחר.

"בדיוק כך."

"מאלפוי! קודם כל, אנחנו לא מעבידים אתכם, יש לכם רשות לנוח או לפרוש בכל רגע שתרצו. וכעת, אפשר לקבל את המטבח?"

גמדוני הבית הנהנו ויצאו בטור מעבר לדלת.

הרמיוני סגרה מאחוריה את הדלת ולקחה סינר ארוך שדראקו אהב, כי הוא הדגיש את קימוריה והבליט את גופה כשקשרה אותו מסביבה.

"אתה מתכוון גם לקחת אחד?"

"ולמה לי...?"

"אם אתה לא רוצה להתלכלך, כדאי לך."

"אני לא עומד להתלכלך."

"איך שאתה רוצה."

היא חייכה חיוך ערמומי ודראקו הרים גבה, לא מבין מה עובר עליה.

"טוב, המתכון הראשון זה עוגת תפוזים במילוי ריבת תותים ומוס שוקולד, בציפוי קרם וניל עם צבע מאכל ורוד. מוכן?"

"נגיד ש."

"צריך שלושה ביצים, כוס קמח, כפית אבקת אפייה, כף שמ... מאיפה כל זה הגיע?"

כל המצרכים הופיעה מולה, מוכנים לפי סדר ההכנה יחד עם הכלים.

"קראתי את הרשימה וזימנתי את המצרכים." הוא חייך בגאווה.

"כל הקטע זה לא להשתמש באקיו רק כי אתה עצלן."

"לצערי אני כן."

היא גלגלה עיניים ודראקו התאפק שלא להזהיר אותה שוב.

הם התחילו לערבב את המצרכים יחד, וכשהגיע הרגע להוסיף את הקמח, ידיו המרושלות של דראקו שפכו חצי מהכוס על הרמיוני.

"דראקו מאלפוי!!!!!"

כן, זאת הייתה טעות.

היא לקחה ביצה אחת מהשולחן, ושברה אותו על ראשו של דראקו.

הוא ניגב מעיניו את החלמון הנוזלי והמגעיל, והסתכל אל הרמיוני בחיוך ערמומי, כשהוא לוקח את חופן מהקצפת והקרם שהכינו לפני.

הרמיוני הזדעזעה וניגבה מעיניה את הקצפת, והתקרבה לדראקו כשהיא מנגבת אותה עליו.

הוא מהבהלה הלך אחורה עד שנתקע בקיר מאחוריו.

הוא לקח עוד קצפת ומרח אותה על חולצתה של הרמיוני, כשהוא מחליף איתה מקומות, כשהיא מושענת כנגד לקיר, והוא מולה.

הצחוק המגלגל של שניהם נעצר כשקלטו את הסיטואציה המביכה.

דראקו חייך ברוגע וניגב קצפת מלחיה ופיה של הרמיוני, בזמן שהיא רועדת ומסמיקה.

הוא התקרב לאוזנה.

"אל תפסיקי להסמיק בחיים, זה מחמיא לך..." הוא לחש לה.

"אני לא מסמיקה... אני, אני.." הוא הביט בה בידיעה שהיא מבינה שהוא לא קונה את זה.

דראקו רכן כלפיה ושפתיהם היו מרגע נגיעה, אבל אז הרמיוני סגרה את פיה והתרחקה.

"אני... אני צריכה לברר על המופע... אממ, ביי..."

היא נמלטה מאחיזתו ויצאה מהמטבח במהירות, בזמן שדראקו בוהה בדלת שנפתחה לפני רגע ובדיוק נסגרה, ואחר כך בעט באריזות הריקות של הביצים שעפו לכל פינות המטבח.

למה הכל צריך להתפקשש אצלו...?

הפרק הקודם		הפרק הבא