החיים על פי רוז

שלום לכולם כאן רוז!

תודה לכל הרשומים ולאלה שהגיבו.

רציתי להגיד שאולי זה לא פיר שאנחנו יודעים יותר משאר המתחרים על התקופה אבל זה לא פיר בשבלינו שכל הילדות שלנו סיפרו לנו על וולדמורט ואוכלי מוות.

זה פרקון

*

השבוע עבר מהר ואת רובו ביליתי בקריאה על התקופה ובאריזה. סקורפיוס ואני החלטנו שנכניס את כל הדברים לתיק הקטן אחרי שנצא כיד שלא יעתיקו מאיתנו.                                                        

* 

כשיצאתי עם שני התיקים החוצה ביום שישי היה כבר עשרה לשמונה והייתי צריכה למהר. ירדתי מהר במדרגות וראיתי שג'יימס עומד שם. המשכתי ללכת.

"רוזה? את הולכת עכשיו?!" שאל בפליאה.

"כן, למה?"

"אולי לא תלכי עם סקורפיוס?"

"זאת לא החלטה שלי, וחוץ מזה, למה זה מפריע לך?"

"אני לא סומך עליו מספיק כדי שישמור עליך"

"א. אני לא צאיכה שישמרו עליי ב. עם אני צריכה מישהו שישמור עליי סקורפיוס מתאים לגמרי לתפקיד." אמרתי ויצאתי מבלי שהייתה לו הזדמנות לענות.

*

כשהגעתי (באיחור של דקה!) מצאתי את סקורפיוס ונעמדתי לידו כשאני מתנשפת (פדלאה).

"איפה היית?"

"נפרדתי מג'יימס" סיכמתי בקצרה.

"טוב. עוד מעט פרופסור לונגבוטום יחלק אותנו למפתחות מעבר"

אחרי כמה דקות פרפסור לונגבוטום בא וחילק אותנו. אנחנו היינו בשני מימין.

נגענו במפטח התחלנו להסתובב.

* נחתנו על שלג. על ידנו נחה מעטפה שהיה כתוב עליה:

  לכבוד רוז גריינג'יר וויזלי וסקורפיוס מאלפוי.  

פתחנו את המעטפה.

לרוז גריינג'יר וויזלי וסקורפיוס מאלפוי,

ברוכים הבאים ליער דן!  כרגע אתם מצוידים בהורוקרוקס אחד (בתוך המעטפה) בשביל להשמיד אותו אתם תצתרכו למצוא את הכלי המתאים. הוא יראה במפה שלכם כנקודה ירוקה בעוד המפתח יראה כנקודה אדומה. בהצלחה!

מצאנו את התליון והתחלנו ללכת.

* 

בסביבות 18:00 עצרנו. (הלכנו הרבה זמן אבל כל אחד הלך בקצב שלו-סקורפיוס מקדימה- ועצרנו הרבה) והקמנו את האוהל (שהיה ממש מצ'וקמק אבל הוא נראה טוב יחסית למי שלא בנה אוהל בחיים). כשנכנסנו לשם סקורפיוס נכנס ראשון וכשהכניס את הראש לאוהל הוא זרק בפתאומיות את התיקים ורץ לבפנים. הכנסתי גם אני את הראש וראיתי אותו רץ מהר למיטת הוקומותיים, עולה למעלה וצועק: "אני למעלה!" גיחכתי והזזתי את התיקים.

*

אחרי ארוחת ערב מהירה (משהו חדש לי לגמרי) התקלחנו והלכנו לישון. סקורפיוס טיפס למיטה שלו כשאני כבר שכבתי במיטה וקראתי ספר. הוא שתק כמה דקות וחיבה את האור. 

"רוזי?" הוא שאל בקול מפוחד אחרי כמה דקות.

"מה?"

"מה יקרה עם אני יתגלגל מהמיטה?"

" אני מניחה שתיפול"

"ומה יקרה עם אני יפול?"

"יכול להיות שתשבור משהו"

הוא חשב כמה דקות ואמר:"במחשבה שנייה, אני מוותר לך על המיטה"

לא רציתי להביך אותו וגם לא ממש היה לי איכפת אז ירדתי מהמיטה ועליתי למעלה. נרדמתי בתוך שניות.

*

אז עם נהנתם מהפרק תגיבו ועם לא תגיבו גם.

ועד לפעם הבאה, ביי!

הפרק הקודם		הפרק הבא