שקיעת ההיביסקוס

טוב אז עוד פרק... כמו שאמרתי אני יצירתית השבוע אז אני מניחה שאתם מרוויחים:) 

כמו תמיד אשמח לתגובות ביקורות וכרטיס חינם להופעה של אד שירן (האחרון הוא קלוש אבל טוב נו...)
עד הפרק הבא  3>
-----------------------------------------------------------

The woods are lovely, dark and deep   
But I have promises to keep,   
And miles to go before I sleep,   
And miles to go before I sleep.
-  Stopping by Woods on a Snowy Evening BY ROBERT FROST-
-----------------------------------------------------------------------

דראקו התעורר מצליל נקישה עדין כשהוא שכוב על הספה.
זה לא משהו נדיר, דראקו היה נוהג להירדם בימים עברו עם ספר בידו כוס תה על השולחן לצידו על הספה הזאת יותר פעמים ממה שיכל למנות.
אבל הפעם הוא לא היה לבד, הרמיוני גרינג'ר נשענה עליו, יהיה יותר נכון לומר מכורבלת כלפיו, יד אחת שלה על חזהו משמשת לה ככרית והשנייה עדיין שלובה בידו.
הוא הסתכל  עליה מספר שניות, מודה ביינו לבין עצמו שהיא נראית יפה כשהיא ישנה, פניה רגועות ושלוות.
דראקו שחרר את היד שלו והתכוון להזיז מפניה כמה תלתלים סוררים אבל ברגע האחרון הוא עצר את עצמו.
מה שקרה אתמול, מה שקורה עכשיו, הוא לא בטוח שהוא רצה להפסיק את זה, היא הייתה הפוגה מבורכת לסיוטים ולשגרה האוטומטית שרכש לעצמו.
איזה אידיוט אני, הוא חשב במין תיעוב עצמי, קורע את מבטו מפניה ומודה בליבו לסלאזר שהיא לא התעוררה כשקם מהספה והניח אותה בעדינות.
כשעיניו נתקלו בחלון הזכוכית הגדול הוא הבחין בינשופו השחור של סנייפ, מבטו רגוז בזמן שהמשיך לנקוש במקורו על החלון הרטוב באופן סדיר וקצוב.
דראקו פתח לו את החלון והניח לו ליבש את נוצותיו בזמן שהוא התיר את הגליל שקשור לרגלו.
סנייפ הורה לו לבוא ולדון בעניין שהוא רצה לדבר עליו אתמול- הוריה של גרינג'ר.
הוא תהה האם כדי להעיר אותה אבל השמש עוד הייתה רחוקה בשמיים, באוויר עמד ריחו של הגשם ושל שעות הבוקר המוקדמות.
לבסוף  הוא בחר להשאיר לה פתק, למקרה שלא תבין לאן נעלם ולהעלות לחדרו להתרענן לפני שילך לדבר עם סנייפ.

"על מה רצית לדבר דראקו, זה על גברת גרינג'ר, בני וויזלי או נושא אחר?" סנייפ ישב במקומו
עיניו לא מתקבעות על דראקו אלה על מסמכים רבים שאותם בדק עם עט נוצא.
דראקו תהה האם אחד מהם הוא הנבואה וההמשך שלה או שאלו אולי סתם מבחנים בשיקויים שעשו התלמידים האומללים  בהוגוורסט.
"זה קשור לגרינג'ר" דראקו התיישב מול סנייפ "הלורד הורה לי לרצוח את ההורים שלה בהלוויות אתמול"
סנייפ לא הרים את עיניו העייפות "כך שמעתי, זה או שאתה מצליח לשקם את שם משפתחה
אצל הלורד או שלא הצלחת כלל אם הוא העניק לך משימה כזו"
"מה אני יכול לעשות" דראקו שאל כשסנייפ לא המשיך "אני לא יכול לעשות את זה, ניסיתי לחשוב על תוכנית אולי לזייף את-"
 דבריו של דראקו וחוט מחשבתו נקטעו על ידי  סנייפ "אין לך ברירה" הוא אמר.
"מה ?"
"אין לך ברירה דראקו, הם יהיו חייבים למות"
דראקו השפיל את ראשו ונענע אותו בשלילה באופן כמעט פראי, "חייבת להיות דרך  אחרת אני לא מוכן אני לא יכו-"
"אתה חייב" סנייפ התרעם עליו בקשיחות רעילה.
"אחרת הוא ימצא את התירוץ שהוא מחפש בשביל לפגוע בך והוא יגלה על כל מה שעבדנו עליו, קבוצת המורדים מתחזקת והם יצתרכו את הרמיוני גרינג'ר"
"הם חפים מפשע" דראקו התנגד מנסה להחדיר היגיון באיש הקר שמולו, סנייפ סוף סוף השיר אליו מבט, "כך גם כל מוגלגים וחצוי דם אחרים שהרגת ,דראקו".
הוא צדק, סנייפ תמיד צדק, הראש שלו כאב מכדי לנסות להתווכח, "ברגע שהיא תגלה זה ישבור אותה" דראקו אמר בקול שקט ואפל "היא לא תוכל להביא תועלת במצבה".
"או יחזק אותה, אל תמעיט בערכה של הרמיוני גרינג'ר" סנייפ הציע  "תתן לה את הנחמה בכך שמותם היה חסר כאב"
"איך" הוא תהה כל קללה הורגת שהכיר גרמה לכאב ולסבל, אוכלי מוות לא אהבו להשתמש באברה קדברה רק בגלל שהיא הפיקה צבע יפה ותוצאה רצויה.
"ישנו שיקוי שאני יכול להכין אשר שואב מן השותים ממנו את החיים כאילו היה סם שינה, הוא לא מוכר
ונדיר מאוד אך יש לי את כל המרכיבים כאן בהוגוורסט, זה יקח פחות מיומיים וידרשו להם רק כמה טיפות"
דראקו הסתכל עליו כשמלחמה פנימית עדיין מתחוללת בתוכו, אך הוא לא התנגד לסנייפ.
"תעשה את זה בימים הקרובים כך שלא התעוררו שאלות מיותרות, יש לך נשף לארגן" סנייפ הורה ובכך סיכם את
הפגישה הקצרה שלהם, לא היה צורך לומר לדראקו לקום ולחזור לעיסוקיו הם עשו את זה יותר מידי פעמים.
דראקו הרכין את ראשו קם ממקומו והפנה את גבו לסנייפ.

הרמיוני התעוררה כששיניה נוקשות, היא לבדה בחדר עם חלון גדול פתוח.
לפני שמוחה הספיק לגבש את השאלה היכן דראקו היא מצאה את הפתק שהשאיר על השולחן, הוא הלך לסנייפ ויחזור לפני ארוחת הבוקר.
היא לא נתנה לעצמה לחוש את נקיפת האכזבה הקטנה על כך שהיא לא הספיקה לראות אותו, במקום זאת היא
קמה ממקומה והלכה לבצע את הפעלות הרגילות של הבוקר וכשנכנסה לחדר האוכל דראקו כבר ישב שם במקומו הקבוע,  צלחתו בקושי מכילה מן המטעמים שעל השולחן.
"דראקו" היא התיישבה לצידו לא מבחינה בכך שהוא נרתע מכך שביטאה את שמו הפרטי ולא שם משפחתו  מבלי שהתכוונה.
"מה סנייפ רצה, זה היה קשור לרון או להורוק-"
"אולי תפסיקי לדחוף את האף המטונף שלך לכל דבר" הוא הרים את, קולו זועם מסיבה שלא יכל להבין עיניו קרות, כמעט מתות כשהביט בה.
הבעת פניה גרמה לו  להתחרט על כך שהעז לפצות את פיו, הכאב היה ברור  אבל זה לא עצר אותו.
"אני מצטערת" היא לחשה בקול ציני ומרוחק   "אני ארחיק את האף המטונף שלי ממך" היא התרוממה ממקומה.
 "יופי" הוא סינן מבין שיניו אבל אז, כשהביט בה מתרחקת ממנו ידיה קמוצות לאגרופים לצד גופה, טריקת הדלת העירה אותו מן הטרנס וגופו פעל.
הוא יצא מן החדר ואחז בזרועה, הוא לא יכל לסבול שהיא תשנא אותו, לא אחרי שהוא הבין איך זה להיות לצידה, מה זאת
אומרת שהיא מעניקה לו חיוך וחיבה במקום שנאה ופרצוף זועף, אפילו אם זאת החיבה הסתמית והפשוטה ביותר.
"אני מצטער" הוא מיהר להגיד אבל זה לא ביטל את הכעס שהתנוסס על פניה, היא העיפה את ידו ממנה בגסות והתכוונה לפנות
ממנו אך הוא הניח את ידו הפעם על כתפה משאיר אותה נטועה במקומה.
"אני לחוץ בגלל הנשף  שמתרחש היום  וסנייפ.. אני מוציא את זה עלייך וזה לא הוגן" הוא הסתכל בעיניה  כשאמר זאת, זה
לא היה שקר, העובדה שהרבה אוכלי מוות הולכים להיות בבית שלו כשהיא תהיה שם באמת הלחיצה אותו, אבל בכל זאת זה לא הסיבה האמתית.
היא החזירה לו מבט בוחן, היא לא ידעה אם להאמין לדבריו, הוא התקרב צעד נוסף מצמצם מעט את
המרחק "אני פשוט צריך לסדר קצת את המחשבות ואני אתנהג יפה, אני מבטיח, האם תסלחי לי?"

האם תסלחי לי על מה שאני יעשה?

הוא קיווה שלא תבין שיש בבקשה הזאת יותר ממה שנראה  אך לרגע הוא רצה להעמיד פנים שהיא כן הבינה. 
היא הנידה את ראשה בחיוב פעם אחת אך הוא לא עזב את כתפה אלה צמצם את המרחק והרשה לעצמו
בדחף אנוכי לנשק את ראשה ולהשתהות מספר שניות כשהיד שבעבר נחה על הכף שלה ערסלה חלק מן  הפנים שלה.
"תודה" הוא לחש בשקט, כשהתרחק ממנה לא מהר מספיק כפי שציפתה.
הרמיוני כחכחה בגרונה "אתה רוצה לדבר על זה?" היא שאלה בזהירות יתרה.
"לא היום, אני צריך לארגן דברים לערב" הוא לקח צעד אחורה מתרחק ממנה לגמרי "אני יבוא לחדר שלך בשבע תהיי מוכנה עד אז?"
"כן"
"טוב" דראקו לא הניח לשניהם לחוש  את השקט הלא נוח והמביך  יותר ממה שצריך, הוא פנה ממנה, יצא מן הבית לחצר הראשית.
 להכין את הקישוטים המפוארים שרק קוסמים יכולים להכין, כך הרמיוני הניחה ומבלי שהרשתה לעצמה
לחשוב יותר מידי היא הלכה לספריה לקחת את הספרים ולהמשיך את המחקר שלה על הנבואה בחדרה.    
מסרבת להניח למוחה לחשוב על כך ששפתיו היו רכות וחמימות כנגד עורה.
על כך שהוא לא בחר בשתיקה זועפת או התעלמות ממנה אלא בהתנצלות כנה.
עדיפויות, היא שיננה לעצמה בעוד שנסתה לעקור כל מחשבה לא נאותה על מאלפוי ולהחדיר השערות על פירוש הנבואה.

 גופו של דראקו עדיין כאב מעט מן המתקפה ההרסנית שהוא חווה אך הוא יכל לעמוד על רגליו וללכת זקוף וזה היה
מספיק בכדי לסיים את הסידורים האחרונים לנשף ולבדוק שהכל במקומו באחוזה. בעוד כמה שעות ביתו  הולך להתמלא בכמה מאות
של אוכלי מוות ותומכיהם והעובדה שהרמיוני גרינג'ר  מוסוות ביניהם לא הייתה כל כך מרגיעה.

יש מיליון ואחת דברים שיכולים להשתבש בסיטואציה הזאת, דראקו קילל את התולעת שהוא כינה אביו על כך שנידב את הבית לנשף ובכך בעצם את בנו להיות אחראי עליו.

אבל סנייפ יהיה בנשף וזה הרגיע אותו, למרות הכעס שחש כלפיו מוקדם יותר היום לפעמים דראקו הרגיש שלסנייפ
יש את כל התשובות במוחו המבריק וזה היה מספיק.
הקישוטים הוצבו על קירות האחוזה, פרחים רעננים הוצבו בכל פתח ונרות חדשים האירו את החדרים הרבים שהיו פתוחים לאורחים.
גמדוני הבית הכינו את המטעמים הרבים וחלקם כבר נחו על השולחנות ומספר גמדונים עמדו בפתח הדלת המפוארת של
האחוזה, בגדיהם נקיים יותר מהרגיל הם עמדו ביציבה זקופה ככול שיכלו וחיכו שאורחים יתחילו להגיע על מנת
שיקחו מעילים, באחוזה עצמה הופעלו מספר כישופי חימום (וכישופי הגנה רבים).
דראקו עצמו התגלח מזה שבועיים  והיה מוזר לו לחוש את עור פניו חלק ולא מחוספס כבדרך כלל, את שערו
הוא החליט לקצץ מעט אך לא מידי כך שהוא עדיין היה יותר ארוך מהרגיל.
בגדיו כללו חליפה מסורתית כהה, אחת מיני רבות שישבה לו בארון בחדרו.
הוא לא טרח להשים מסכה תואמת, הרי זה הבית שלו וכולם יצפו שהוא יהיה שם לעומת זאת לבת זוגתו אליזה מקלראן אף אחד לא יצפה משתי סיבות.
הראשונה היא שהוא לא נהג להביא בת זוג שתתלווה אליו בשום נשף של אוכלי המוות.
השנייה היא שאליזה מקלראן היא אמיתית כמו ההזיות של לונה לאבגוד, כשדרקו ווידה שהכל במקומו הוא הלך לחדרה של
גרינג'ר, חסר סבלנות מעט, הדלת הייתה פתוחה וגרינג'ר שישבה מול המראה בשמלה השחורה אדומה

נראתה לא מרוצה וסובלת כשגמדוני הבית סיימו לסדר את שערה כמקובל באופנה כיום.
"מאלפוי מה אתה עושה פה" גרינג'ר שאלה מתרוממת ממקומה כשגמדוני הבית סיימו, היא נראתה כמעט זוהרת בשמלה
המפוארת ולמרות שדראקו לא רצה ממש להודות בזה בינו לבין עצמו הוא ידע שאדום זה בהחלט הצבע של הרמיוני גרינג'ר.

"אמרתי לך שאני יבוא בשבע" הוא השיב בסתמיות וזע בחוסר נוחות במקומו.

"נכון נכון" היא השיבה, היא לא שמה לב לזמן   "אני נראת בסדר? זה מתאים לנשפים של  אוכלי מוות פסיכופתים" היא
שאלה בניסיון לא מוצלח להתבדח ניכר עליה שהיא לחוצה, "את נראת בסדר" דראקו ביטל בידו וידע שהוא ממעיט במראה שלה כרגע אבל הוא לא מתכוון לספר לה את זה.
 "יופי" הרמיוני גרינג'ר נשמה לרווחה  והיא התקדמה לעברו ועמדה לאחוז בזרועו אך הוא עצר אותה בגסות.
"שכחת משהו" הוא הסביר והתקדם לתוך חדרה, הקופסה שבה נחה המסכה הייתה על המיטה "אלא אם כן את רוצה שהתנפלו עלייך ברגע שתופיעי, ולא במובן הטוב"
"נכון" הרמיוני צחקקה צחוק קטן ומזויף, דראקו נאנח ונעמד מאחוריה כאשר קשר את המסכה בחוזקה לראשה.

"תרגעי גרינג'ר" קולו המרגיע ליטף את עורפה "הכל יהיה בסדר" ,לפחות הערב, דארקו הוסיף לעצמו  והושיט לו את זרועו כדי שתאחוז בו.

הפרק הקודם		הפרק הבא