אומות הכישוף

אזהרה ! פרק ארוך ! :) :)

בשביל דראקו , זו הנשיקה הראשונה .

הוא נישק את פנסי פעמים רבות , הוא היה ה"חבר" שלה . אבל לפני תמיד היה טעם של משהו חמוץ, דראקו נהג לומר לעצמו שזה בטח הוא , מתעלם מהעובדה שבכל פעם שנישק אותה היא הייתה בולעת אותו ומרסקת את השיניים שלו .

אבל הרמיוני , הרמיוני הייתה הנשיקה הראשונה שלו . היה לה טעם של דובדבנים מתוקים וריח של ורדים וספרים , הוא רצה רק להשאר ברגע הזה , רק עוד קצת , כשהרמיוני היא כמו כוכב על פני האדמה .

בשביל הרמיוני , דראקו היה הפעם הראשונה שלה .

היא חשבה שרון יהיה הפעם הראשונה שלה , הרי בו היא מאוהבת , נכון ?

רון תמיד הריח כמו נקניקיות דם (מאכל בריטי ) ושמפו זול . הרמיוני ניסתה לחשוב על זה כריח ייחודי ומיוחד .

אבל באותו הרגע , כשהרמיוני נתנה לדראקו להתחבר אליה , ואפילו רק לקצת זמן . זה הרגיש כמו נצח שלעולם לא יגמר מרוב אושר .

דראקו הריח כמו ספרים ישנים והטעם שלו היה כמו תפוחים ירוקים . היא לא רצתה להתנתק מדראקו , היא רק רצתה להמשיך לעמוד שם , מתחת לפנסים הסינים .

"יו , ליסה ! תראי " אמר לפתע זאק  , הוא עמד שם יחד עם מייקל , אנתוני , חנה וליסה שבדיוק התקרבה לכיוונם אם 4 כוסות של מיץ אש (מיץ בטעם לימון ופטל עם סודה ) הם כולם עמדו במרחק ובהו בדראקו והרמיוני מתנשקים , חנה החזיקה את זרועו של מייקל כל כך חזק מהתרגשות , שעוד שנייה הוא היה שורף אותה .

אבל מרחוק , הם נראו כמו תמונה .

הם חזרו לחדרים בערך בשעה 5 בבוקר . דראקו והרמיוני לא הפסיקו לדבר .

לאחר שנפרדו מכולם . כולל ליסה שאותה יפגשו במקדשי האוויר ואז היא תתלווה אליהם להוגוורטס.

הם יצאו לשדה התעופה רבע שעה לאחר מכן .

כשעלו למטוס , רק אז דראקו שם לב שהוא לא יושב ליד הרמיוני , אלה סנייפ .

"אה פרופסור ?" שאל דראקו

"כן ?"

"אני יכול להחליף איתך את המקום ? אולי ? " שאל דראקו , מתכונן לסירוב .

סנייפ הסתכל על הכרטיס שלו , הוא ראה שהוא יושב ליד הרמיוני , הוא רצה להגיד לו לא נחרץ .

"כן " אמר סנייפ בלי רגש , זה לא מה שהוא תכנן .

"תודה תודה תודה !" אמר דראקו והתיישב ליד הרמיוני

"הי " אמרה הרמיוני בחיוך

"הי "

ואז  הגיעה השתיקה המביכה .

הם התחלו לנסוע , דראקו תפס את ידה של הרמיוני

"אני לא חושב שאני אי פעם יתרגל לזה … " אמר דראקו

"יש לך עוד שיקוי שינה אולי ?"

"לא , מצטערת "אמרה הרמיוני

"אבל תסתכל מהחלון … אתה לא תאמין לזה . " אמרה הרמיוני לדראקו שישב ליד החלון אבל סגר את התריס , מפחד להסתכל .

לאט לאט , פתח דראקו את התריס והסתכל מחוץ לחלון .

"וואו !" אמר דראקו , הרמיוני חייכה , דראקו התנהג כמו ילד קטן . בפעם הראשונה שלו על מטוס

לבסוף הם נרדמו , מחזיקים ידיים .

------------------------------------------------------

הטיסה ארכה 15 שעות שבהם , דראקו הספיק לישון , לאכול , להתנשק אם הרמיוני , לדבר עם הרמיוני , לאכול ולישון עוד פעם .

לבסוף הם נחתו בקונגו , החום היה יותר קשה מאמריקה . והרמיוני וכל השאר הורידו את גלימתם במהירות , חוץ מדראקו שטען שהגלימה תגן עליו משמש , אחרי שבאמריקה הוא נשרף ועכשיו כל העור שלו מתקלף , אפילו סנייפ לבש רק חולצה לבנה מקופלת , בלי גלימה והדבר השחור הזה שהוא לובש מעל .

אישה כהת עור התקרבה אליהם "שלום ! אני פנמבי " אני מדריכה מממלכת האדמה" היא אמרה בחיוך .

דראקו פשט את גלימתו ונשאר בחולצה קצרה .

האישה , פנמבי , מיהרה לקחת את מעילו "הי!" אמר דראקו מנסה לקחת את גלימתו בחזרה .

"אנחנו מתכוונים לתת לכם את השירות הטוב ביותר ולכן אנחנו לא רוצים שתסחבו שום דבר " אמרה פנמבי והסתובבה "שנלך ?" היא אמרה והחלה ללכת .

הרמיוני החזיקה בידו של דראקו ועצרה אותו מללכת "משהו פה לא בסדר … אני יודעת את זה " אמרה הרמיוני לדראקו בלחישה .

דראקו קלט שפנמבי מסתכלת עליהם . הוא חייך "אני יודע שמוזר פה אבל תזרמי כדאי שלא תהרוג  אותנו עם החיוך שלה או משהו …"אמר דראקו בצחוק ומשך את הרמיוני לכיוון החבורה .

"אז איך זה שאת יודעת אנגלית ?" שאלה חנה

"שאלה יפה … יש לנו לחש שפה שקיבלנו באדיבות רבה מהקוסמים האפריקאים " אמרה פנמבי ועצרה אותם .

"למה עצרנו באמצע שום מקום ?" שאל אנתוני

פנמבי חייכה "איך חשבת שנגיע ? " היא שאלה אותו "תשבו בבקשה "

סנייפ , הסתכל על התלמידים במבט של 'תתיישבו עכשיו !' אבל הרמיוני ראתה שגם הוא לא מרגיש בסדר אם האישה הזו , כאילו הוא ציפה למישהו אחר .

הם התיישבו באיטיות , חושדים קצת .  

היא כישפה את המשטח שעליו הם ישבו והם החלו לזוז , הקוסמים החזיקו אחד בשני בשביל לא ליפול .

לבסוף הם הגיעו להר גבוה שמקרוב לא היה אפשר לראות את סופו "ברוכים הבאים למרו !" אמרה פנמבי בחיוך גדול ומזויף לפי דעתו של דראקו שהתחיל להרגיש כאילו משהו מוזר קורה .

"עכשיו נצטרך לחכות קצת , בזמן שנחכה אסביר לכם על הממלכה " אמרה פנמבי בחיוך מוזר , כאילו הכריחו אותה .

"ממלכת האדמה היא הממלכה העתיקה ביותר , ולפי סקרים היא גם המצליחה ביותר מבחינת חינוך , כלכלה וכישוף מתקדם " אמרה חנה

"כשפי האדמה הראשונים היו גיריות הענק שחיו קרוב לבה סינג סה , העיר הגדולה ביותר והעתיקה . בעבר הייתה ידועה כהעיר הבלתי חדירה עד התמוטטות החומה על ידי אזולה במהלך מלחמת מאה השנים ."אמר אנתוני

"בנוסף , העיר שינתה את שמה למרו לאחר שנפרדו מהתרבות האסייתית ויצרו תרבות חדשה משלהם , המתאפיינת בעושר רב , מעמדות וגם בעלת כוח במעמד לפי מיקום גאוגרפי , על הר .הנמוכים ביותר לגבוהים ביותר כגון המלך של ממלכת האדמה המלך אדין ששולט במרו משנת 1970 ואחריו ישלוט אדין ג'וניור " אמרה הרמיוני

"ממלכת האדמה קטנה אם השנים לאחר שנפרדה מאסיה ועכשיו נפרסת על כל אפריקה על הרים ומושבות קטנות הנמצאים בסואנות והרים לא ידועים " אמר דראקו

"כן אנחנו יודעים מה התכוונת להגיד … אנחנו התלמידים המצטיינים של השכבה שלנו " הוא הוסיף

פנמבי חייכה חיוך מלחיץ ומעוצבן , כאילו הרסו לה את החיים אבל היא חייבת להמשיך לחייך

"איזה יופי ! אתם כל כך חכמים ! אני שמחה שממלכת האדמה זכתה בעונג לפגוש אתכם !" היא אמרה

"אז אני בכל זאת אגיד לכם שזה הר מרו , פה מולך מלך האדמה , והנה אני רואה שהסעה שלנו הגיעה " היא אמרה בחיוך מצביעה על קרון היורד לכיוונם , הוא נעצר טיפה רחוק מהם , רק אז הרמיוני שמה לב למדרגות שמובילות לקרון .

הם החלו לעלות , התיק צד הקטן של הרמיוני , שבתוכו היה לחש הרחבה , הכביד עליה , אבל היא לא התכוונה להראות כך לפנמבי , האישה הזאת ומוזרה מספיק גם ככה .

הקרון עצמו היה גדול למדי . ברגע שסנייפ נכנס הם החלו עלות .

ההר היה ערום בהתחלה , אבל אז הם החלו לראות משהו באופק . זה היה תחנה .

הם ירדו שם .

היו שם 5 יציאות לרכבלים שונים ; המעגל הסגור  , המעגל הפנימי , המעגל החיצוני  , החומה והמפעלים . למרות שעל השלט שמצביע על החומה היה מכוסה בגרפיטי שאמר "תהום הפשפשים"

"אני יודעת שלא נעים פה כל כך " אמרה פנמבי ואז שמה את ידה על הפה ולחשה "אבל אין מה לעשות , פעמים צריך לעבור בין חיות בשביל להרגיש בן אדם , אם אתם מבינים אותי " היא צחקה , דראקו צחק גם הוא אבל הפסיק כשקיבל מכה מהרמיוני ומבט מסנייפ .

הם עלו על הקרון הקרוב ביותר אליהם .

והחלו לעלות .

בהתחלה הם ראו מבנים אפורים , מפעלים . פנמבי לא ענתה הם כששאלו מה מייצרים שם ורק אמרה שהיא לא יודעת , שקרנית גרועה לפי דעתו של דראקו .

ואז הם ראו את החומה …

היא הייתה עצומה ! והיו בה חלונות ובתים תלויים על החומה , בגלל שהיו באויר הם לא ראו אבל אז הרמיוני הסתכלה מטה וראתה בתים צפופים כאילו היו דבוקים אחד לשני וזה היה נראה כאיו הבתים ממשיכים , כאילו אנשים גרים בתוך החומה .

הם עברו דרך "מנהרה " קצרה בחומה ונכנסו אל המעגל החיצוני , או היו בתים גדולים והיה שם פארקים ומרחבים , הרמיוני לא  האמינה שאנשים חיים כך כשמעבר לחומה אנשים חיים בצפיפות נוראית !

הם המשיכו לעלות ועברו  עוד חומה , קטנה ודקה . הקרון עצר .

"הגענו לתחנה ! כולם לרדת "אמרה פנמבי , זו הייתה שכונה של עשירים … בתים עצומים עם גנים שאפשר לחלום עליהם . דראקו לא התרשם … הרי הוא גר באחוזה , אבל הרמיוני הייתה בשוק , אנשים הלכו ברחוב בבגדים איכותיים .

"קדימה קדימה ! צריך ללכת למלון , הנה המכונית שלנו …." אמרה פנמבי בחיוך מסמנת למכונית הלבנה  לעצור .

ת"ב ??

הפרק הקודם		הפרק הבא