דאדלי פוטר 2.0

בזמן שאתם הקוראים, היטלטלתם בין חיים ומוות, על קצהו של קליף האנגר דרמטי ביותר, גיבורי סיפורכם ישבו על כיסאותיהם והביטו בהבעה משותפת של בילבול בגבר שנכנס לכיתה, שנראה כאילו זה עתה סיים את יום העבודה המוצלח שלו כמפרסם מותג לשמפו הכי נמכר ברחבי העולם.
לא נראה שבעיניו של תלמיד כלשהו מופיע ניצוץ של זיהוי מכר או מפורסם כלשהו.
הניצוץ היחיד שנראה היה זה שבעיניו הנלהבות של עוזר ההוראה החדש.
"מי אתה?" שאל תלמיד נמוך ומתולתל.
גבותיו של עוזר ההוראה התכווצו בתדהמה.
"גילדרוי לוקהרט? איש לא שמע על הגיבור הנודע?" נדהם לוקהרט וניפח את חזהו.
פרופסור בינס עיקל את שפתיו בגועל.
"אולי מוטב שנתחיל בשיעור," הוא אמר.
אבל לוקהרט הרים את ידו באוויר במחווה של הדממה.
"איש מכם לא שמע עליי, המביס הגדול של מפלצת הבנשי הנוראה!" עוזר ההוראה שילב מחוות ידיים מוגזמות של דרמטיות. "עם כל ההרפתקאות שלי בקרב הטרולים, השיחות שלי עם השדים, והידע הנרחב שלי בהיסטוריה, אין מישהו מתאים ממני לשמש כעוזר הוראה לעניין. אתם עוד תכירו אותי, אל דאגה."
הוא סיים את נאומו, והתיישב ליד הפרופסור.
גל של צחקוקים חלף בין התלמידים.
העין של המורה לתולדות הקסם קיפצצה מעט במקומה, כאילו לא היה רגיל לקולות האלה במהלך שיעורו.
"אז כפי שהתחלנו ללמוד בשיעור שעבר," פתח בינס בנימה יבשה מהרגיל, אם זה בכלל ייתכן, "אלפריק האקסטטי החל את שנותיו הראשונות כקוסם צעיר והצטיין בלימודיו במכללת דומשטרנג בנורבגיה. לאחר ש-"
"אה, רגע," קטע אותו גילדרוי לוקהרט.
הוא קם ממקומו, ועטה שוב את אותו פרצוף של מי שעומד לשאת נאום לפני הכרזת העצמאות.
"אני זוכר את אלפריק האקסטטי. היינו חברים בלתי נפרדים באותם ימים," הוא סיפר.
"אני חושש שזה לא הגיוני," אמר בינס. "חייו של אלפריק האקסטטי לא חרגו את המאה השבע עשרה, ואתה לא נראה כמו מישהו שחי מעל ארבע מאות שנה."
לוקהרט הניד בראשו.
"ייתכן כי התבלבלתי עם נכדו, שהיה נראה ממש כמו גרסה מדויקת של סבו המנוח," אמר עוזר ההוראה בעצב.
פרופסור בינס עמד להתווכח אבל ויתר על האפשרות להתערב בעניינים כה שערורייתיים.
"אלפריק האקזוטי, כך קראו לנכדו, סיפר לי רבות על סבו הגיבור..." אמר לוקהרט, הניצוץ בעיניו גבר.
דאדלי ורון שישבו אחד ליד השני, חייכו בגיחוך קל.
גם שאר התלמידים נראו משועשעים למדי, חוץ מהרמיוני, שקימטה את מצחה בדאגה.
הסיפורים האלה אולי לא היו אמינים כלל וכלל, אבל כל דבר היה עדיף על השיעור המשעמם להחריד מפיו של פרופסור שעבר זמנו זה מכבר.
"כשאלפריק וחבריו הקימו את המחתרת נגד מאבק הגובלינים האחד-עשר, ואלפריק הרים את חרב האציו הגדולה שלו, החלה בדיוק סופת רעמים איומה," גילדרוי לוקהרט כמעט הפיל את שרביטו תוך כדי הדגמה, "והמחתרת הסתערה על המורדים."
"אני חושש שאתה טועה," התערב בינס. "המחתרת הייתה זו שמרדה וארגנה מהפכה, ובטח שלא נגד מרד הגובלינים, שהרי אלפריק תמך במאבק והסכים שיצורים אלה ראויים לזכויות כמו כל היצורים."
"הכול זה בילבול של התקשורת," התפרץ לוקהרט.
בינס פנה לעברו בפנים זעופות.
מהמבטים הנוקבים ששלחו עוזר ההוראה והמורה ביניהם, נראה כאילו יפרוץ שם מאבק הגובלינים השניים-עשר בתוך כיתת לימוד לתולדות הקסם.
"אז בכל מקרה," המשיך לוקהרט ובטעות נופף את ידו דרך פרצופו של בינס, "אלפריק האקסוטיטי לחם בגבורה, אך הגובלינים היו רבים מדי. אלפריק נרצח שם באותו לילה, וחרב האציו נגנבה על ידי הגובלינים ושמה השתנה. חבריו של הגיבור האקסקלוסיבי טמנו אותו בהר החרמון, ואיש לא ראה אותו מאז..."
לוקהרט מחה דמעה דמיונית מלחיו והביט בתלמידים בעצב.
קארל בומפקין, שבדיוק טייל בין המסדרונות וחלף על פני דיוקן של אישה זעופה בתחפושת של גבינה בולגרית, שמע את קולותיהם של עשרים וארבעה תלמידים, צוחקים עד דמעות ומגחכים למוות. הוא משך בכתפיו והחיש את צעדיו.
אחרי שנגמר השיעור, תלמידי גריפינדור ורייבנקלו משנה ראשונה יצאו משם מרוצים, למעט תלמידה אחת.
"נו, הרמיוני, תעשי לי טובה", אמר רון.
"לא, אני לא אעשה לך טובה," השיבה הרמיוני ברוגז. "בשיעור תולדות הקסם אנחנו אמורים ללמוד על עובדות מאומתות שיעזרו לנו עם בחני סוף השנה ועם המשך החיים."
רון גיחך.
"מה אני צריך לדעת על אלפריק האקסטוטי שיעזור לי להמשך החיים?" אמר. "אפילו לבית רייבנקלו שכל כך אוהב ללמוד לא אכפת מהדברים האלה."
הרמיוני הביטה הצידה אל אנתוני גולדשטיין מבית רייבנקלו, שרק הנהן בחיוב.
"אוף, נו..." רטנה הרמיוני.

הייתם רוצים גם אתם שגילדרוי לוקהרט ישמש כעוזר הוראה למורה שמשעמם אתכם למוות?

נו ברור, כולנו רוצים. עכשיו תהיו ילדים טובים ותגיבו, כמו שאני הייתי ילד טוב והמשכתי מהר. (:

הפרק הקודם		הפרק הבא