בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

כמו בפרקים הקודמים זה ממשיך מסוף הפרק הקודם, ואני מאחל לכם קריאה מהנה בצורה מגוחכת.

נקודת מבט של ג'ינקס

היה דווקא ממש קל לעשות את חומת האש הזאת.

אני פשוט הוצאתי מלא אש ממקור הכוח שלי, והוא עשה לזה צורה של חומה. זה לקח בסך הכל שניה וחצי.

אחרי שסיימנו, ליאו קפץ לתוך האש וצעק לעברם, "חשבתם שאתם יכולים לאיים עלינו? טעיתם טעות חמורה!"

נראה שזה עיצבן אותם, כי הם התחילו לצעוק מילים מוזרות, ויצא מהקצוות של המקלות שלהם קרני אור. מישהו אחד שהיה נראה בן 15 עם בגדים שחורים וירוקים צעק, "אקספליארמוס!" וקרן אור אדומה נשלחה אל ליאו.

ברגע שקרן האור פגעה בו הוא עף לאחור, וכל כלי העבודה שלו התעופפו לעברם. מעניין מה השתבש בקסם של הילד ההוא.

"איך עשית את זה?" צעק הילד תוך כדי בריחה מהתוצאות של הכישוף שלו. "הנשק שלך, כלומר השרביט היה אמור לעוף אלינו!"

זה היה ממש מצחיק, כלומר, איך הילד הזה יכול להיות כל כך טיפש? הרי ברור שזה קרה כי אלה כלי הנשק של ליאו!

"אתם לא נוגעים אף פעם בחברים שלי!" צעקה אנבת', והרימה את ידיה לשמיים. אחרי כמה שניות התעופפו לעברם מאות ואולי אלפי ינשופים.

"היא צודקת!" אמרתי. "אף אחד לא נוגע בליאו!". כיוונתי את הידיים לכיוון האש והתרכזתי. כיוונתי את האש לעברם, אבל בצורה שלא הרגה אף אחד.

"ריקטוסמפרה!" צעק ילד, וכיוון לעברי את מה שהתברר כשרביט. ברגע שקרן האור הכסופה פגעה בי, הרגשתי כאילו מדגדגים אותי בכל הגוף. מרוב דגדוג הריכוז שלי התפוגג והאש התרחקה מהם.

"אגוומנטי!" צעקו מלא ילדים ביחד, וגל ענק של מים שהגיע מהשרביטים שלהם כיבה את כל האש שלי ושל ליאו.

"אין לכם כל זכות לעשות להם משהו!" צעק פרסי בזעם עצום. "התחלתם עם מים, ואתם תחטפו על זה!"

 הוא הרים את הידיים, ובהתאמה מדוייקת כל המים של האגם עלו. הוא שם את המים מעל הראשים שלהם וקרא, "עכשיו נראה אתכם! אם אני מאבד ריכוז כל המים נופלים עליכם, אז שלא תעזו לעשות לי משהו!"

"ולא רק בגלל זה אל תגעו בו," אמר אריק. "או שאני אקרע את הקסם שלכם עם העין שלי". תוך כדי דיבור הוא הפך את אחת העיניים שלו, ובצד השני הייתה עין של דרקון. כל הילדים נרתעו.

"ואנחנו נהפוך אותכם לקציץ הבשר הגדול ביותר בעולם" אמר ליאון, והוא ואיידן שלפו חרבות.

"לויקורפוס!" צעק אחד הילדים ופיספס את אריק בשני מילימטרים.

"איך אתה מעז!" צעקה בתאני. היא הרימה אבן מהריצפה והסתכלה על הילדים, ואז היא זרקה אותה עליהם באופן מחושב מאד. האבן פגעה בילד אחד, ואז בילד אחר, ואז בילד אחר...

בינתיים אריק נכנס למצב של ריכוז מוחלט, כאילו הוא פה אבל לא פה. מאות קרני אור פגעו בו, אבל לא קרה לו כלום.

בתאני המשיכה בזריקת האבנים שלה, והפעם האבנים גם התנגשו אחת בשניה בדיוק כמו שתוכנן מראש.

אנבת' התקיפה אותם בינשופים ותנשמות, ופרסי עם המים. הוא יצר סביבו הוריקן ענק והתקרב לעברם, וכל פעם שהוא צעד עוד צעד האדמה רעדה. בנתיים סרינה הפכה לפנתרה שחורה והפילה את כל מי שבדרכה. עכשיו הבנתי איך הפנתרה ההיא הייתה כל כך חכמה.

ליאו המשיך בתקיפת האש, ואני הקפתי אותם בג'לי ורוד, דגים בסגנון גזר, בוץ טובעני וקרפדות. ליאון ואיידן הרחיפו חלק מהשרביטים, וכך הם גרמו להם להיות עם פחות לוחמים. לא הרגנו אף אחד, כמובן.

וכל אותו זמן אריק נשאר במצב של ריכוז מוחלט, וכל כישוף שפגע בו נעלם כאילו לא היה. המלחמה המשיכה, והיה נראה שאנשים בסוף כבר ימותו.

הדלתות שמהם יצאו הילדים נפתחו עוד פעם, ובפתח עמד איש זקן מאד.

"די!" קרא אריק בדיוק כשהאדם שיצא הדלתות אמר אותו דבר. כשאריק והאיש אמרו את זה, יצא מהם גל עצום של אנרגיה.

גל האנרגיה הזה ביטל את כל מה שעשינו והחזיר את האגם למקום, ביטל את כל השפעות הכישופים שלהם וגרם לכל השרביטים שלהם לצאת מהידיים שלהם ולנחות על הרצפה לידם.

"אני אלבוס פרסיוול וולפריק ביראן דמבלדור," אמר הזקן. "ואני דורש לדעת מי התחיל את הבלאגן הזה."

"זה הם!" אמרו כל הילדים. "הם התקיפו אותנו באש, ואנחנו לא עשינו להם שום דבר לפני זה!"

"אתם בטוחים?" אמר פרסי באופן כל כך מפחיד שרציתי לברוח כמו חלק מהילדים. "משום מה, אני ראיתי שאתם כיוונתם עלינו שרביטים למקרה שנעשה לכם משהו, אז אנחנו הקמנו חומת אש למקרה שתעשו לנו משהו. ליאו התעצבן כי איימתם עלינו, אז אתם התחלתם לתקוף. אנחנו החזרנו מלחמה כי אתם התחלתם, ולכן זה היה שקר וכזב."

"האם זה נכון?" שאל אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור (אין לי כוח, אני אקרא לו דמבלדור). "אתם באמת התקפתם רק כי ליאו הזה התרגז שאתם מאיימים עליהם?"

"אמממממ...", "לא בדיוק", "אולי" ו"זה בדיוק מה שהשאר עשו" היו התגובות לשאלתו.

"אתם צריכים להתבייש." אמר דמבלדור. "ככה מתנהגים למי שהתלונן שמאיימים עליו למרות שהוא לא עשה כלום? אתם מביישים את הוגוורטס! בשביל מה הצילו את הוגוורטס שנה שעברה, בשביל שיתנהגו ככה?"

כל הילדים הלכו חוץ משלשה: אחד עם שיער שחור ועיניים ירוקות (מזכיר את פרסי), אחד עם שיער ג'ינג'י בוער, ואחת עם שיער חום.

"ואתם," הוא פנה אלינו. "אתם יודעים איך הגעתם לכאן?"

"כן." ענו פרסי, אנבת', ליאו, אריק ובתאני.

"אולי." ענו ליאון ואיידן.

"לא." עניתי עם סרינה ביחד.

"אז למי שלא יודע, הגעתם ממימדים אחרים" הוא אמר. "ובנתיים, עד שהעיניין יטופל, אולי תלמדו בבית הספר שלי?"

אהבתם את הפרק? יופי. למי שרצה שיהיו בדיחות, סליחה שלא עשיתי. פשוט אי אפשר באמצע מלחמה, זה רציני מדי.

הפרק הקודם		הפרק הבא