אדון על המוות

"ועל מה את עובדת בימים אלו?" שאל ראש הלשכה לאכיפת חוקי הקסם וההילאי הראשי את האישה המבוגרת שלא שמה לב שהשמלה שהיא לובשת יצאה מהאופנה לפני שנים.

"ובכן," היא ענתה, "יש לנו ספר בשלבים האחרונים של ההוצאה לאור שמספר את סיפור חייהם של המתים בקרב על הוגוורטס וינציח אותם. השם שלו יהיה" - היא לחשה את המילה - "הנופלים".
אילו השיחה שהמשפט הזה שובץ בה היתה אחרת, הארי היה חושד שריטה סקיטר תנסה (שוב) ללכלך על המתים, אבל משרד הקסמים שחידש את חוזה ההעסקה של גברת סקיטר כבר לא היה אותו משרד הקסמים של פאדג', סקרימג'ר או ת'יקנס. שר הקסמים הקודם, קינגסלי שאקאלבוט, חוקק כמה חוקים חדשים בענייני הוצאת דיבה, ולא נראה להארי שריטה תרצה להתעסק איתם, לא אחרי המקרה עם דורה, אז הוא הנהן בשקט.
"בנוסף לזה, אני חוקרת את מקורם של סיפורי העם והאגדות שלנו הקוסמים. זה אמנם עדיין מוקדם לומר, אבל אני חושבת שיש לי די והותר חומר, במיוחד אחרי השמועות על שרביט הבכור-" ראש הלשכה הזעיף פנים "-שאני רואה שאתה עדיין לא מוכן לאשר או להכחיש אותן. אין דבר. אני לא חושבת שכתיבת הספר תפריע הרבה לעבודה בנביא היומי. אני אצטרך לצאת בשלב מסוים לכמה שבועות בגרמניה, כדי להתחקות אחר מקורותיו של הלב השעיר, אבל אני אוכל לסקר בזמן הזה את המדינה ולשלוח המלצות וביקורות, וקצת סיפורים משם."
"כל דבר בעתו, גברת סקיטר. אני אעביר את התרשמותי לראש לשכת התרבות, אני שוב מתנצל בשמו שהוא לא יכול להגיע היום."
"הכל טוב, אין צורך בהתנצלות. תודה לך."
"תודה שהגעת. ו... ריטה?"
היא הסתובבה.
"תיזהרי שלא יהיו לך כל מיני... באגים, בסדר?"
היא הנהנה ויצאה אל המעלית, והכבר־לא־ילד שנשאר בחיים, בסוף יום העבודה שלו, התמתח והתכונן להתעתק הביתה, ראשו עסוק במחשבות על העבר.

* * *

ג'יימס פוטר לא היה בבית כשאביו הלך להעלות זכרונות על גלימת ההיעלמות הישנה, ואולי טוב שכך.
הוא היה עסוק בלהחמיץ את היציאה הראשונה של תלמידי השנה השלישית להוגסמיד כדי להמשיך את המעקב אחרי טדי וויקטואר. הוא כבר היה בהוגסמיד כמה פעמים - אחד מהסניפים של האחים וויזלי שכן שם - ויותר חשוב היה לתעד נשיקה של ויקטואר וטדי כדי לשכנע סוף סוף את רוז, העקשנית הזו. בגללה הוא הפסיד עוד ביקור אצל דוד ג'ורג', והוא באמת צריך לרענן את מלאי הוטיפים למבריזים שלו. הוא יכתוב לדודים שלו ויבקש מהם ש-
הי! חופשת חג הפסחא מתחילה מחר! טוב, הוא יכתוב להם עוד הלילה.
אבל עכשיו יש לו משהו חשוב יותר לעשות...

* * *

עד כמה שג'יני זכרה, היה רק יהודי אחד בשכבה של הארי. קראו לו אנתוני גולדשטיין, הוא שובץ לרייבנקלו, ולא איתו היא התחתנה.
לכן היה לה קצת מוזר כשהיא גילתה את בעלה מחטט בבוידעם בבהלה, כאילו איבד את קערת הסדר או גרוע מכך - את סט הצלחות שקנתה לו חמותו אחרי החתונה. ובכלל - גברת וויזלי לא הייתה אחת האורחים שיגיעו בחג הפסחא לביתם במכתש גודריק, להיפך, הם הולכים לבקר אצלה השנה.
אז - ג'יני הייתה מבולבלת - מה הקטע עם הצלחות עכשיו?
"הארי?" היא שאלה, "קרה משהו?"
הארי רק נבר עוד בירכתי המחסן, בלי להתייחס לאשתו.
"מה אתה מחפש, הארי?"
הארי הסתובב אליה, עיניו מתרוצצות לכל עבר.
"ג'ורג'. אני צריך את ג'ורג'." הוא מלמל.
ג'יני החניקה את הדחף להעיר לבעלה שאין טעם לחפש את ג'ורג' במחסן ובמקום זאת נעמדה בתנוחת המוצא של לחש הפטרונוס - לא, זילבר, אני לא יודע איך קוסמים מתקשרים ביניהם בלי פטרונוסים.
"לא," הארי הניח את ידו על כתפה, "אני אעשה את זה."
הוא עצם לרגע את עיניו, נזכר, ואז - "אקספקטו פטרונום!" - האייל התמיר נולד אל הסלון וקיפצץ ברחבי החדר.
"לך-" הארי כחכח בגרונו וסידר את רולו. "לך אמור לג'ורג' וויזלי שאני צריך אותו בדחיפות בבית."
הוא הביט באייל מזנק הרחק ונבהל לרגע כשג'יני הניחה את ידה על זרוע השרביט השלופה שלו.
"הארי," היא אמרה, בתקיפות אך בעדינות, "מה קרה?"
"הגלימה," הוא לחש.

* * *

"איך זה פועל?" שאלה ג'יני מפתח החדר את שני הגברים שעל הרצפה.
"מדענים מוגלגים גילו חומר שמזהה בין אנשים, הם קוראים לו די.אן.די."
"די.אן.איי." סינן הארי.
"כן, זה. זה נמצא בכל חלק בגוף שלנו, גם בתאים שנשרו ממנו. האבקה הצהובה הזו מעירה לחיים את התאים המתים לכמה זמן, ואז - הומנום רבליו!"
"ממתי אתה יודע כל כך הרבה על מדע מוגלגי, ג'ורג'?" ג'יני הרימה גבה.
"אני לא", צחק ג'ורג', "הרמיוני נתנה לי לדקלם את זה למקרה שמישהו ישאל."
"נו?" דחק הארי, "יש משהו?"
"אף אחד חוץ מאחותי, גיסי והבן שלהם. מצטער, הארי."
"רגע, מי?"
"אתה, ג'יני וג'ים. אין עקבות של אף אחד אחר. יכול להיות שתאים ישנים יותר לא יתעוררו, אני לא יודע. זה מוצר נסיוני סך הכ-"
הארי רץ במעלה המדרגות, ואז נדמעה טריקת דלת ו-"אקספקטו פטרונום!"
שתיקה קצרה השתררה.
"אני באמת צריכה לסדר את האקוסטיקה בחדר העבודה שלו. קפה?"
"שניים סוכר."
"עם קרח?"
"בפעם האחרונה שבדקתי, אני לא צ'ארלי. לבדוק שוב?"

* * *

אני יכול לקחת את הדיאלוג הזה לכיוונים מטומטמים לגמרי, אבל יש לנו סיפור והוא צריך להמשיך.

* * *

ג'יימס סיריוס "ג'ים" פוטר היה בדרכו חזרה מהינשופיה, משוחח בהתלהבות עם מלקולם קטרמול על התעלול האחרון של פיבס ועל פרופסור ג'ורדן המסכן שייאלץ ללכת עם כובע בזמן הקרוב, כשהאייל הגיע.
ג'יימס פזל אל מלקולם והוא התרחק ויצא מטווח שמיעה - שניהם ידעו שהפטרונוס נועד באופן פרטי לג'יימס, ואילולא כן היה נשלח ינשוף.
ברגע שמלקולם עבר את הפנייה, האייל דיבר.
"ג'יימס, היית במחסן למטה. לקחת משם משהו?"
"לא." הוא ענה אינסטינקטיבית, מגן על הסוד ומקווה שלא שומעים את דפיקות הלב שלו.
"אז מה עשית שם?"
דבר רגיל, פקד ג'יימס על עצמו, לא מהר מדי, שלא יתפסו אותך. "חיפשתי מחבוא שבו לואיס לא ימצא אותי."
לא טוב, לא טוב. לואיס וויזלי לא היה אצל הפוטרים כבר חצי שנה. אם הוא שואל, אתה התכוננת לפעם הבאה שתשחקו יחד.
"בסדר, אני אפגוש אותך מחר. סליחה שהלחצתי אותך, בן, דבר מוזר קרה. נדבר."
ג'יימס חיכה מעט אחרי שהאייל נעלם, ואז רץ במסדרון בדרך לספריה.
הוא ידע מה הוא צריך לעשות.
הוא ידע מי יוכל לעזור לו.
והוא ידע איפה הוא יכול למצוא אותו.

* * *

"הלן! הלן!"
מדאם פינס תקעה בו מבט זועף, אבל היא לא יכלה לומר לו כלום - טכנית, הוא היה מחוץ לספריה.
"הלן!"
דמות התקרבה אל פתח הספריה, עיניה עדיין נעוצות בספר שבידה.
"ג'ים?" הלן הרים את עיניו, "קרה משהו אם אתה לא קורא לי בשם של היכל הגיהנום, של אלת המוות הנורדית או של תבלין לקפה. מה הולך?"
"אני צריך ללמוד להטיל פטרונוס."
"ואני מניח שאסור לי לשאול בשביל מה."
"לא."
"אוקי. למתי?"
"למחר."
העובדה שתלמיד השנה החמישית מרייבנקלו לא הרים יותר מגבה אחת אולי מעידה על עסקים קודמים שהיו לו עם ג'יימס. אולי, כי לג'יימס ולהלן יש גרסה משלהם לתקרית המביכה ההיא.
"עד מחר, וכבר צהרים. אז כדאי שנמהר. בוא כנס."

* * *

זו לא היתה הפעם הראשונה של ג'יימס בספריה. והוא לגמרי לא פחד מהספרנית עם הנשר המפוחלץ המחריד שלה.
הוא כל כך לא פחד, שהוא הלך אליה כדי לבקש ספר.
סליחה, אמרתי הלך? התכוונתי גרר את הרגליים הרועדות שלו, זה יהיה תיאור מדויק יותר.
לא.
הוא לא פוחד מספרניות.
הלן טועה, והוא יוכיח לו את זה.
כשאזר מספיק אומץ להתקרב, הוא שאל את מה שרצה לשאול.
"אמרת משהו?"
אני יכול לעשות את זה.
"שאלתי, איפה אני יכול למצוא את הספר לחשי התגוננות למתקדמים."
מדאם פינס והנשר המפוחלץ שלה בחנו אותו במבטם. "הספר הזה מיועד לתלמידי השנה הרביעית ומעלה בלבד. אתה בשנה רביעית?"
ג'יימס גימגם ושקל בדעתו כמה גבוהה תהיה האש שהמכשפה הזו תזרוק אותו אליה אם תגלה אותו משקר.
יד הונחה על כתפו. הוא נרגע.
"לא, אני בשנה השלישית. הספר בשביל הלן."
ג'ים הרגיש בחקירה כשמבטה של הזקנה סרק אותם שוב.
"תמצא אותו בערימות הצפון־צפון־מערביות, מתויק תחת האות ה'"
"הלן," ג'יימס לחש כששורת ספרים הפרידה בינם ובין הספרנית. "תודה."
בתמורה, ג'יימס קיבל חיבוק מהאח שאימץ לו.

* * *

ג'יימס לא התלבט הרבה.
היה זכרון אחד טרי שבער במוחו באור כסוף.
לקח לו כל הערב והם כבר היו על תקן מבריזים משעת השינה במעונות, אבל בסופו של דבר, אם לבד ואם בעזרת הדחיפוּת של ג'יימס, הגנים שבדם שלו וערימות השוקולד שהלן הכריח אותו לדחוף לפה, זכר החיבוק של הלן הצליח ליצור פטרונוס גשמי.
ג'יימס בהה בו זמן מה מתרוצץ ברחבי הכיתה הריקה, ואז התרכז בהסברים של הלן ורצה לשתף את הזיכרון הטוב שלו. "לך לחתול־הים," הוא פקד, נושם נשימה עמוקה, "ומסור לו, שהגלימה אבדה. עלו עלינו."

* * *

הלן ניסה לאזור אומץ.
מצנפת המיון התלבטה בין האריה והנשר, והלן הבטיח לעצמו שהוא יישאר ראוי לשניהם. מה גם שהיו דמעות בעיניו של הגריפינדור הצעיר, והן שהכריעו את הכף.
הוא אסף אליו את ג'יימס שעמד קפוא באמצע החדר וחיכה בשקט שהדמעות יתמעטו.
"רוצה לספר לי מה קרה, ג'יימס?"

הפרק הקודם