ריב

כעבור כמה ימים נוספים, שעברו על הארי בחלומות בהקיץ על מתי שג'יני תחזור, הדוויג הגיעה בזמן ארוחת הבוקר.

הארי התנפל עליה מיד והוציא את המכתב. בידיים רועדות הוא פתח אותו וקרא:

"אוי, הארי, שכחתי מזה לגמרי!

אני ממש ממש מצטערת... אני חושבת שלא אוכל להגיע, אבל תמסור לצ'ו מזל טוב ממני.

באמת שאני מצטערת. אני יודעת שקשה לך. אני אחזור עוד שבוע, ואז נוכל לעשות הכל.

אני מקווה שאתה מבין.

אוהבת אותך,

ג'יני."

לא שוב! מה לעזאזל אני אמור לעשות עכשיו?! רון והרמיוני לא מוזמנים. אני אלך לבד? אין לי ברירה. 

אבל- 

רגע.

איך ג'יני ידעה שקשה לו ומה עובר עליו?

יש רק תשובה אחת הגיונית, ובשביל לבדוק אותה צריך לדבר עם-

"הרמיוני," קרא הארי. "אולי במקרה את מתכתבת עם ג'יני?"

"מה?" אמרה הרמיוני בבהלה. "אה- אה, אני- הארי- אני- טוב, כן, אני מתכתבת איתה, וסיפרתי לה שקשה לך ובדיוק מה עבר עליך מאז שהיא יצאה. אני מצטערת, חשבתי שזה אולי יזרז אותה לחז-"

היא לא הצליחה לסיים את המשפט כי הארי קם וחיבק אותה. הרמיוני המופתעת כנראה ציפתה לתגובה כועסת ממנו, לפני המבט על פניה.

כשהתרחקו, הארי לחש לה: "תודה, הרמיוני. אני מאוד מעריך את מה שאת עושה בשבילי."

"רק מזל שרון לא פה, אחרת הוא היה אומר משהו כמו: 'איזה יופי! עכשיו שג'יני הלכה אז ידידינו התחיל עם בת אחרת שבמקרה היא הבת זוג שלי!'"

הארי צחק. נשמע הצלצול, הוא נישק את הרמיוני על הלחי ויצא מהאולם הגדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא