האיש במסיכת הנוצות הכחולה

הסבר קצר:

זהו אפילוג שכתבתי להנאתי מתוך רשעות טהורה בלבד. אתם רשאים ואף יותר מכך להתעלם ממנו לחלוטין, להתכחש אליו, לשכוח ממנו וכו'. המאורעות שנכתבים כאן הם תוספת אפשרית אך לא הכרחית למזוכיסטים בלבד.

וטוב... אם תרצו להרוג אותי אחרי שתקראו אותו... אני אבין אתכם לחלוטין, ואשמח שאין לכם את הכתובת שלי. זאת אומרת...

* * *

אחרית דבר (שאתם רשאים בהחלט להתעלם ממנה)

"רך כף! לילי צעקה, מתנשפת. הדלת נטרקה מאחוריה.

היא פרצה למטבח. "רך כף."

סיריוס ישב בברדס על יד השולחן , פניו לצידו השני של החדר.

כוס של מים צלולים היתה מונחת על השולחן.

לילי צנחה על כיסא, לקחה לידה את הכוס וגמעה מהמים.

"רמוס," היא התנשפה. "זה רמוס. סיריוס, יר…" היא קפאה. סיריוס נע והברדס השתפל לאחור. צלליתו נחשפה.

זה לא היה סיריוס.

"החבר הזה שאת קוראת לו סיריוס…" אמר קול צרוד, והנבל החדש קם.

"הוא מת."

לילי נשמטה על הכיסא, ידה מרפה מכוס הרעל, שהתהפכה באוויר, פגעה ברצפה והתנפצה לרסיסים.

* * *

מקווה שנהנתם מהפאנפיק! (בלי ציפיות גבוהות) *דברי סיום מרגשים*

לכו לקרוא את הארי והקונדסאים (הוא פחות מרושע, מבטיחה)!

הפרק הקודם