אהבת השמש והצללים

ניקו שם לב שידו של וויל קצת רועדת הוא תפס בו בחוזקה, "אל תדאג אבא שלי לא יעשה לך כלום, אני מבטיח" וויל חייך אליו חיוך קלוש.

הם ירדו במדרגות שיש שחורות, מסביבם הסתובבו שלדים בחליפות משרתים, מנקים ומסדרים.

הם הגיעו לפני דלות עצומות עשויות עצמות שחורות, המובילות אל חדר הכס ניקו אחז ביד ימינו בוויל ובשנייה בחרב שלו.

"למה אנינו מחכים?" שאל וויל.

לפתע נשמע רעש חזק והדלתות נפתחו בעוצמה, מגלות את הכס של האדס ומעליו לא אחר מאשר אל השאול, קסדת האופל מימינו, ושרביט הקרב משמאלו, לידו על כס קטן יותר ישבה פרספונה אישתו, נראה כי היא רגוזה מעט לראות את ניקו.

ניקו נכנס אל הכס עד שעמד במרחק של שלושה עשר מטרים מאביו וכרע ברך וויל מיהר לעשות כמותו.

"זימנת אותי אבי?" שאל ניקו בראש מורכן.

"אכן ניקולאס, אותך ולא את החצוי שאיתך." קולו של האדס זעם.

"זהו וויליאם סולאס בן אפולו והוא..."

"אני יודע שהוא בן אפולו, הזחיחות והשחצנות עברה בתורשה, מה הוא עושה עמך?"

וויל רעד, ניקו הטיב את אחיזתו.

"הוא בא עימי מכיוון שאיני בקו הבריאות והוא הרופא שלי" אמר ניקו.

"אתם רשאים לעמוד" אמר האדס.

ניקו וויל קמו על רגליהם עדיין מחזיקים ידיים.

"וכן ניקולאס..." ניקו רטן על השם.

"זימנתי אותך אלי על מנת לשוחח איתך בדבר חברך, ליאו ואלדס בן הפייטוס" וויל עצר את נשמתו בחדות.

"כפי הידוע לך נשמתו עברה את הפרגוד אך חמקה מן השערים." המשיך האדס.

"וזהו דבר שאינו מתקבל על הדעת לא ארשה לבן תמותה להתחמק כך מהמוות ..."

"אבי, ליאו הרי לא ברח מהשאול, הוא אפילו לא עבר את קרברוס, אינך יכול לעשות זאת " התפרץ ניקו לדברי אביו, האדס הרים את ידו וניקו שתק.

"אם היית נותן לי לסיים את דברי, היית מבין כי מכיוון שהוא החבר שלך ואכן, כפי שאמרת בדרך כלשהי הוא לא עבר את שערי השאול,

אני אתן ל אפשרות לבצע בשבילי משימה כלשהי , בתמורה לחרותו, האם אתה מסכים?" האדס הביט בו בשאלה.

"כמובן אבי" אמר ניקו.

"ובכן עליך למצוא את אצי המערה הגרים בתחתית האדמה ולהסכים איתם על שלום עימי,

הציע להם את לטאת חומט הפסים, יש בידך שבוע בלבד, אם תביא את הסכמתם ליאו ואלדס ישוחרר אך אם לאו, ובכן תישאר כאן בארמוני ולא תוכל לצאת עוד". סיים האדס בקול דרמטי.

וויל הביט בניקו בחרדה.

"אני מסכים בתנאי אחד, וויל סולאס ישוחרר ולא משנה מה" אמר ניקו בתקיפות.וויל משך בידו, אבל הוא לא התייחס.

"אני מסכים" אמר האדס.

"הישבע בנער הסטיקס" אמר ניקו.

"אינך סומך עלי בני?" שאל האדס וחיוך קר התפשט על פניו.

"לא " אמר ניקו חדות.

"בסדר.. אני נשבע בנהר הסטיקס שוויל סולאס יוכל לעזוב את השאול בעודו בחיים" רטן האדס.

"עכשיו, הסתלקו מעייני", האדס נקש באצבעותיו והם מצאו את עצמם על גבעת החצויים.

וויל חבט בזרעו של ניקו.

"אתה מטומטם עם קבלות..."

________________

ואי ואי ואי...

חחחחח

אני מת על הסוף הזה 

יאלה תגובות בשביל התגובה של ניקו .

הפרק הקודם		הפרק הבא