בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

אוקי,לא נעים...
כמו שכולם יודעים(ואם אתם לא יודעים-תלחצו על המשפט הצהוב למעלה-תקלה התרחשה בפורומים...)הייתה תקלה והיא מחקה את כל מה שהיה במשך השבוע באתר(כמעט הכל...)
וזה מחק גם את הפרק...
אז אני מעלה אותו מחדש...
מקווה שהתקלה לא תחזור על עצמה...

---

"אני מציע את חזה העוף."אמר המוכר.
רוז הנהנה וביקשה שהוא יארוז את החזה.היא הלכה לחנות על-מנת לקנות מוצרים לארוחת ראש השנה החדש המסורתית שלה ושל אמה.כל שנה,הן היו מכינות אוכל,שותות שמפניה או יין(מגיל מסוים) ונהנות מערב משפחתי-רק שתיהן.היא נהנתה מהחופשה במשך יומיים-יומיים של אמא,טכנולוגיה והנאות.היא הראתה לאמה את הקסמים שלמדה("וואו,אני כל-כך גאה"-היו מילותיה של קטרינה) ועזרה בנקיון הבית ובהכנת הארוחה.
היא יצאה מהחנות והלכה לעבר ביתה.לונדון הייתה מלאת אורות-ככה זה תמיד בראש השנה.זוגות וקבוצות של אנשים לבושים בצורה חגיגית צעדו ברחוב,הוא היה רועש מהרגיל,ביחס לשעה.כשרוז הגיעה לביתה השעה הייתה 9 בערב.
"איחרת!"קטרינה גערה,אך חייכה מיד לאחר-מכן.
"סליחה,פשוט עברתי ליד חנות וראיתי שם שמלה מדהימה!"
"כמה היא עולה?"היא התעניינה.
"100 יורו."רוז ענתה,במעט אכזבה.
"אז נלך מחר לקנות אותה.תהני."קטרינה חייכה.רוז צחקה וקפצה על אמה.היא שמחה מאוד.
הן סיימו להכין את השולחן והתיישבו לידו.
הטלוויזיה הייתה פתוחה,והן שמעו ברקע את קולו של המנחה המפורסם שתמיד שכחו את שמו.קטרינה מזגה שמפניה ל-2 כוסות.רוז לקחה כוס ולגמה מהמשקה.החום מהמשקה התפזר בגופה והיא נאנחה בהנאה.
"בדיוק מה שהייתי צריכה."היא אמרה.
"גם אני."קטרינה אמרה לאחר שלגמה גם היא מהכוס.
הן אכלו,שתו,דיברו וצחקו,עד שהשעון הראה חצי דקה ל-12.רוז מזגה עוד שמפניה לכוסות והרימה אחת מהן.קטרינה מיהרה לעשות את מה שביתה עושה.
"10,9,8,7,6...."רוז ספרה.
"5,4,3,2,1..."קטרינה המשיכה.
"שנה טובה!"הן איחלו אחת לשנייה ולגמו מהשמפניה.
"אני מאוד שמחה בשבילך,רוזה.את מצליחה בבית-הספר החדש שלך,את נהנת,יש לך חבר סקסי.מה עוד את יכולה לבקש?"קטרינה אמרה.
"שאת תהיי מאושרת..."רוז לחשה,אך קטרינה שמעה אותה בכל-זאת.
"או,רוזה...את יודעת שאני מאושרת כשאת מאושרת."
"לא,את לא.אני יודעת שהזכרונות על אבא מציקים לך."
"אל תדאגי,"קטרינה חיבקה את רוז,"אני שמחה.אני יכולה להסתדר עם כל דבר כל עוד את מאושרת."
רוז חייכה .
"אני מאושרת,מאמא."
"אז גם אני מאושרת,רוזה."

--

"רוזה,אני הולכת היום לנשף לכבוד ראש השנה,אתה רוצה לבוא איתי?"
רוז הרימה את עיניה מהקפה.היא הייתה מסכימה בדרך-כלל,אך היום היא לא הרגישה טוב במיוחד.היא לא ידעה אם זה האנגאובר או סתם כאב  ראש,אך היא הייתה בטוחה שתחושת החולי הזאת לא תעבור תוך כמה שעות.
"מצטערת,מאמא.אני לא במצב-רוח של מסיבות.אני צריכה לסיים 4 חיבורים ולהתאמן על פוטרונוסים.אני לא מאמינה שקסמים הורסים לי את החופש."רוז שיקרה לאמה.היא ידעה שאם היא תאמר לה את האמת קטרינה לא תלך לנשף ותישאר בבית כדי לטפל בביתה.
"את בטוחה שאת לא יכולה לחכות עם השיעורים?הנשף הולך להיות אחד הנשפים הכי מפוארים בלונדון."
"מצטערת.אבל לכי,אני בטוחה שתהני."רוז חייכה,כשהיא מנסה להסתיר את הבחילה הגוברת.
"תודה."קטרינה חייכה גם היא וחיבקה אותה בחוזקה.רוז חשבה שהיא תקיא על אימה אם זו לא תעזוב אותה.
הערב התקרב במהירות.התחושה המגעילה לא עברה ורוז בילתה את היום בנסיון לא להקיא או להתעלף כל עוד קטרינה בבית.רוז רצתה שאימה תלך לנשף ותהנה ממנו.היא לא הולכת להרוס לה.בשום פנים ואופן.

--

החושך ירד לאיטו,אך הרעש ברחובות לונדון גבר.זוגות יצאו מביתיהם,לבושים בדברי פאר והתקדמו לעבר כרכרות מעוטרות.ההמון היה מסתכל על האנשים הנכנסים לכרכרות באופן לא מבין,לולא ידע שביום ההוא נערך נשף לכבוד תחילת השנה ונושא הנשף היה המאה ה-18.גם קטרינה קאדרה סמית' יצאה מביתה והתקדמה לעבר כרכרה שהוחנתה ליד ביתה.היא הייתה לבושה בשמלה מפוארת.השמלה הייתה ללא כתפיות לכן היא לבשה מעליה מעיל.השמלה גלשה אל הרצפה בחן רב וצבע השנהב הבליט את שיערה בצבע הלוז,שבעזרת השמלה נראה אדום יותר.השיער נאסף למעלה אך כמה שיערות הסתלסל מהגולגול והעניקו לקטרינה עוד יותר חן.בעל הכרכרה שאל אותה "קטרינה סמית'?"היא הנהנה והוא פתח לה את דלת המרכבה ואפשר לה להיכנס.היא התיישבה על הספסל המרופד והוציאה מראה על-מנת לבדוק ש'הכל בסדר'.
המרכבה החלה לזוז וכעבור חצי שעה נעצרה.הדלת נפתחה והיד שהושטה עזרה לה לקום ולצאת מהכרכרה.היא הודתה לאיש והביאה לו טיפ.
היא,יחד עם אנשים אחרים,התקדמה לעבר בניין מהודר.בכניסה לבניין עמד כרטיסן אשר בדק במהירות רבה את ההזמנות של האנשים.תורה הגיע והיא נתנה לו את ההזמנה שלה.הכרטיסן הביט בה והחמיא לה על המראה שלה.היא חייכה והודתה לו.הנער נתן לה את ההזמנה שלה והיא נכנסה לבניין.לעיניה נחשף אולם אירועים מעוצב בסגנון המאה ה-18:את האולם קישטו אלפי נרות,וילונות לבנים עבים.בסוף האולם ניגנה תזמורת גדולה.קטרינה הורידה את מעילה ונתנה אותו לנער נוסף,אשר מיהר לקחת אותו ולהעביר אותו לשמירה.היא נגשה לבר ויחד עם השמפניה שהזמינה הלכה לקצה השני של האולם והתיישבה על כיסא מהודר.כמה גברים ניגשו אתיה וביקשו לרקוד איתה.היא הסכימה.אחרי כמה ריקודים היא התעייפה והגבר האחרון שרקד איתה ליווה אותה לכסא.שיערו הבלונדיני הארון היה אסוף לקוקו מסודר.עיניו האפורות זגזגו בכל החדר.על אצבעו הייתה טבעת זהב-הוא היה נשוי וחיפש את אישתו.
"איך אמרת שקוראים לך?"היא שאלה אותו.
"לוציוס מאלפוי,מיס סמית'."את שמה הוא זכר בצורה מושלמת.
"אצה יכול להביא לי כוס שמפניה,לוציוס?"
"כמובן,מיס סמית'."
"קטרין"
"כמובן,קטרין."
לא,זה לא שהיא לא אהבה את שמה האלבני,להפך היא התגאתה בהיותה אלבנית ובהיותה נושאת שם אלבני,פשוט גרסתו הבריטית נתנה לה מגוון אפשרויות:התקדמות בקריירה,גברים...
לוציוס חזר עם כוס שמפניה,שקטרינה מיהרה ללגום ממנה.
"שנצא החוצה?"הוא שאל אותה לאחר כמה דקות של שקט.היא הנהנה-לא היה מזיק לה לצאת לשאוף אוויר.היא לא רצתה שום דבר רומנטי איתו-הוא היה גבר מושך,אך נשוי וקטרינה לא התכוונה שהוא יבגוד באישתו איתה.
הם יצאו החוצה והתהלכו ברחוב האפלולי.קטרינה לגמה מהשמפניה שהייתה בידה(היא השאירה את מפתחותיה בקבלה כדי שירשו לה לקחת את הכוס)ונאנחה.
"לוציוס,על מה רצית לדבר?"
"זה לא הוא שרוצה לדבר איתך,קטרינה."אמר קול עמוק וקר.את שמה הוא אמר במבטא אלבני מושלם.את הקול קטרינה לא זיהתה.
"מי אתה?"
"את לא מזהה אותי,קאט?"
קטרינה הסתובבה.מאחוריה עמדה דמות לבוש מעיל ארוך,רחב ועבה,לכן רק פניה של הדמות היו חשופות.
קטרינה נרתעה מעט.פני הדמות היו מגעילות:צבע הפנים היה אפור-כאילו הדמות הייתה מתה.עיניה היו מאוכסנות,עישוניה היו כעישוני חתול.עיני הדמות היו אדומות כדם.הדבר היחיד שהעיד על אף היו 2 נחריים קטנים וקצרים.הדמות מאוד הזכירה לה נחש.
אך הדבר אשר הכי הבהיל את קטרינה הייתה הבעת פניו.מבט קר ונחוש.מבט מלא ביטחון.מבטו של טום רידל.
"טום?"היא שאלה,מהססת,"זה אתה?"
הדמות הנהנה.
"לוציוס,השאר אותנו לבד."הוא פקד על לוציוס.
"אבל סיר...-"
"לוציוס!"הוא גער.לוציוס מיהר לעזוב-כנראה הוא לא רצה שטום יכעס.
"מה קרה לך,טום?"היא עדיין זכרה את הפנים היפות אותן נהגה לאהוב.רוז,אשר כל-כך דמתה לו,הזכירה לה אותם.
"קטרינה,"שוב שמה נאמר במבטא מושלם,"התגעגעתי אלייך."הוא התקרב אליה והושיט אליה יד רזה ואפורה בעלת ציפורניים ארוכות וצהובות.הוא העביר את ידו על-גבי הלחי שלה.היד הייתה קרה והיא נרתעה באופן אינסטינקטיבי,אך נראה היה שהוא לא שם לב לכך.
"לא הזדקנת ביום.עברו 17 שנים."
"אני לא יכולה לומר את אותו הדבר עלייך."
"אותן העיניים,השפתיים,החזה,השיער...מה קרה לשיערך,יקירתי?הוא היה ארוך וחלק."טום התעלם מדבריה.
"התספורת הזו מתאימה לי יותר."
הוא לקח את ידה.הוא לא דמה לטום אותו נהגה לאהוב כלל.הוא נראה כמו רוצח סדרתי אשר תפס סוף-סוף את קורבנו.הוא בחן את ידה במשך שניות אחדות.
"אני רואה ששמרת לי אמונים."הוא חייך בשפתיו הצרות.
לשמור אמונים?הוא הסתכל על ידה...הוא מתכוון לזה שהיא לא נשואה?
"זה שאני לא נשואה לאף אחד לא אומר שלא היו לי מערכות יחסים אחרייך..."
"אך כמובן שלא נישאת לאף אחד.אין גבר אשר ראוי לך,קטרינה."הוא שוב התעלם מדבריה.
"למה רצית לדבר איתי,טום?"
פניו נהיו עצובות.הוא לא הגיב למה שהיא אמרה.
"יופי יוצא מן הכלל!חבל שאצטרך להשמיד אותו."
קטרינה חייכה חיוך עצוב.הוא רציני?האם הוא באמת חושב שהוא יכול להרוג אותה?
"תסתכל על עצמך,"היא אמרה,"אתה אומר שאתה מעריץ אותי.את היופי שלי."
הוא הוציא מקל שדמה למטה הקסמים שרוז הראתה לה.
"אתה קוסם?"זו הייתה שאלה רטורית.
"מי היורש שלי?מי נולד לך?"הוא כיוון את מטה הקסמים שלו עליה.הוא רוצה למצוא אותה.את רוז.היא לא מתכוונת לעזור לו בזה.היא לא תיתן את ביתה למפלצת הזו!
קטרינה חייכה חיוך ממזרי-רגשות הרחמים שהיו לה עברו כליל.היא הסתובבה והתחילה ללכת בעובדה אומרת לו "להתראות,טום.אני מקווה שלא אראה אותך יותר."
היא נכנסה לאולם,כנשמע פיצוץ מבחוץ.פיצוץ קטן,אך עדיין פיצוץ.אף אחד לא הבחין בפיצוץ מלבדה.היא לקחה את מעילה,נתנה את הכוס למלצר ,לקחה את מפתחותיה מהקבלה והסתכלה על השעון המפואר שהיה תלוי על הקיר.השעה הייתה 1 בלילה.היא הגיעה לביתה כעבור 20 דקות.היא נכנסה לבית וראתה שהאור בשירותים דולק.נשמע קול הקאה.קטרינה רצה לשירותים וגילתה שרוז מרכינה את ראשה ומקיאה.גופה של רוז בער.קטרינה השכיבה אותה ונתנה לה תרופה נגד חום.היא לא סיפרה לה על טום ופשוט ליטפה את ראשה במשך זמן-מה.רוז נרדמה וקטרינה הביט בה.איך היא דמתה לטום!לאהבתה הראשונה,לטום רידל,שהיה ונעלם.

---

אה-כתיבת פרק 13 בעיצומה!
אני מקווה שאני אעלה את הפרק בסופ"ש:)

הפרק הקודם		הפרק הבא