אשפית בזמן

אבל זה לא עזב אותה.

ג'יימס פוטר הסב הוא אחיה?

מצד אחד זה נראה לה מוזר; זה עדיין נראה לה לא הגיוני שאחיה כבר מת, ושהיא אחות למחצה של נכדיו.

אבל מצד שני, זה הרגיש לה נכון, הרגיש לה אמיתי. כאילו היא רק הייתה צריכה להעלות זאת על דעתה והיא הייתה מרגישה כך.

היא חשבה שהתעלומה נפתרה.

אבל...

היא לא הבינה מדוע לקחו אותה מהוריה והעבירו אותה לעתיד.

היא בטוחה שהיה לה מאוד טוב שם.

היא התיישבה במיטתה, בבוקר, שקועה במחשבות דיכאוניות.

עד שהיא מגלה משהו הוא צריך להיעלם.

להתגמד תחת דבר חשוב אחר.

היא קמה וקרטעה אל עבר הסלון בביתם של הארי וג'יני, נאנחת כשריח החביתיות עלה באפה.

"היי, לוסי. הכל בסדר?" שאלה אותה ג'יני כשנכנסה למטבח. לוסי ידעה על מה היא מדברת. על אתמול.

"אני... כן, לגמרי." לוסי חייכה חיוך קלוש. "אני פשוט תהיתי. תהיתי למה-" לוסי נקטעה על ידי רעש של נפילה.

"ג'יימס!" נשמעה צעקתה של לילי. "תראה מה עשית! עכשיו הן בטח יגלו אותנו..."

"זאת לא אשמתי! אף אחד לא אמר לי שאתם עומדים כאן, ואמא קראה לי לאכול..." מחה ג'יימס.

"טוב, תפסיקו, שניכם. כבר גרמתם להן לצוטט לנו, במקום שאנחנו נצוטט להן. אני לא חושב שיש לנו מה לעשות עכשיו." אלבוס אמר, מנסה להשליט סדר בין שני אחיו המתקוטטים.

לוסי הציצה מהמטבח אל עבר הסלון.

מהסלון עלו מדרגות לחדרי השינה, ונראה כי לילי וג'יימס התגלגלו את כל הדרך למטה. הם ישבו על הרצפה,מזעיפים פנים.

אלבוס כנראה היה חכם וזז הצידה, מונע מעצמו להירמס על ידי 'כדור השלג' המורכב משני אחיו.

ג'יימס נעמד, מנקה גרגרי-אבק-שלא-היו-שם, מבגדיו. הוא חייך חיוך מאולץ. "אז מי רוצה לעזור לי לערוך את הסרט הדוקומנטרי של על הוגוורטס?" קרא בקול.

לרגע שני אחיו הביטו בו במבטים מבולבלים. ואז הם הבינו את כוונתו. הם מיהרו אחריו בחיוכים ערמומיים.

ג'יני נאנחה והתיישבה על הספה. "אני לא מבינה את זה! הרגע קראתי להם לאכול. מה פתאום לערוך סרט דוקומנטרי?! האוכל יתקרר! אוי, לפעמים, אני פשוט לא מבינה מה הם זוממים..."

אבל אז נשמעו קולות צחוק מחדרו של ג'יימס.

ג'יני חייכה בפיוס. "טוב, אולי ארוחת הבוקר שלהם תחכה עוד קצת."

לוסי חייכה לעצמה, יודעת שג'יני לא הייתה מאושרת לגלות איזה סרט הילדים שלה עורכים.

היא החליטה לשמור על שתיקה.

קול היאנחות נשמע מכיוון המדרגות, וכשלוסי הסבה את מבטה היא גילתה שהוא בא מהארי שירד בהן, מנסה לסדר את שיערו הסתור לכל הכיוונים לאחר השינה.

"היי," מלמלה, נוטרת לשלשיית הילדים שהשאירו אותה עם הארי וג'יני לעוד זמן איכות, שצפוי לשתיקות מביכות.

"היי." הוא התיישב על הספה.

"איפה הילדים?" פנה אל ג'יני.

"עורכים את הסרט על הוגוורטס, זה שג'יימס סיפר עליו." ענתה ג'יני.

לוסי זעה באי נוחות.

השניים לא שמו לב לכך, לשמחתה הרבה.

ואז הארי היה חייב לשאול אותה גם. "איך את מרגישה אחרי... אחרי אתמול?"

"אני מרגישה מצוין, תודה," היא ענתה בחוסר רצון. "אבל השלשייה מצוטטת עם האוזני עזר מהחדר, כמו תמיד. אם לא ידעת."

"מה?!" קרא הארי. "הם השיגו זוג?"

"הם תמיד משיגים דברים. הייתי מפילה את האשמה על ג'ורג'." ג'יני נאנחה בשקט, למרות שצל של חיוך עלה על שפתיה.

הארי צחק והחל לספר צ'יזבאטים מפחידים על ערפדים ואנשי זאב, עד שנשמעו הצווחות המפלילות של לילי מלמעלה והקשר עם אוזני העזר נותק.

הארי צחק.

"מאיפה אתה מכיר את הטריק הזה?" התעניינה לוסי.

"היה לנו קצת עבר עם ההמצאה הזו של האחים שלי," ענתה ג'יני בחיוך קטן, אך אז פניה התעוו בכאב. "של אח שלי."

"מה.... מה קרה?" לוסי לא הבינה; הוריה לא דיברו על הנושא וקירבת ילדיהם כך שלוסי לא ידעה הרבה על המלחמה הגדולה.

"אח שלי... נהרג במלחמה." לא נראה שג'יני רוצה לספר יותר.

לוסי הנהנה בהבנה. "גם אני איבדתי אח, הא?" שאלה, מנסה להתבדח.

חיוך קטן עלה על פניה של ג'יני. "כן. אני מניחה שאת צודקת."

לוסי חייכה בנינוחות.

באותו היום אחיה סיימו את הסקופ ההוא, והיא ידעה שהיא התחייבה לעזור להם במבצע פצצה, כך שהיא בטח תעזור להם גם עם הסקופ.

ג'יימס קבע שבהוגוורטס הם יקראו לפרויקטים ס' ו-פ'. אוי, נו, באמת.

אבל לוסי כבר רצתה שהחופשה תיגמר. היא רצתה לספר לטוניו הכל, שהוא יעזור לה להבין מה הולך מסביבה.

לפעמים צריך נקודת מבט מבחוץ כדי להבין את המצב, שיננה לעצמה במשך כל החופשה.

ואז החופשה נגמרה.

***

ארבעת הנערים קפצו דרך אח ביתם של הארי וג'יני הישר אל האח בהוגוורטס, שפעלה באופן חריג בגלל החזרה מהחופשות.

ג'יימס לילי ואלבוס החלו לסמן אחד לשני כל מני סימנים שלוסי לא הצליחה להבין, ונראה כאילו הם מרוצים מעצמם.

היא הביטה בג'יימס באי הבנה.

"מתנה מאבא," הסביר ג'יימס. "תזכירי לי ללמד אותך בהזדמנות."

לוסי נאנחה וגלגלה עיניים. "מה אתה אומר על אנגלית? שפה קשה מדי?"

"מאוד." ענה ג'יימס. "מאוד, מאוד."

לוסי נאנחה אך חזרה וחייכה כמעט מיד.

"מתי אנחנו מפעילים את ה-פ'?" לחשה.

"כשנפרסם את ה-ס'." ענה לה ג'יימס, לוחש גם כן.

לוסי הנהנה, אך אז הבחינה בטוניו שיצא מתוך אח קרובה.

היא מיהרה אליו. "טוניו!"

"לוסי?" הוא הבחין בה. "איך הייתה החופשה?"

"מעניינת ביותר." לוסי הביטה בו במסתוריות.

"נו, תשפכי הכל! מה גילית?" קרא טוניו, סקרן.

"אתה לא תאמין." אמרה לוסי במתח.

"אני חושב שאני כבר יכול להאמין להכל." ענה לה טוניו בבת שחוק.

"אז מה אתה אומר על זה שאני אחותו של ג'יימס פוטר הסב?" שאלה אותו לוסי בלחש.

"מרלין! ג'יימס פוטר, אביו של הארי, אביך המאמץ, הוא בעצם אחיך? הבנתי נכון?" לחש טוניו.

"הבנת נכון מאוד." ענתה לו לוסי. "אני דודה של איש שגדול ממני בשלושים שנה!"

"טוב, לפחות את יודעת מי את." נאנח טוניו.

"לא, אני לא יודעת!" קראה לוסי. "יש לי עוד אלפי שאלות."

"כמו?" טוניו הרים גבה.

"למה לקחו אותי משם והביאו אותו לכאן? למה אני הייתי צריכה להגיע הנה בגיל אחת עשרה? מאיפה באתי בכלל, מה זה היה המקום שבו שכנתי כל הזמן הזה? אני לא זוכרת דבר מהעבר שלי! והכי חשוב, למה אני יכולה לעצור את הזמן?" שאלה לוסי את השאלות שהכי טרדו אותה כרגע.

"על השאלה האחרונה אפילו אני יכול לענות לך." אמר טוניו בנינוחות.

"אתה יכול לענות לי על השאלה הזו? איך?" לוסי לא הבינה.

"זה כישרון המולד שלך," ענה לה טוניו באיטיות. "ואולי הוא המפתח לתשובות לשאלות האחרות. חשבת על זה? כל התעלומה הזו עוסקת בזמן."

לוסי הביטה בו לרגע בהרהור, ואז אמרה: "אתה גאון."

"יופי לי שאני גאון. מחר הבחינות לקווידיץ'." הוא נאנח. "ואני חייב להתקבל בשביל אח שלי. כבר ממש שמחתי כשהבחינות נדחו ולא הייתי צריך להיבחן בתחילת השנה, אבל הנה, המעמסה חזרה. איך אני מתחמק מזה?"

"אולי אתה תהנה מהקווידיץ'?" ניסתה לוסי לעודד אותו. "הרי זה דבר שהרבה נהנים ממנו."

"אני אנסה," ענה טוניו. "בשביל אח שלי."

"גם אני אלך. להיות איתך, אחרי כל הדברים שאתה עשית בשבילי. ומי יודע? אולי אני אשיג תפקיד," צחקה לוסי.

"אולי, אבל לא נראה לי." הצטרף טוניו לצחוקה.

***

למחרת בבוקר ג'יימס התקרב אל לוסי ולחש: "בואי לקבר הלבן היום בשתיים לעדכון מצב."

לוסי הנהנה, אך אז עלה בראשה רעיון. "אני יכולה לשתף את טוניו?" שאלה. "הוא ידיד טוב שלי ושומר סוד מצוין. ובטוח חסרים לכם חברים בצוות."

"טוב," ענה ג'יימס לאחר מחשבה קצרה. "תביאי אותו היום לפגישה. אני אהיה שם."

הו, ג'יימס כזה דרמטי, חשבה לוסי לעצמה.

היא הנהנה וג'יימס הלך משם, משאיר אותה לשתף את טוניו בדברים.

"אה... ג'יימס הרשה לי לשתף אותך. זאת סוג של מזימה סודית למען ההומור. אמרתי שתרצה להשתתף." היא אמרה.

"מזימה סודית למען ההומור?"  חיוך קטן ושובב עלה על שפתיו של טוניו. "בטח שאני בפנים."

"מצוין." חייכה לוסי. "אני אספר לך את מה שאני יודעת. היום בשתיים ג'יימס הולך להסביר לנו הכל."

***

טוניו הביע עניין רב בדברים שלוסי סיפרה לו ונראה כי הוא הולך להיות חלק מאוד שותף במבצע הזה.

לוסי חייכה לעצמה כשחיכו לג'יימס ליד הקבר הלבן. ככה שלושת ה... ילדים של האחיין שלה...? יכירו את טוניו יותר.

ג'יימס הגיע ולוסי שכחה ממחשבותיה ונתנה לעצמה להקשיב לתוכניותיו (שהיו די טובות, להפתעתה של לוסי) של ג'יימס. היא חייבת להתנתק מהתעלומה של חייה.

טוניו ולוסי שיבחו את ג'יימס בהערכה; ואמרו שהם מחכים ליום שבת הקרוב, ליום בו נקבעה התוכנית להתבצע.

היא נרדמה בחיוך קל, חושבת לעצמה; אולי החיים שלך לא גרועים כל כך, אחרי הכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא