![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
המלחמה הראשונה נמצאת בשיאה. בזמן כזה הבחירות האנושית בין מוסר לקבלה, בין חברות לאהבה, בין עמידה בציפיות לבין חופש, מעולם לא היו קשות יותר.
פרק מספר 12 - צפיות: 28574
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: דרמה - שיפ: בלטריקס/ וולדמורט, בלטריקס/רודלפוס, לילי/ג'יימס, סוורוס/ לילי, פיטר/ OC. - פורסם ב: 18.02.2012 - עודכן: 07.11.2012 |
המלץ! ![]() ![]() |
תודה רבה לכולם על התגובות ^^ שרון מאלפוי - כמו שכבר אמרתי, לא יהיו נקודות מבט נוספות בפאנפיק, וגם לא של וולדמורט. בלטריקס בלק - אשמח אם תוכלי לפרט יותר בנוגע למה שמפריע לך. לאיזה סוג של מתח את מתכוונת? מתח עלילתי, התרחשותי? סגנון כתיבה מותח יותר?
שיהיה חג שמח, חמים וכשר D:
12
רגולוס
רגולוס הצטייד בספר "השקפות על ראשית העולם והקסם" של אגריפה לנשף השנתי של המשפחות טהורות הדם. אירועים מהסוג הזה היו לעיתים רחוקות מעניינים עבורו, היות והוא לא נהנה להיות מוקף ביותר מידי אנשים, וגינוני הנימוס המוגזמים שנועדו להסתיר איבה וקנאה היו מיותרים ומעיקים לטעמו. הוא ידע שיום אחד יצטרך להראות נוכחות בולטת במפגשים מהסוג הזה, היות והיה יורש הבית, אבל היום הוא יכול היה להרשות לעצמו לחמוק החוצה ולשקוע בעולם של חוכמה ושלוות נפש. הוא מצא את דרכו אל גזוזטרה אפלולית מעל אולם הנשפים, בגובה העניים עם נברשת הקריסטל העצומה שהאירה אותו, משם יכול היה לצפות על האנשים, והם, מנגד, לא היו מודעים למבטו. הריקודים כבר התחילו, וזוגות נעו בחינניות על פני הרחבה. רגולוס חיפש במבטו אחר הוריו, ומצא אותם מסתודדים עם כמה קוסמים בני גילם בקרן זווית. הוא חשש שבקרוב יתחילו לחפש אחריו. הוא התיישב כשגבו אל הקיר ופתח את הספר לאור שרביטו. המוזיקה שהתנגנה סביבו התגמדה אל מול האותיות השחורות שעל הדף, ורגולוס שקע לחלוטין בחוכמה העתיקה שסיפק הספר. מידי פעם, כשההתפעלות לנוכח החוכמה שבמילים הייתה מציפה אותו, היה נזכר לפתע בזר המוזר שפגש בחתונתה של בלטריקס. יש לקרוא על מנת להטיל ספק – אלה היו מילותיו. אך לאור חינוכו הנוקשה, רגולוס מעולם לא למד להטיל ספק. הוא קרא כמה פרקים נכבדים לפני שנזכר היכן הוא נמצא. הוא לא ידע כמה זמן עבר, לכן כיבה את האור, כיווץ את ספרו כך שיוכל להיכנס לכיסו, וחזר בצער על עקבותיו, משוכנע שאימו כבר חסרת סבלנות מחיפושים אחריו. הוא הבחין בה מרחוק, מעברה השני של רחבת הריקודים. היא עמדה לבדה בתוך קבוצה של קוסמים ששוחחו עם בעלה, מבטה מוסט הצידה בעודה שקועה במחשבות. רגולוס הופתע כמה צעירה היא נראית בעודה חולמת בהקיץ, וכמה המבט הזה מזכיר לו את עצמו. הוא לא רצה לגשת לשם, מחשש שלעולם לא יזכה לראות את המחזה הזה בשנית, אבל הוא עשה זאת בכל מקרה. "איך הם לא מתביישים להראות את הפנים שלהם כאן?" אמר אחד החברים של אביו. "אני במקומם הייתי עוזב את המדינה בכלל..." מקור הרכילות התגלה בפני רגולוס לאחר רגע. "לא היינו רוצים לראות אותך עוזב את המדינה, אוגוסטוס," אמר אדון פוטר, מגיח עם אשתו מאחורי הדובר. החבורה השתתקה מייד. "ערב טוב לכם, חברים." "וולבורגה," אמרה גברת פוטר, שהייתה בת דודתה של אימו של רגולוס. "את נראית נפלא." "גם את דוראה, כמו תמיד," ענתה גברת בלק בנימוס המצופה ובצביעות הנחוצה. כולם, ובמיוחד השתיים, ידעו שגברת בלק לא תסלח לגברת פוטר על שנתנה מחסה לבנה הסורר. אדון פוטר סרק את החבורה בעניים כהות ונבונות, שנחו מאחורי זגוגיות משקפיים. מבטו נפל על רגולוס, שכנראה היה הפרצוף מסביר הפנים ביותר שראה מאז שנכנס לחדר. הוא חייך, הנהן אליו, והוביל את אשתו משם. ברגע שיצאו מטווח שמיעה, הרכילות שבה לקנה. "שמעתי שבנם היחיד עומד להינשא לבוצדמית, ועוד בברכתם!" "אדון פוטר עומד לשאת דברים הערב," סיפר אדון בלק בקודרות. "דבריו לא צפויים להיות נעימים לאוזנינו." "כלל וכלל לא... הפוטרים התקלקלו, כולם יודעים את זה. כמה חבל – הם היו בעלי דם אצילי ביותר..." אימו של רגולוס נאנחה. הוא מצא שהיא כלל לא מקשיבה לדיון, אלא מביטה ברחבת הריקודים בערגה עצובה. רגולוס הושיט לה את זרועו. היא לקחה אותה ונתנה לה להוביל אותו הרחק מבעלה, אל רחבת הריקודים. "אתה רקדן טוב," היא אמרה לו, לאחר שמצאו את מקומם ואת הקצב המתאים לריקוד. "מעולם לא ראיתי אותך רוקד בעבר." "אני לא כל כך אוהב את זה," הוא שיקר. מעולם לא היה לו אומץ להזמין נערה לרקוד. "פעם הייתי רוקדת המון," היא סיפרה לו בעודו מוביל אותה בריקוד, מבטה מזוגג. "הייתי מגיעה לנשפים רק בשביל זה." "מה קרה?" "התחתנתי. אוריון לא נהנה לרקוד, קצת כמוך..." הריקוד הסתיים, ואחד נוסף עמד להתחיל. רגולוס הרגיש יד על כתפו. מכשפה במסכה שחורה סימנה לו שהיא מעוניינת לקבל את הריקוד הזה. רגולוס זיהה אותה מייד מהתמונה בעיתון. הוא הציץ לכיוון אימו, שכבר התחילה להתרחק משם, ואת הריקוד הבא רקד עם האישה במסכה. זו הייתה גסות רוח משוואת לסרב לרקוד עם אישה, גם אם הייתה רוצחת המונים שאיש לא ראה את פנייה. המסכה השחורה שלה הייתה מנוקדת כוכבים. רגולוס מיקד בהם את מבטו, חושש שעניו יצטלבו עם העניים האפלות שהביטו בו מתוך המסכה. הבושם שלה היה חזק, מתוק ואפל, כמו יין משובח ומר; היה בו גורם מרתיע שהוא ייחס ללא היסוס לקסם. שימוש בתכשירים כאלה על מנת ליצור רושם בלתי מזיק או מאיים, או על מנת למנוע מקוסמים אחרים לפרש רגשות ומחשבות היה מקובל בהחלט בחוגים האלה. הוא הרגיש עשרות מבטים עליהם בעוד הם נעים לפני התנועות המקובלות. הוא ידע שאיש לא יזמין הילאים לאירוע כזה, במיוחד לאור השמועות שאדון האופל מכבד אותו בנוכחותם, אך זה לא שיכך את הפחד שלהם מפני הפושעת, ולא הרגיע את הסקרנות שלהם. מזווית עינו הוא הבחין בהוריו מביטים בו בדריכות. נדמה שהריקוד נמשך לנצח. בת זוגתו לא הייתה בת הזוג האידיאלית לריקודים; היא הביעה מעט מאד נכונות להיות מובלת, והרבה דרישה להוביל בעצמה. עד מהרה הריקוד היה יותר מאבק כוחות מאשר דרך מהנה להעביר את הזמן. כשהוא הסתיים סוף – כל – סוף, רגולוס תכנן להודות לה ולהסתלק משם, אך רבסטן הרס את התוכנית שלו כשהופיע שם פתאום. "אדון האופל מעוניין לראות אתכם," הוא אמר, מביט ברגולוס ואז באישה. "את שניכם." הוא הוביל אותם אל אחת הגזוזטרות שמעל האולם, כמו זו בה רגולוס בילה את תחילת הנשף. האישה במסכה הלכה לפניו, עדיין לא פוצה את פיה. רגולוס תהה האם גם היא, כמוהו, מרגישה שהיא שוחה בבריכה של מים קפואים. היה לו שמץ מסוים של מושג מדוע אדון האופל מעוניין לראות אותו, אך בעודו מטפס, אמר לעצמו שזאת השערה מגוחכת. האיש בוודאי רק רוצה לראות איך נראים פניו של היורש של אחד מבתי הקוסמים הטהורים החשובים והעתיקים ביותר. רגולוס ידע שסביר להניח שיתאכזב. הם הוכנסו אל תא שהשקיף על האולם, בו פוזרו מספר ספות וכורסאות, שהכילו כחצי תריסר אנשים. רגולוס זיהה את רודלפוס לסטריינג', בעלה הטרי של בת דודתו, תאוס אברי, שהיה אחד האישים החשובים במשרד הקסמים, לוציוס מאלפוי, קר ויהיר כתמיד, ואת אנטוניון דולוחוב, שהיה ידוע בתמיכתו הציבורית באדון האופל. הם ישבו שם, מעשנים מקטרות ומשוחחים בקולות שקטים, כשם שחששו להעיר מישהו משנתו. הם השתתקו והרימו את מבטיהם כשהשלושה נכנסו; תשומת הלב התרכזה מייד באישה שבמסכה, שאימצה אותה בחינניות כשם שהייתה תכשיט. על כורסא מול החלון, בגבו אל החדר, ישב אדון האופל. רבסטן התייצב מולו וכרע. רגולוס התעכב רגע, מביט בפנים המוכרות שלא הכירו בנוכחותו, לפני שכרע גם הוא. הוא הופתע, ועם זאת, משהו בו אמר לו שידע זאת מההתחלה. "קומו," אמר אדון האופל, מתיק את מבטו מהאולם המואר. רגולוס הזדקף לצד האישה, שכלל לא כרעה. "אתה משוחרר, רבסטן. שבו, אורחיי." רגולוס התיישב בכורסא משמאלו של אדון האופל, והאישה מימינו. "הרהרתי רבות בדיון שלנו," הוא אמר לרגולוס. הפנים היו אותן פנים שפגש בחדר הרחצה באחוזת לסטריינג' לפני יותר מחודש, אך עכשיו, כשידע מי היה, משהו בהן נדמה שונה; עד כמה שזה היה מוזר, הוא נדמה מרשים ומסתורי פחות כאדון האופל מאשר כזר המלומד שהזכיר לו כל כך את עצמו. "בנושא ההיסטוריה והספרות. הייתי רוצה להמשיך אותו." "מה בנוגע לדיון על בית בלק?" שאל רגולוס, שגם חשב על הדיון רבות בחודש האחרון. "גם את הדיון הזה הייתי רוצה להמשיך, אך לצערי, תוכניותיי השתנו," אמר אדון האופל. "אתה מבין, הייתי מעוניין לשוחח איתך בפרטיות, כמו בפעם הקודמת, כשאתה עדיין לא יודע מי אני ומה מעמדי. אך לאחרונה תפקידי דורש ממני להקדיש לו זמן רב יותר, ואני לא מוצא זמן פנוי להתהלכות בקרב אנשים כזר חסר פנים... לא אוכל להביע את עמדתי בנושא כשאתה מודע למעמדי, לכן נאלץ לדחות את השיחה." "לאיזה מועד?" "למועד בו אבטח בך יותר." המילים האלה עוררו אצל רגולוס תחושה מבשרת רע, אותה הוא לא ידע להסביר. אדון האופל פנה אל האישה במסכה. "אני מופתע לגלות שמכשפה עוצמתית כמוך מכבדת אותנו בנוכחותה," הוא אמר. היא הנהנה לכיוונו במחווה של תודה, אך לא אמרה דבר. "ישנן שמועות אשר אומרות שאת מנסה להתחרות בי," הוא המשיך. "אמרי לי, האם הן נכונות?" "ואם כן?" קולה היה שקט מאד ונעים, כמו צלצול פעמוני כסף במרחק. לרגולוס לא היה ספק, וברור שגם אדון האופל הבחין בכך, שזה לא היה קולה האמיתי, אלא תעתוע חושים שנוצר באמצעות כישוף. "האם אדון האופל חש מאוים?" "האם עץ האלון חש מאוים משושנה אשר צומחת בקרבו?" "הוא עשוי, אם השושנה שותה את מימיו." "המים שדרושים לשושנה על מנת לפרוח בשיאה הם כאין וכאפס לעומת המים ששורשיו האדירים של עץ האלון שולים מבטן האדמה. התשובה היא לא, יקירתי, הוא לא חש מאוים בכלל." הוא חייך אליה חיוך מסוכן. "השושנה היא זו שצריכה להרגיש מאוימת, כאשר היא צומחת קרוב כל כך לגזעו של עץ האלון. השושנה זקוקה לאור השמש, והאלון מטיל צל כבד." "ישנן שושנות שגדלות באפלה," הייתה תשובתה של המכשפה. ואז אדון האופל עשה מעשה משונה – הוא גיחך. נאמניו, ששוחחו ביניהם בקולות שקטים מאחור, השתתקו והביטו בו בתדהמה. רגולוס תיאר לעצמו שאדון האופל לא מגחך לעיתים קרובות, ושמח שכך; זה היה קול קר, מחרחר, לעגני ושטני כמעט, שלא מהעולם הזה. "בהחלט, ישנם צמחים שגדלים באפלה," הוא אמר והביט בשני בני שיחיו. "מזמן לא נהניתי כל כך לשוחח עם מישהו. אזמין אתכם לעיתים קרובות יותר... ובכן, האם אוהב הספרים הגדול כבר מצא זמן לעיין בספרו החדש של אנגוס נורמנדין על מאבקי הכוחות באירופה בין קוסמים למוגלגים?" "סיימתי אותו לפני כמה שבועות," אמר רגולוס. "מר נורמנדין הוא חבר קרוב של הוריי, וביצע הרבה מהמחקר לספרו בספרייה שלנו. הוא העניק לנו את העותק הראשון של ספרו." "אני מעיין בו בימים אלה ממש, ואני מוכרח לומר שהוא מאכזב לטעמי. אתה לא מצאת אותו כזה? האנלוגיות של מר נורמנדין חלשות, הממצאים מוכרים, המסקנות ברורות וחסרות חידושים..." "אני דווקא מצאתי שהוא חידש לי הרבה. האופן בו הוא מתאר את המעבר של קוסמים משליטים לנשלטים בתום תקופת המלך ארתור הבהיר לי נקודות רבות שלא היו ברורות לי קודם לכן." "ייתכן שזה נובע מכך שלא חקרת את הנושא בעבר?" "לא, מעולם לא התעניינתי בו קודם." "ובכן, עצתי האישית לך היא להתחיל לחקור אותו לעומק," אמר אדון האופל. "אתה עתיד להיות ראש המשפחה שלך, אני צודק? לראש בית עתיק וטהור כבית בלק אסור לשקוע בשאננות בזמנים שכאלה, בהם אנשים מתפשרים על כבודם ומעמדם של הקוסמים בעלי הדם הטהור, ואגרוף הברזל של החברה המוגלגית רק הולך ומתחזק סביב צווארנו. האם אינך מסכים שעלינו לנתץ את האחיזה הזו, ולשוב ולתפוס את מקומנו הראוי, כשליטי העולם?" לשאלה הזו היו שתי תשובות, והנכונה הייתה ברורה לרגולוס כאור השמש. הוא חונך על ברכיה של העמדה הזו, ינק אותה משדי אימו וספג אותה בכל רגע ורגע בחייו כאדם בוגר. "כמובן," הוא אמר. "טוב," אמר אדון האופל למשמע התשובה שהיה מעוניין לשמוע. "זה לא יהיה מוגזם מצידי לבקש ממך ללמוד על הנושא עד הפעם הבאה שניפגש. מדובר בטובתך האישית, אחרי הכל, למרות שאני מוכרח להודות שיש כאן מן הגחמה האישית שלי. לא היית מצפה מאדם כמוני, אשר מוקף בתומכיו יומם וליל, להשתוקק כל כך לבן שיח, אבל האמת היא שתמיד התקשיתי למצוא לי בן שיח ברמה האינטלקטואלית המתאימה. "אתה חוזר לבית הספר בשבוע הבא, אני מניח? אני אודיע לך מתי תתקיים פגישתנו הבאה, ואדאג למעבר בטוח עבורך מחוץ לחומות הטירה. אתה לא צריך לדאוג, המורים לא ידעו דבר." רגולוס הנהן. לא הרבה דברים חמקו ממבטה החד של סגנית המנהל, הפרופסור מקגונגל, או ממבטו של המנהל עצמו, אך הייתה לו הרגשה שאדון האופל לא ירשה שיהיו מודעים לכך שאחד מתלמידיהם עוזב את שטחי בית הספר על מנת לדון איתו בנושא מעמדם של קוסמים וטוהר הדם. "אדוני." לוציוס מאלפוי רכן אל אוזנו של אדון האופל. הוא לחש, אך רגולוס שמע כל מילה. "פוטר עומד לשאת את דבריו בקרוב. אני חוזר ומציע את שירותיי ב – " "זה לא יהיה נחוץ כרגע," קטע אותו אדון האופל. "ניתן לו לומר את דבריו." "אבל, אדוני, נתיניך לא יסבלו לשמוע אותו מגנה אותך, ועוד בפומביות כזו – " "ניתן לו לדבר," חזר אדון האופל. "לא היינו רוצים שיחשבו שאנו משתיקים את כל מתנגדינו מייד, נכון? אני אטפל בעניין בעצמי, אם דבריו יהיו בוטים מידי." "אבל, אדוני – " "זה סופי, מאלפוי. תסתלק. אני מתחיל לאבד את סבלנותי." מאלפוי הסתלק משם בצייתנות יוצאת דופן. רגולוס קם. "אני מבקש את סליחתך... אדוני. הוריי בוודאי מחפשים אחרי." הוא היה בטוח שהניסיון לחמוק ייכשל, שאדון האופל יתעלם מדבריו או ישלח מישהו לטפל בעניין, אך הוא רק הנהן. "טוב ויפה. אל תשכח את ההסכם שלנו." רגולוס הנהן, קד ויצא. הריקודים נפסקו עד אחרי נשיאת הדברים, וכלי הנגינה פונו מהבימה על מנת לפנות מקום לדוברים. רגולוס הבחין באדון פוטר עומד לרגלי הבימה, מעיין בנאום שלו בפעם האחרונה. צורך עז להפנות את גבו ולהתרחק תקף את רגולוס, ולרגע כמעט נכנע לו, אך הוא הכריח את עצמו לעשות צעד אחרי צעד ולהתייצב מול האיש הזה. היה עליו לדבר איתו, זה הכל – להגיד לו כמה מילים, והוא יהיה חופשי מאחריות וחרטה. "אדון פוטר," הוא פנה אליו, המילים נפלטות מפיו כשם שלא היה לו שליטה עליו. אדון פוטר הרים את מבטו מהנאום. הוא היה דומה מאד לבנו היחיד, למרות שהגיל כבר נתן אותות עזים בשיערו האפור ובגופו, שעוד הציג שירידים של חן ואצילות על רקע של חולשה ושבריריות של זקנה. "אדון בלק," הוא השיב בנועם. "אני לא חושב שנערכה בינינו הכרות ראויה... זה לא מפתיע, להתחשב במתח שבין המשפחות שלנו." "אני מצטער, אדון פוטר, אבל אין זמן בשביל זה עכשיו," אמר רגולוס. לפתע חש דחף עז להבטיח שאיש לא מאזין לו. אולי הוא עושה טעות בכך שהוא מדבר איתו בכלל... "אסור לך לדבר נגד אדון האופל הלילה." הוא ציפה שאדון פוטר יתעלם מדבריו, אפילו יצחק עליו, אך הוא רק נתן בו מבט חמור וקצת עצוב. "אני מצטער, בן, אבל זה משהו שאני חייב לעשות." "דבריך יפלו על אוזניים ערלות," המשיך רגולוס. "כל אדם בחדר הזה שלא תומך באדון האופל לא יעז להצהיר על עמדותיו בגלוי. אתה מבזבז את זמנך." "זה המעט שאני יכול לעשות. לפני שנים, כששמו של הלורד וולדמורט עלה לשיחה לראשונה בין האנשים כאן, לא האמנו שהוא יגיע למעמד שכזה. צריך לשים סוף לאכזריות והרשע הזה." "אתה לא מבין," התעקש רגולוס בחריקת שיניים. קוסם מבוגר שעמד ליד שולחן הכיבוד הביט בהם. הוא היה מוכרח להתרחק. "אדון האופל בעצמו ידאג להשתיק אותך אם דבריך נגדו יעברו את סף הרמיזה. הוא יהרוג אותך, אדון פוטר." הוא קיווה לזעזע אותו באמצעות האמירה הזו, אך במקום פחד, הוא זכה רק לטלטול ראש עצוב. "אתה דומה מאד לאחיך, אדון בלק, גם אם שניכם מסרבים להכיר בעובדה הזו," אמר אדון פוטר. "אני אומר לך משהו שאמרתי לו ולבני; אסור לנו לחיות בפחד. הקוסם אותו אתה מכנה אדון האופל ואנשיו הם לא יותר מבריונים אשר מנסים להשיג את מטרותיהם באמצעות אלימות והפחדה. אם איסוג מהחלטתי לשאת נגדו דברים הערב, אאפשר לו ניצחון נוסף בדרך אל שלטונו האכזרי וחסר הפשרות, ואת זה לא אוכל להרשות." "גם אם אתה מסכן את חייך?" "נערי," אמר אדון פוטר, מניח יד על כתפו הכחושה של רגולוס, גורם לו להירתע לאחור בהפתעה. ידו של אדון פוטר צנחה, ורגולוס חש חרטה מוזרה על כך שהתרחק. "תאמין לי כשאני אומר לך שכל מי שמחליט לתמוך באדון האופל במקום להתנגד לו, וגם אדון האופל בעצמו, הם אנשים שמפחדים באופן קיצוני מהמוות. לא מסוגלים לסבול את המחשבה על הקץ. הפחד הזה הוא לא מוצדק. אם התנגדותי לקוסם האפל הגדול ביותר שראתה החברה שלנו באלף השנים האחרונות תעלה לי בחיי, אתן אותם בשמחה. ועכשיו, אם תסלח לי, עלי להתכונן לנאום שלי... היה שלום, אדון בלק. שמחתי לפגוש אותך סוף – סוף." רגולוס התרחק, נבלע בקהל במומחיות. השיחה עם אדון פוטר כלל לא גרמה לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, והוא בהחלט לא היה חופשי מחרטה.
|
|
||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |