אהבה נסתרת

השבוע הראשון החל. בשיעורים נבו היה טוב מאוד - במיוחד בשיעורי הספות למתקדמים. היאם לא הצליחה להבין כיצד הוא מצליח להשתלט כל כך במהירות על שפה כל כך קשה. כשהוא היה מקריא מן המחברת היא הייתה משפילה מבטה במבוכה, וכשהמורה הייתה מדברת היא הייתה שולחת אליו מבט קטן וכמוס השייך רק לה, אך מסבה כשהוא מתחיל לתור אחר בעלי אותו המבט.

היא לא ידעה כבר מה היא רוצה. זה בטח קראש סתמי, חשבה לעצמה, למרות שמעולם לא חוויתי אותו. הרי היא לא הייתה הטיפוס הזה שמתנשק, היא גם לא הייתה הטיפוס שרוצה בכך. היא בסך הכל... ידידות, היא הניחה, היה הדבר שרצתה. הרי היא דלוקה, ולא מאוהבת.

בהפסקות אומנם נבו לא היה בכיתה אלא בכיתת המצויינות השנייה, אך להיאם לא היה אכפת. היא הייתה מאושרת.

אך לא להרבה זמן.

~*~

"מחר אני עובר כיתה!" קרא נבו בעליזות מאולצת.

"מה?" קראה אחד הבנים, "בוגד!"

אלו היו הדברים ששמעה היאם כמה ימים לאחר תחילת השנה. נבו מודיע שהוא עובר אל הכיתה המתקדמת השנייה - דבר שהיאם לא האמינה שבאמת קורה. הם לא היו באותו הבית בהוגוורטס... ועכשיו הוא שוב מופרד ממנה?

באותו הערב היא הניחה את ראשה על הכרית, תוהה. כמובן, כשנבו אמר את הדברים היא נראתה אדישה לגמרי, אך ליבה פצפץ וגדש ברגשות סוערים. אז ככה הוא נוטש אותה? הוא אומנם לא באמת הכיר אותה, אך היא חוותה אליו רגשות שייחלה לקוות שהם אלו שימנעו ממנו לעזוב אל חבריו.

אבל ביננו, מי מסוגל?

היא לא יכולה לספר לאף אחד. חוץ מלשיי.

כן, שיי היא חברה טובה שלה. היא גרה רחוק מלונדון, ולכן היאם סמכה עליה כל כך כשסיפרה לה את כל אשר על ליבה בחופש הגדול. ובמצב הזה, היא לא יכלה שלא לכתוב.

"נבו עובר לכיתה השנייה," כתבה, "אני ממש מבואסת."

"הו," הגיעה תגובתה של שיי מיד, "מסכנה. ממש לא יפה מצידו," וסמיילי כמובן, לא היה יכול שלא להצטרף.

היאם חייכה. שיי תמיד שיפרה את הרגשתה, "את חושבת שאכפת לו ממני?"

"אני בטוחה."

היאם רק יכלה לקוות.

~*~

זה לא היה הוגן. הוא נעלם כמעט לגמרי, פרט למפגשים עמומים במסדרונות. כמובן, היא לא בכתה, אבל היא לא יכלה שלא לחשוב שוב ושוב עד כמה שהגורל אכזר. זה היה הנער שהיא אוהבת, אחרי הכל.

"בהצלחה," שלחה לה שיי כמה דקות לאחר מכן.

אני אצטרך אותה, חשבה לעצמה היאם בליבה. אך היא לא שלחה תשובה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני ממש מתנצלת על הקפיצה המהירה. תבינו - אני לא יכולה לקבוע את מהלך האירועים.

הפרק הקודם