לכבוש את ליבה

כשויקטואר פקחה את עיניה בבוקר המחרת היא הרגישה רע כפי שלא הרגישה בחייה.  ראשה היה מסוחרר, והיא חשה בחילה נוראית. טלטלה אחזה בכל גופה והיא הזדקפה, והחלה לפלוט שיהוקים מוזרים.

"הנה, ויק, קחי-" בוני הגיחה משום מקום והניחה מולה דלי אפרפר. ויקטואר לא היססה לרגע והקיאה את כל נשמתה לתוך הדלי. בוני מיהרה להעלים את הקיא מהדלי בהינף שרביט וויקטואר צנחה בחזרה במיטתה, מותשת.

"אני מרגישה זוועה" הודיעה ויקטואר, עוצמת את עיניה.

"אני יודעת" אמרה בוני באימהיות והניחה בעדינות משהו קריר על מצחה של ויקטואר.

"זה יגרום לך להרגיש קצת יותר טוב. זה אמור להעביר את הסחרחורת. בקשר לבחילה ולהקאות, אין לי כל כך מה לעשות. כל שיקוי שאני אביא לך את פשוט תקיאי" אמרה בוני.

"למה הייתי חייבת לשתות כל כך הרבה אתמול בלילה? אני בחיים לא נוגעת באלכוהול" אמרה ויקטואר באנחה.

"הכל באשמתי..." מלמלה בוני.

"על מה את מדברת? את לא זאת שהשתכרה לגמרי, רקדה כמו מופקרת על שולחן מול חבורה של מטומטמים ואז הקיאה על מגי-"

"אני לא מדברת על זה" קטעה אותה בוני.

"אני מדברת על אנה".

ויקטואר שלחה מבט לעבר המיטה של אנה, שעליה ישבה אנה, בוהה בחלל האוויר ועיניה פעורות. היא נראתה המומה ומבוהלת ביחד. ויקטואר בכלל לא שמה לב שהיא נוכחת בחדר.

"אנה...?" ניסתה ויקטואר בהיסוס אבל בוני הנידה בראשה.

"אל תדברי איתה עכשיו"

"אבל למ-"

"אני אגיד לך אחר כך" אמרה בוני בהחלטיות כזאת שאפילו ויקטואר לא התווכחה איתה.

את הבוקר בילתה ויקטואר שוכבת במיטתה, מקיאה לסירוגין לתוך הדלי שהותירה לה בוני, ובעיקר נאנחת ורוטנת לעצמה. אפילו לא עלה בדעתה ללכת לשעתיים של שיעור שיקויים. היא ידעה שהיא עלולה להקיא לתוך הקדרה שלה והיא הייתה בספק אם הפרופסור שלה ישמח לקבל בסוף השיעור דגימה של הקיא שלה במקום של השיקוי הנחוץ.

בוני חזרה בשעת הצהריים מהאולם הגדול, לאחר ארוחת צהריים. הייתה לה שעה של מנוחה עד לשיעור תורת הצמחים.

"את רוצה אולי ללכת למרפאה?" שאלה בוני והתיישבה בקצה מיטתה של ויקטואר.

"לא, עזבי... אני אישאר היום בחדר, אין לי כוח לזוז" אמרה ויקטואר.

"אוקיי. אני אודיע לפרופסור לונגבטום שאת חולה, בסדר?" אמרה בוני וויקטואר הנהנה.

"תגידי, איפה אנה?" שאלה ויקטואר והתאמצה להתיישב במיטתה, אך הדבר גרם לה לסחרחורת נוראית והיא וויתרה וחזרה לשכב.

"אהה, אני לא יודעת.. היא סיימה את ארוחת הצהריים לפניי ופשוט יצאה למדשאות" אמר בוני בעצבנות קלה.

"קרה לה משהו אתמול..?" שאלה ויקטואר. בוני הביטה לרגע בויקטואר בהיסוס, השפילה את מבטה ואז הנהנה.

"כן...אני,אהה לא התנהגתי כל כך בחבריות... את מבינה, לפני המסיבה איזה תלמיד ברייבנקלו אמר לי שאם אני אתמזמז איתו הוא ייתן לי כמה אוניות.. אז הסכמתי והתמזמזנו, אבל זה המשיך ליותר מזה והתמזמזתי עם המון בנים, ופשוט... איבדתי את זה לגמרי" אמרה בוני ונראתה מאוד מבוישת בעצמה.

"את!? את שונאת רייבנקלואים כמעט כמו שאת שונאת סלית'רנים!" אמרה ויקטואר בהפתעה. בוני נראתה מאוד מובכית.

"בכל מקרה.. השארתי את אנה לבד. את הלכת עם טדי, ואני התמזמזתי עם כל רייבנקלואי פנוי. ואנה... את זוכרת שבשנה שעברה לאנה היה את הקראש הקצר הזה על ג'וני? התלמיד הזה מהשכבה שלנו, בהפלפאף..." מלמלה בוני.

"כן... מה איתו?" שאלה ויקטואר בבלבול.

"הוא התחיל לפלרטט איתה במסיבה...ו...היא כל כך התרגשה שהיא פשוט פלירטטה איתו בחזרה, ובשלב מסוים הם התמזמזו ואז-" אמרה בוני, נושמת עמוק.

"הוא ביקש ממנה ללכת למגורי הבנים שלו. והיא... טוב, אני משערת שהיא עשתה את זה בהשפעה של כמה בקבוקי וויסקי-אש, היא... הסכימה" אמרה בוני, נאנחת.

ויקטואר פערה את פיה בתדהמה. היא לא הייתה צריכה שבוני תמשיך כדי לדעת מה קרה אחר כך. ג'וני היה ידוע באחד שמשכיב בנות על ימין ועל שמאל.

"בכל מקרה, שמתי לב שהיא הולכת עם ג'וני הזה פתאום החוצה, כי בדיוק התמזמזתי עם מישהו על הרצפה ליד הדלת של חדר הנחיצות... בכל מקרה, חשדתי שקורה משהו. הלכתי אחריהם, אבל לא הספקתי להשיג אותם, הייתי די מסוחררת בעצמי... הם כבר נכנסו לחדר המועדון של הפלפאף וסגרו את המעבר, ולא ידעתי את הסיסמא אז לא יכולתי להיכנס. אז ישבתי ליד הדלת משהו כמו שעה והמצאתי כל סיסמא אפשרית שחשבתי עליה אבל שום דבר לא פעל... ואז, פתאום משום מקום, הגיע טדי" אמרה בוני.

"טדי!? מה הוא עשה שם?!" שאלה ויקטואר.

"אז הוא אמר שהתעלפת והוא לקח אותך למגורי הבנות. הוא חיפש אותי ואת אנה בכל מקום ולא הצליח למצוא אותנו, הוא חשב שנרצה לדעת..." אמרה בוני.

"התעלפתי?" שאלה ויקטואר, חשה  בסומק מציף את לחייה. היא לא זכרה את החלק של ההתעלפות בלילה שעבר. היא פשוט חשבה שבסופו של דבר היא הצליחה לדדות לעבר מגורי הבנות ואז נרדמה במיטתה.

"כן. אז אמרתי לטדי שג'וני ואנה נכנסו לחדר של הפלפאף ושאני חושבת שהם..את יודעת. אבל לא אני ולא טדי ידענו את הסיסמא, אז לטדי היה רעיון"

"הוא רץ להביא את המטאטא שלו ממגורי הבנים בגריפינדור ואז פשוט רץ בחזרה אליי ומשם שנינו רצנו למדשאות. טסנו על המטאטא שלו לעבר החלון של מגורי הבנים בהפלפאף, מרלין יודע איך טדי יודע בדיוק איפה נמצאים מגורי הבנים של הפלפאף, ואז עברנו כמה חלונות ו...מצאנו אותם" אמרה בוני.

"נו ומה קרה? בטח ג'וני ממש התעצבן לא?" אמרה ויקטואר.

"לא. בגלל ש...שאיחרנו. הם כבר-" בוני לא הצליחה לסיים את המשפט.

"את מתכוונת שאנה וג'ו-ג'וני, שכבו?" אמרה ויקטואר. כבר לא היה לה אכפת מהסחרחורת שלה. היא התיישבה בדריכות בקצה מיטתה והביטה בבוני שהנהנה לעברה.

"את יודעת כמה זה קשה לה. המשפחה המוגלגית שלה קתולית מאוד, היא לא יכולה לספר להם כי הם פשוט יתפוצצו עליה... אני וטדי פשוט פרצנו פנימה, דרך החלון, לתוך החדר ופשוט התחלתי להרביץ לג'וני, אפילו שהוא לבש רק בוקסר וזה היה קצת מביך... ואנה התחילה לבכות בהיסטריה ובסוף אני וטדי הבאנו אותה לפה והיא ישר נרדמה, אבל אני חושבת שכל הלילה היו לה סיוטים" אמרה בוני.

"אני... אני לא מאמינה. זה הכול באשמתי, לא הייתי צריכה ל-"

"לא, זאת אשמתי. ברור שהיית צריכה להיות עם טדי, אבל אני התנהגתי כמו מופקרת שלא אכפת לה מהחברות שלה ונטשתי את אנה לגמרי לבד... הייתי צריכה לדעת שמשהו כזה יקרה. את יודעת שלמרות מה שכולם חושבים עליה, אנה ילדה ממש עדינה כשמכירים אותה טוב" אמרה בוני.

"אני יודעת. וג'וני הזה ניצל את זה, תמיד לא סבלתי אותו... איפה הוא בכלל?" אמרה ויקטואר, כעס ברור נשמע בקולה. היא נעמדה לצד מיטתה.

"אני רוצה להראות לו מה זה להסתבך עם אחת החברות הכי טובות שלי. אולי אחרי כמה בעיטות הגונות הוא-"

"ירוץ לראש הבית שלו ויבכה? ויק, תאמיני לי שאני משתוקקת בכל ליבי להכניס כמה קללות טובות בג'וני, אבל הוא כזה בכיין ומלשן שהוא ירוץ לספר-"

"אז נספר לראש הבית שלו מה הוא עשה עם כל הבנות האלו!" קראה ויקטואר במחאה.

"כן, אבל לדפוק בנות... נו, אין נגד זה חוק! כל עוד זה בהסכמתן-"

"אבל זה לא הייתה בהסכמתה של אנה! אני בטוחה שהוא נתן לה כמה וויסקי-אש, אולי אפילו את "אש הדרקון" והיא-"

"אין לנו דרך להוכיח את זה. ואני מציעה לך להתרכז בלעזור לאנה עכשיו במקום למצוא דרך להתנקם בג'וני" אמרה בוני בהחלטיות.

"איך החברה שלך?" שאל טדי לופין ביום המחרת את ויקטואר. השניים הלכו יחד במסדרונות, מחזיקים כמה ספרים וגליונות קלף.

"אנה? קצת יותר טוב. עדיין מעכלת" אמרה ויקטואר.

"אף פעם לא חיבבתי את הג'וני הזה... הוא רודף שמלות-"

"ולכן הוא לקח לך את כל הבנות היפות" השלימה ויקטואר וטדי צחק.

"טוב, אבל הפסקתי להיות רודף שמלות, נכון?" אמר לה טדי בחיבה.

"תצטרך להוכיח לי את זה" אמרה ויקטואר בחיוך.

"טוב, אולי זה-" אמר טדי ונישק קלות את שפתיה של ויקטואר.

"יוכיח לך את זה" השלים טדי.

"מממ... חשבתי יותר על משהו בסגנון של זה-" אמרה ויקטואר ונישקה ארוכות את טדי על שפתיו והוא ממש לא מיהר להתנתק ממנה.

"את יודעת, אני יכול להמשיך להוכיח לך את זה במגורי הבנים-"

"או שאתה יכול להוכיח לה את זה בחדר הריתוק, כששניכם מקרצפים דליים עם ביצי עכברושים" נשמע מאחוריהם קולה הזועף של פרופסור מקונגל.

"פרופסור מקונגל!" אמרו שניהם בבהלה, מסמיקים.

"ציפיתי משני תלמידים מצטיינים בשתי השכבות הגבוהות של בית הספר להתנהג באופן קצת יותר נאות בשטח בית הספר, במיוחד ליד אנשים צעירים מהם" אמרה פרופסור מקונגל בחדות. טדי וויקטואר מיהרו להפנות את מבטם כדי לראות כמה בני שנה שנייה מתרגשים.

"סליחה, פרופסור" מלמל טדי והיא הפנתה את גבה אליהם, הולכת בזעף.

"קדימה גמדונים, לכו להיות חרמנים במקום אחר" אמרה ויקטואר בכעס לבני השנה השנייה שמיהרו להסתלק מהמקום.

"אם כבר מדברים על פרופסור מקונגל- זה הזכיר לי שרציתי לשאול אותך משהו" אמר טדי.

"נו, דבר" אמרה ויקטואר.

"פרופסור מקונגל מצאה את אחת הרודפות שלנו, וונסה, מתמזמזת עם מישהו אחרי המסיבה, מחוץ למשרד שלה. בכל מקרה, היא לא ממש אהבה למצוא אותם שם בשעה שלוש לפנות בוקר והיא החליטה להשעות את וונסה ממשחק הקווידיץ' הקרוב שלנו ומהאימונים עד אליו" אמר טדי.

"וואו, כנראה שהזקנה באמת לא אוהבת אנשים שמתנשקים מולה..." מלמלה ויקטואר. היא שיערה שמדובר בטראומת נעורים, אולי איזה בחור שזרק את פרופסור מקונגל.

"בכל מקרה, אנחנו צריכים מחפשת חדשה לאימונים שלנו ושתשחק במשחק הקרוב... תליתי מודעה על לוח ההודעות אבל שיערתי שלא תסתכלי. מבחני הקבלה יתקיימו בשבוע הבא, ביום חמישי" אמר טדי.

"אה, יופי" אמרה ויקטואר. היא לא הבינה מדוע טדי מספר לה את כל זה.

"ו..." טדי נשם עמוק ונראה לרגע מאוד מובך.

"הייתי רוצה שתבואי אליהם" אמר.

לרגע ויקטואר הביטה בו כלא מאמינה, ואז, כשהבינה שהוא רציני, פלטה נחרת צחוק כל כך חזקה שטדי אפילו לא ניסה להעמיד פנים שלא שמע אותה.

"אני?! אתה צוחק?! להיות חלק מקבוצת הקווידיץ'? אתה יודע כמה החברות שלי ייצחקו עליי?" אמרה ויקטואר.

"אבל אמרת לי שאת אוהבת קווידיץ'! שלפעמים את משחקת קווידיץ' עם בני הדודים שלך, בחופשות..ואני בעצמי זוכר שכשהיינו ממש קטנים והארי עוד היה מביא אותי לפעמים לבית של ההורים שלך, לפני שג'יימס ואלבוס ולילי נולדו, אז היינו לפעמים משחקים קצת קווידיץ'" אמר טדי במחאה.

"כן, אבל לא שיחקתי קווידיץ' כבר שנתיים! ואף פעם לא הייתי טובה בזה! ואני לא יכולה פשוט להצטרף לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור פתאום..."

"למה לא? זה בסך הכול למשחק נגד הפלפאף ולאימונים עד אז, כי אנחנו חייבים להתאמן עם שלוש רודפות" אמר טדי.

"אבל... האנשים בקבוצת הקווידיץ' מקובלים! הכי מקובלים! אי אפשר פתאום לשים את הפריקית המוזרה בקבוצה-"

"את לא פריקית מוזרה!" אמר טדי בהחלטיות.

"לא בעייניך, אבל בעייני הרבה אחרים אני כן. או אולי המופקרת שרוקדת על שולחנות, אבל אני ממש לא מתכוונת להפוך למגי או אליסיה שתיים" אמרה ויקטואר.

"בבקשה, ויק. רק תנסי ללכת, אוקיי? אני מבטיח שלא אכריח אותך להשתתף אם תתקבלי! רק תנסי ללכת, אולי זה עוד ימצא חן בעייניך" אמר טדי.

"אין סיכוי, טדי" פסקה ויקטואר.

"אני... אעשה קסמי זיכרונות לכל הבנים שרקדת מולם במסיבה. הם כולם בשכבה שלי, אני יכול לפתח עם כולם שיחה מתישהו, בצד, ולעשות עליהם קסם זיכרון ככה שהם בחיים לא ייזכרו שרקדת מולם. אבל בתנאי שתבואי" אמר טדי.

ויקטואר הביטה בו לרגע ארוך. היא נראתה מתלבטת מאוד, ואז לבסוף אמרה.

"יום חמישי הבא? אני אהיה שם" וחיוך גדול נמתח על פניו של טדי. 

הפרק הקודם		הפרק הבא