בתו של וולדמורט

אומייגאד אומייגאד! האם זה פרק שאתם רואים לפניכם???

אז כן, זה פרק...
ואני כל כך מצטערת שלקח לי...כמה? 3 חודשים לכתוב אותו? ממש ממש סליחה!! אבל באמת יש לי סיבה מוצדקת, וזה לימודים! בכיתה יא לשמור על ציונים גבוהים(או סבירים) דיי קשה, ועם העובדה שהרחבתי 3 מקצועות לימוד, המשימה היא מסובכת מהרגיל.
אבל שלא תחשבו שנטשתי את הפיק! חס וחלילה!!

חשבתי על מה אני יכולה לעשות בשביל לפרסם פרקים מהר יותר, ואמנם לא מצאתי דרך להרחיב את 24 השעות שנמצאות ביממה שלי, חשבתי על משהו חלופי. בראש שלי מסתובבים כל כך הרבה סיפורים נוספים על רוז, סינדי, דראקו, פרד, קטרינה וולדי וכל השאר- סיפורים שלא ייכנסו לפאנפיק הזה, אבל יכולים לתת רקע לדמויות מסוימות ולהסביר דברים בצורה טובה יותר, או לתת פרטים מעניניים. סיפורים כאלה אני יכולה לכתוב בצורה מהירה ולא יסודית כמו שאני עושה בפאנפיק הזה, כי שם אני לא צריכה לתכנן את הפרק בדרך שיהיו פרטים שחיוניים לעלילה (כן, אני יודעת שכמה מהפרקים לא נראים כמו כאלה שתכננו אותם בצורה יסודית ואני מצטערת על זה... אבל תאמינו לי שאני מנסה!). סיפורים כאלה לא צריכים להיות יותר מ-2000 מילים לפרק (כן, כן. חוץ מהפרולוג, ואולי 2 הפרקים הראשונים, כל פרק הוא לפחות 2000 מילים. לא כזה הרבה, נכון, אבל גם לא כזה קצת.). סיפורים כאלה אני יכולה לכתוב מהר.
בגלל זה אני מעלה את זה פניכם, קוראים יקרים שלי (אני לא מאמינה עד כמה אתם נפלאים! כל תגובה שלכם מחממת לי את הלב!!!). האם אתם תרצו שאני אפתח פאנפיק נוסף פה, שיכלול לקט סיפורים על הדמויות בסיפור. בדרך הזאת תוכלו להינות מרוז וכל השאר ביותר דחיפות מאשר פעם בשלושה חודשים (וגם את זה אני מבטיחה לנסות ולשנות!!). אשמח לשמוע את דעתכם, גם אם אתם לא תרצו אתזה. לא משנה מה תחליטו, לא תהיה לי בעיה עם זה. ישלי פשוט רגשות אשמה מטורפים לגבי זה שלא עדכנתי כבר 3 חודשים...

אני ממש ממש רוצה להודות ל- עורבני חקיין, CandySweet, GTA, ביברית, ליאלוש, lilipoter531, קורה111, האריפוטר12345 ו-נימפלורה לסטריינג' על זה שהגבתם!!

lilipoter531- כבר כתבתי אתזה בתגובה לפרק הקודם, אבל כן, אני מתכוונת לכתוב מנקודות מבט נוספות. הפרק הבא, לדוגמה, יהיה ברובו מנקודת מבטו של מאלפוי, ובמהל הפאנפיק יהיו גם פרקים מנקודות המבט של קטרינה, וולדי, פרד, הארי, הרמיוני ועוד... ;)

GTA- אני אשמח לדעת מה לא היה טוב בפרק הקודם! בדרך הזו, אני אוכל להשתפר בשביל לכתוב פרקים טובים ומעניינים יותר בשבילכם! אני לומדת מהפידבקים שלכם, ואשמח לדעת מה היה לא טוב :)

סליחה על החפירה הממושכת... תהנו מהפרק :)

-

למרות העובדה שהפסידו, בית סלית'רין מעולם לא היה כה שמח. האושר קרן משולחנם בארוחת הבוקר, מאפיר את כל שאר הנוכחים, בייחוד את כל אלה הישבו בשולחן הגריפינדורים.
רוז לא יכלה להסיר את מבטה מפניהם הזחוחות של מאלפוי וחבריו. השנאה בעיניה הכחולות הייתה כה ברורה, שהיא הרגישה כיצד הן משחירות עם כל שנייה שהמשיכה להביט בסלית'רינים. משני צידיה, לחברותיה היה מבט דומה.

לאחר המשחק, נודע כי אמברידג' החליטה להשהות את הארי, פרד וג'ורג' ממשחקי הקווידיץ'.
אפילו מקגונגל הייתה מזועזעת. בזווית עינה, רוז ראתה את המורה מדברת עם דמבלדור, איך עיניה כל הזמן נדדו אל עבר הקרפדה הורודה, שנראתה מאושרת כמעט כמו בית סלית'רין.

הנערות אכלו בשקט- כל נסיון לשיחה היה מסתכם בשטף קללות לעבר אמברידג' והסלית'רינים כאחד- ורק ליאנה ניסתה ליצור שיחה כלשהי.
"וואו... ספנסר, השיער שלך ארך כל כך!" היא אמרה בהתעניינות מוגזמת, "את רוצה להאריך אותו?"
"לא." תשובתה של ספנסר הייתה חדה וקצרה.
"את צריכה!" ליאנה הפצירה בה, "את תיראי כל כך יפה עם שיער ארוך!"
"את יודעת מה עוד ייראה יפה?" ספנסר חתכה את פיסת החביתה על צלחתה בכח רב, "הראש של אמברידג' על שיפוד."
"ביחד עם של מאלפוי." רוז הוסיפה ביובש.
"ושל כל שאר נבחרת סלית'רין." קייטי אמרה, מהנהנת בהסכמה.
"נו באמת!" ליאנה קראה, "מה שקרה מעצבן את כולנו, אבל צריך לעבור הלאה."
"אנה," שאונה אמרה בקרירות, "אני יודעת שאת מנסה לעזור, אבל צריך לדעת גם מתי להפסיק. השלוש האלה חסרות תקווה."
"איך את יכולה להישאר כזאת רגועה?!" ספנסר גערה בה.
"מה שאמברידג' עשתה עצבן גם אותי, ספנסר." שאונה לגמה מכוס הקפה שלה ברוגע מוחלט, "אבל אין שום דבר שאת יכולה לעשות עם זה."
"אני יכולה לדמיין שאני חותכת את אמברידג'." ספנסר מלמלה ונעצה את סכינה חזק יותר בחביתה. שאונה רק גלגלה את עיניה.

בשולחן הסלית'רינים, אחד התלמידים אמר משהו שגרם לכל השולחן לפרוץ בצחוק עז. הצחוק התגלגל בכל האולם, גורם לספנסר לאחוז בסכין אפילו חזק יותר.
"אני לא יכולה יותר." רוז אמרה בעודה קמה ממקומה.
"לאן את הולכת?" ליאנה שאלה.
"חדר המועדון. יש לי עוד חצי שעה עד לחשים עם השנה חמישית, וזו עוד חצי שעה שבה אני לא אצטרך לראות את הפרצוף של מאלפוי." רוז השיבה.  היא צעדה בראש מורם מהאולם, מנסה להתעלם מהצחוק המעצבן.

חדר המועדון היה ריק לחלוטין, מלבד שני ראשים אדמוניים שרכנו מעל קלף.
"טוב לראות ששניכם לא בוכים במיטה." רוז ציינה בשעשוע. התאומים הזדקרו לשמע קולה, וחיוך ממזרי הופיע על פניהם. לפעמים החפיפה ביניהם הייתה מפחידה.
מבט חטוף בפרד הספיק בשביל להעלות ברוחה את מה שקרה אתמול, ורוז לא יכלה שלא לחייך. היא הייתה צריכה לעשות משהו לגבי זה. כשהם יהיו לבד.
"למה שנבכה?" ג'ורג' קרץ.
"היום הוא יום חדש, רוז יקירתי, וכפי שנהוג לומר: על כל דלת שנסגרת, ישנו חלון שנפתח." פרד המשיך את אחיו, השובבות בעיניו.
"דלת הקווידיץ' נתרקה בפנינו." ג'ורג' אמר, מניד את ראשו.
"אך נפתח בפנינו חלון חדש- חלון ההצקה לאמברידג', עם סיבה מוצדקת לחלוטין."
"לא שלפני זה לא הייתה סיבה מוצדקת."
"אך כעת היא אפילו מוצדקת יותר!"
"אתם כאלה מוזרים..." רוז גלגלה את עיניה, חיוכה מתרחב עוד יותר. היא הלכה לחדרה, ברקע שומעת את צעקתו של פרד, "לא בוכים על מיץ דלעת שנשפך קלאריסה!"
היא ידעה שבתוכם הם לא עליזים כפי שהראו לה. רוז ידעה כי הם פגועים. רוז ידעה כי הם מתכננים נקמה.
ולא משנה עד כמה משוגעת הנקמה תהיה, רוז ידעה כי היא תתמוך בהם.
אמברידג' צריכה ללמוד מהו מקומה.

*

הארי לא היה מרוכז כלל בשיעור לחשים, ורוז לא יכלה להאשים אותו. בניגוד לפרד וג'ורג', הארי אפילו לא ניסה להראות מצב רוח מרומם. הוא היה זעוף, עצבני ומריר. כל הכריות שהדף- נושא השיעור היה לחש ההדיפה- התרחקו מהנער רק במטר, או לא זזו כלל. אפילו רוז הגיעה להישג מרשים יותר.
לא שהיא עצמה הייתה כל כך טובה.
הכריות שלה עפו לכיוון המנוגד אליו כיוונה, בלי שום רצון להיהדף ליותר משלושה מטרים. אבל זה היה עדיף מכלום, ורוז שמחה לגבי כל כרית שלפחות התעופפה.

עד שאחת הכריות פגעה במאלפוי.
עיניו האפורות של הנער התרוצצו בכעס עד שנחתו עליה. רוז לא התכוונה להתנצל בפניו- היא בחיים לא הייתה מתנצלת בפניי מאלפוי, גם אם הדבר היה תלוי בחייה- ולכן כל מה שעשתה היה להתעלם מנעיצת המבט של הנער ולחזור לכריות שלה.
ואז אחת מכריותיו פגעה בפנים שלה. רוז לא ציפתה לכך, וכשהכרית ופניה נפגשו, היא לא יכלה שלא לפלוט צווחת הפתעה. היא שמעה את מאלפוי פורץ בצחוק נבזי והחלה לרתוח מבפנים.
"בן זונה." היא רטנה דרך שיניה. היא אחזה בכרית שמאלפוי זרק עליה, ובתנועה אחת חדה החזירה לו אותה. אל תוך הפרצוף הצוחק שלו.
מאלפוי הרים את הכרית ורוז התכוננה להתכופף כשקולו הצווחני של פליטיק עצר את שניהם.
"מר מאלפוי! העלמה סמית'!" הוא קרא באכזבה ניכרת, "זהו שיעור, לא טורניר בזריקת כריות. אצטרך לתת ריתוק לשניכם."
רוז רצתה להתנגד, אך מתחה את שפתיה לקו צר. מאלפוי נראה המום.
הצלצול נשמע דקות ספורות לאחר מכן, ובדרכם מחוץ לכיתה, המורה עצר את שניהם.
"בשמונה בערב תהיו ליד כיתת השיקויים בבקשה." הוא הודיע לפני ששחרר אותם לדרכם.

*

"אני חושבת שאת שוברת את שיא כמות הריתוקים לפרק זמן כל כך קצר." ליאנה נאנחה. השעה התקרבה לשמונה, ורוז לא הרגישה חשק עז במיוחד לצאת מחדר המועדון החמים אל הטירה, שעם החורף הקרב נהפכה ליותר ויותר קרה, ולהינות מכמה שעות נפלאות עם מאלפוי.
"אין מצב שהיא עברה את התאומים וויזלי ולי ג'ורדן." ספנסר התנגדה.
"עברו רק שלושה חודשים, ספנס," קייטי אמרה תוך כדי גיחוך, "חכי קצת."
"אני מאוד שמחה שזה משעשע אתכן, אבל לא אתן צריכות להיות בעונש עם מאלפוי!" רוז נשפה ברוגז.
"אני מעולם לא הייתי בריתוק, ואני לומדת פה 6 שנים." ליאנה אמרה.
"את מעולם לא היית בריתוק כי את הילדה הכי טובה שאני מכירה." רוז השיבה, מחייכת בשעשוע. ליאנה האדימה והחמיצה פנים.
"אין לך ריתוק ללכת אליו?" היא שאלה בעוקץ.
"אאוץ'." רוז נעמדה, אי הרצון מובהק בהבעת פניה.

לכיתת השיקויים של סנייפ היא הגיעה מהר יותר משציפתה- היא כנראה החלה להתרגל למסדרונות המפותלים של הטירה. היא חיכתה כמה דקות עד שפליטיק הגיע, מלווה במאלפוי, הנראה לא פחות זעום מרוז.
המורה העדיף להתעלם מהבעות פניהם ודיבר בקולו הצווחני העליז כרגיל.
"במהלך ארוחת הבוקר היום, פרופסור סנייפ ציין בפניי כי השירותים ליד כיתתו מלוכלכים מהרגיל." הוא הכריז, "לכן עלה במוחי הרעיון הנפלא שתוכלו לנצל את ה..." הוא עצר לרגע, חושב על מילה מתאימה, "אינטרקציה ביניכם למען מטרה נעלה. כמו ניקוי השירותים. ללא קסם." הוא הוסיף לאחר שפתיו של מאלפוי החלו לעלות כלפי מעלה. הוא החווה אל דלת השירותים הסמוכים לכיתה, מחייך.
רוז נכנסה לשירותים ראשונה, מתכווצת מהריח ששרר בחדר. השירותים נראו נורא- כאילו איש לא דרך בתוכם במשך עשרות שנים. המראות היו מלוכלכות, הרצפה הייתה שחורה ודביקה. רוז לא רצתה לדעת מה קורה בתוך השירותים עצמם.
מאלפוי נכנס אחריה, ממלמל משהו שנשמע כמו קללה. פליטיק לא עקב אחריהם.
"אתם תמצאו את כל מה שתצטרכו ליד הכיור. אני אחזור כעבור שעתיים ואשמח לראות את השירותים נקיים. אה ו-" הוא הושיט את ידו, "השרביטים שלכם, בבקשה."
מבטו של מאלפוי אמר הכל כשהוא הוציא את השרביט שלו מהכיס הפנימי של מעילו והושיט אותו למורה. רוז לא יכלה שלא לשמוח לעיד למראה חוסר האונים של מאלפוי. היא הניחה את שרביטה בידו של פליטיק גם כן, מנסה להסתיר את החיוך הנבזי שרצה להתפשט על פניה.
"אני אחזור בעוד שעתיים." המורה הודיע וטרק את הדלת אחריהם.

מתחת לכיור היה דלי מלא בחומרי ניקוי שנראו נורמליים לחלוטין. מאיפה המורה השיג חומרי ניקוי של העולם הרגיל רוז לא ידעה.
רוז סובבה את ראשה- מאלפוי הביט בדלי, מחוסר הבנה.
מגלגלת את עיניה, היא לקחה ספוג ובקבוק של חומר ניקוי. לאחר ששפכה כמות מכובדת מהחומר הירוק על הספוג, רוז החלה לקרצף את אחת המראות. מאחוריה נשמעו קולות- מאלפוי לקח חומר ניקוי והחל לנקות את הרצפה.
"אבי עוד ישמע על כך." הוא רטן לעצמו.
"הו כן, אני בטוחה שהוא ישמח לשמוע מה הבן שלו עושה בשיעורים." רוז העירה, קולה נוטף סרקזם.
"אף אחד לא רצה את חוות הדעת שלך, בוצדמית!" הנער התפרץ, רוז ירתה בו מבט מלא שנאה.
"פשוט היית חייב לזרוק עליי את הכרית ההיא, נכון?" היא נבחה.
"את זאת שזרקת עליי את הכרית!"
"זה לא היה בכוונה!"
"אני בטוח..."
"למה שאני ארצה לזרוק עליך כרית?" רוז הסתובבה לעברו, מפסיקה את עבודת הנקיון, "מה אני ילדה בת 6?!"
"הרמה האינטלקטואלית שלך בהחלט מעידה על כך..." מאלפוי הרים את עיניו מהרצפה גם כן.
"הו, אתה רוצה לדבר על ילדותיות, מר בוא-נלבש-סיכות-מטומטמות-ונשיר-שיר-מפגר-באמצע-המשחק-בשביל-לנצח. כל כך בוגר."
"זאת לא אשמתי שוויזלי הם בוגדי דם מסריחים שגרים באשפה." מאלפוי השיב.
"אתה יכול להפסיק לדבר עליהם כבר?!" רוז הרימה את קולה, "אתה שונא אותי, את זה אני מבינה, אבל מה הקטע שלך איתם?!"
"לא הכל סובב אותך, סמית'." מאלפוי רטן דרך שיניו, "קרו הרבה דברים לפני שהגעת לפה."
רוז חשקה את שיניה והסתובבה בחזרה למראה. היא רתחה כולה כשהחלה לקרצף בשנית את הלכלוך, כל משיכה של הספוג חזקה בהרבה ממה שהייתה אמורה להיות.

שאר השעתיים עברו בשתיקה מוחלטת. רוז התעלמה ממאלפוי, והנער התעלם ממנה בחזרה.
כשפליטיק חזר, השירותים היו במצב הרבה יותר טוב, אך רובם עדיין היו מלוכלכים, והריח המזוויע לא עזב את המקום. למרות זאת, המורה נראה מרוצה מאוד.
"הספקתם לעשות יותר ממה שציפיתי." המורה הודה, "במיוחד אתה, מר מאלפוי. אני מקווה שהדבר לימד אתכם לקח ובהמשך תתנהגו בצורה מתורבתת יותר בשיעורים שלי." הוא החזיר לשניים את השרביטים שלהם ושחרר אותם לדרכם.
שלרוע המזל הייתה אותה הדרך.
השירותים היו בקצה מסדרון יחיד וארוך, ואפילו מאלפוי, שחדר מעונותיו היה בקומה הזו, היה צריך לעבור דרכו.
רוז לא יכלה להתקדם מהר יותר מאחר ומאלפוי הלך מלפניה, גבו מתרוממם עם כל נשימה שלקח, ולמרות שהנער לא היה גדול או רחב מהממוצע, הסתיר את כל שדה ראייתה. מה שעצבן יותר ויותר את רוז עם כל שנייה שחלפה.
הם חלפו על-פני כיתתו של סנייפ ואחר-כך על-פני דלת כלשהי אליה רוז מעולם לא שמה לב קודם לכן.
היא לא יכלה להחזיק את עצמה יותר כשהם הגיעו לפינת המסדרון.

"אתה יכול להיות כזאת כלבה לפעמים!"
מאלפוי נעמד במקום, מעכל את מה ששמע. נדרשו ממנו כמה שניות להסתובב ולהביט ברוז, מבט מופתע על פניו.
"מה אמרת לי?"
"אני לא מבינה אותך!" רוז קראה, מניפה את ידיה לצדדים, "פעם אחת אתה בן זונה שלגרום לי לסבל זו מטרת החיים שלו או משהו כזה, אבל אז אתה בא ועוזר לי כשאמברידג' חתכה לי את היד עם הנוצה שלה, עם המבט המוזר הזה על הפנים שלך! אני פשוט לא מצליחה להבין אותך!"
"אל תנסי לנתח אותי, סמית'!" מאלפוי השיב, טון קולו בדיוק כמו של רוז. "אני לא חייב לומר לך למה אני עושה את מה שאני עושה!"
רוז גלגלה את עיניה. "אתה תעשה טובה לכולנו אם תפסיק להיות כלבה."
"ואת תעשי טובה לכולנו אם-"
קול צעדים גרם למאלפוי לעצור. הדבר היה כה לא צפוי, שלרגע רוז איבדה את כל רוגזה והביטה בו, ההפתעה שוטפת את פניה.
"מאלפוי, מה-"
היא לא הספיקה לסיים את המשפט. מאלפוי משך את ידה בחוזקה, גורר אותה אל מאחורי קיר המסדרון.
"פילץ'." הוא הסביר בלחישה. הבעת פניה של רוז דרשה הסבר נוסף. "אנחנו מסתובבים אחרי שעת העצר."
רוז נחלצה מאחיזתו החזקה של מאלפוי. "אז מה? אנחנו חוזרים מעונש, פילץ' לא ייעשה לנו כלום."
"כה... אני לא מוכן לקחת את הסיכון." מאלפוי אחז בזרועה פעם נוספת ומשך אותה לעבר הדלת על-פניה עברו. בדחיפה חזקה מצדו של הבלונדיני, רוז נכנסה לחדר החשוך, מאלפוי ממהר אחריה. הנער סגר את הדלת מאחוריהם בשקט מופתי. "הוא יעבור אחרי 5 דקות." רוז שמעה את קול מבעד לעלטה.
"פארנואיד." היא מלמלה בחוסר שביעות רצון בוהק.
"אמרת משהו?" מאלפוי שאל, הסרקזם נוטף ממילותיו.
"אמרתי שאתה-" ידו של מאלפוי על פיה גרמה לה לעצור. היא לא יכלה לראות את הנער, אך היא הרגישה את חום גופו קרוב לשלה. ריח בושם גברי לא מוכר היכה באפה. היא התכוונה להרים את אגרופה ולקוות שתפגע באחת מעיניו, אך שנייה לאחר מכן הבינה למה מאלפוי עשה זאת.
צעדים- צעדיו של פילץ'- נשמעו מבעד לדלת. אב הבית התקדם בכבדות ובאיטיות, ממלמל משהו לא ברור- כנראה לחתולה הזקנה שלו. רגע הוא נעצר, אך דקה לאחר מכן המשיך ללכת, כנראה בכיוון ההפוך. נראה היה כי כל צעד שלו נמשך  נצח. רוז הרגישה את ידו של מאלפוי מתחממת ומתקררת עם כל נשימה שלה, שתאמה את קצב ההליכה של אב הבית.
לבסוף קול הצעדים של פילץ' היה מעבר לתחום השמיעה שלהם, ומאלפוי הזיז את ידו, הפעולה מלווה באנחת גועל.
"את נושמת כמו חמור."
"הו, אני מצטערת. בפעם הבאה שתחליט לסתום לי את הפה, אני אדאג שתרגיש יותר בנח."
מאלפוי העדיף להתעלם ממנה, ובמקום לחש משהו לא ברור, גורם לשרביטו להאיר את החדר, שהיה הרבה יותר צפוף ממה שרוז דמיינה. החדר, שהיה יותר כמו מחסן, היה מלא כולו במדפים מלאים בשיקויים שונים, צמחים ודברים מוזרים אחרים. למזלה, שום דבר מהם לא זז.
מאלפוי סובב את ידית הדלת, אך זו סירבה להיפתח.
"מה לעזאזל?" הוא לחש.
"מה?"
"היא לא נפתחת."
"מה זאת אומרת לא נפתחת?" לרוז לקח צעד אחד בלבד בשביל להגיע למקום בו מאלפוי עמד, "זוז."
מגלגל את עיניו, מאלפוי נשען על אחד המדפים, נותן מקום לרוז לעמוד מול הדלת. היא סובבה את הידית בחוזקה, אך כלום לא קרה. מהצד מאלפוי גיחך. רוז חזרה על הפעולה מספר פעמים, אך נדמה היה כאילו הדלת צחקה לה בפנים- עם כל נסיון הידית הסתובבה פחות ופחות.
"למה. היא. לא. נפתחת." רוז רטנה בנסיון נוסף לפתוח.
"מה זאת אומרת לא נפתחת?" מאלפוי חיקה אותה בקול צווחני. רוז ירתה בו מבט, אך הנער רק חייך ברשעות.
"יש לך משהו אחר להציע?" רוז שילבה את ידיה על חזה.
"כן, מוגלגית כפרית." מאלפוי הרים את שרביטו הזוהר.
רוז רצתה לדפוק את ראשה בקיר. שלושה חודשים פה, והיא עדיין לא התרגלה לעובדה שיש דבר הנקרא 'קסם'.
"אלוהמורה." מאלפוי קרא בהנפת שרביטו. שניות עברו, וכשדבר לא קרה, רוז הביטה בספקנות בנער הבלונדיני.
"אני מחכה." רוז הרימה את גבותיה.
"זה היה אמור לעבוד." היה תורו של מאלפוי לרטון. הוא רכן מעל לידית והחל למשוך בה בחוזקה, הדאגה ניכרת על פניו.
שמחתה לעיד של רוז נעלמה, והבנת המצב בו היא הייתה היכתה בה.
היא הייתה תקועה פה.
עם מאלפוי.

-

אני מדמיינת את פליטיק בתור מורה מגניב שנותן עונשים יצרתיים לתלמידים שלו. צריכה להיות סיבה למה כולם מוציאים אצלו ציונים טובים, לא?

אני ממש מקווה שפרק 11 יבוא בקרוב, אני מבטיחה לנסות לכתוב אותו כמה שיותר מהר!
אשמח לדעת מה אתם חושבים על הרעיון שלי, כל דעה תתקבל בברכה!!

הפרק הקודם		הפרק הבא