רק בדיחה לא מזיקה

פרק שנים עשר- מלחמת מים

ג`ורג` צפה בהרמיוני בעודה מתרגזת יותר ויותר, תוהה מה בדיוק קרה למעלה במעונות. היא נראתה שבעת רצון מעצמה כשהיא ירדה למטה; ג`ורג` קיווה בקדחנות שאחיו עדיין חי ומסוגל להזיז את כל אבריו. שערה של הרמיוני היה מבולגן וסימן המציצה שעל צווארה היה גדול למדי- לפחות הוא היה לפני שהסתירה אותו. אולי הוא יצליח לשבור את כישוף ההסתרה שלה, בתקווה שהיא לא תשים לב...

 "ובכן, שלום, פרד," אמרה הרמיוני חלקות, עיניה מנצנצות מסיפוק כשפרד נכנס לחדר המועדון.

פרד לא ענה; הוא הלך במהירות לג`ורג` ולי, אוחז בזרועותיהם, והולך בפסיעות גסות למעונות שלהם. "זמן להתכנס מחדש," הוא אמר בקול שקט, עיניו מלאות כאב.

ברגע שנכנסו למעונות, פרד התמוטט על מיטתו. "או, לעזאזל, זה כואב," הוא נאנק. "אני מתחיל לרחם על אתם-יודעים-מי; הוא לא ידע מה נחת עליו כאשר הארי, רון והרמיוני יתעמתו מולו בסוף..."

"בעיטה במפשעה, הא?" ניחש לי בתבונה.

פרד הנהן. "ברכייה, למעשה, הממזרה הקטנה," הוא נהם. "אני נשבע, אני הולך להרוג אותה-"

"הובסנו שוב," אמר ג`ורג` בעצבות.

"למעשה, לא," אמרה לו פרד, "הכל הלך בסדר, בהתחשב בהכל." הוא פתח מגירה מהשידה שליד מיטתו, והוציא ממנה שיקוי מחסל-כאבים ששמר עבור פציעות וכאבים מאימוני קווידיץ`, דילל את השיקוי בכוס מים ובלע מעט. "אני מתכוון, הכל עבד כפי שתכננו; פבראטי ולבנדר הגיעו בדיוק כשהייתי מעליה על המיטה -לבושים," הוא הוסיף במבט נוקב כשג`ורג` חייך חיוך טיפשי וכשלי הדחיק חיוך. "והרמיוני הייתה מבוהלת לחלוטין... ראיתם את הצוואר שלה? חשבתי שזאת תהיה תוספת נחמדה."

"הרבה אנשים ראו," אמר ג`ורג`, מסביר את הריב הקטן שלו עם הרמיוני.

"טוב," אמר פרד כשהוא סיים, "זה ממש טוב... הכל הלך מושלם..."

"חוץ ממה שהשתבש," ציין לי, משועשע. "איך קרה שנפצעת?"

"היא הערימה עלי," הודה פרד בחוסר התלהבות, "היא תפסה אותי לא עומד על המשמר, והדבר הבא שידעתי זה שהתקפלתי לשניים. למרות זאת, אני עדיין חושב שהיינו טובים יותר, אתם יודעים?"

 "אלא אם כן מחשיבים את ההערה האימפוטנטית לפני כל חדר המועדון," אמר ג`ורג`, מניד את ראשו בשעשוע. פרד ירה בו מבט מלוכלך.

"ובכן," אמר לי, "זה היה טוב. הצלחנו סוף סוף להחזיר לה, גם אם היא החזירה לנו על זה..."

"היא לא פעלה כל כך טוב," אמר ג`ורג`. "אני מתכוון, בכל מקרה, פרד בכל זאת יצליח להכניס אותה להריון כאשר הם יהיו מוכנים לבסוף להקים משפחה-"

"הו, תשתוק," רטן פרד.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 פעם נוספת כל הגוורטס דיברה על פרד והרמיוני; נראה אפילו שהם יודעים שהרמיוני בעטה לו במפשעה, דבר שגרם לפרד להיות נחוש אף יותר לנקום בהרמיוני אחת ולתמיד. ההתערבות של ג`ורג` גם גדלה; הודות לשיחה שערך עם הרמיוני בחדר המועדון, במיוחד הקטעים על "אתמול בלילה," נדמה לכולם שגם הוא שכב עם הרמיוני, במיוחד בשל העובדה שהוא נישק אותה וטען שהוא מאוהב בה. אפילו לי נכנס יותר למאבק, גם בגלל השעשוע וגם מתוך תחושת נאמנות לחבריו.

למרבה הצער, הם היו כרגע במבוי סתום. לפרד, ג`ורג` ולי נגמרו הרעיונות, והארי, רון, הרמיוני וג`יני החליטו לחכות רק עד אחרי חג המולד כדי להתקיף אותם שוב, כדי להימנע מכל סוג של בעיות כשהיו בבית אחד עם גברת ויזלי. שני הצדדים היו מבוהלים, לכן, כאשר פרד והרמיוני קיבלו פתקים זהים המכריזים שעליהם להתייצב לריתוק נוסף ב12 לדצמבר, שניהם חששו.

אף אחד מהצדדים לא הצליחו מאוד בתכנון, ופרד והרמיוני נאלצו פשוט להופיע לריתוק, אף אחד מהם לא מוכן לשני. הם נעצו מבט חשדני אחד בשני בעוד פילץ` אמר להם לקרצף את השולחנות, הרצפות והחלונות בחדר כיתתו של סנייפ ללא קסם, ואז עזב אותם לבדם.

"כל זה באשמתך," אמרה הרמיוני בזעף בעודה טובלת ספוג בדלי המים כשהתכוננה לנקות את השולחן.

"באשמתי? קיבלנו ריתוק נוסף בגלל שאת נישקת אותי, זוכרת?" ירה פרד בחזרה.

"אתה עדין התחלת עם זה, ואתה יודע את זה," אמרה הרמיוני, מנקה בחוזקה מעט שיקוי שנשפך.

"ניסיתי להיות נחמד ולשאת אותך למעלה," אמר בכעס פרד, מטיח את סמרטוטו בשולחן של סנייפ בחוזק כה רב עד שטיפות מים התעופפו. "אם הייתי יודע שאת הולכת לענות אותי במשך כל-"

"לענות אותך?" דרשה הרמיוני בצווחה. "לענות אותך? תסלח לי?"

"את משגעת אותי!" צעק פרד. "שמועות ושאלות ומזימות נגדך, הו כן, אנחנו עדיין זוממים, למרות שג`ורג` מתחיל להבין שכל מה שאני רוצה זה לנשק אותך ו-" הוא עצר, מבועת למדי. הרמיוני נעצה בו מבט, לא בטוחה אם להאמין לו או לא, ורכנה לעבר השולחן הבא.

"אל תנסי להתעלם ממני!" צעק פרד בפתאומיות. "נמאס לי! זה נכון, אני מאוהב בך, אבל אל תדאגי, אני אוציא אותך מהראש שלי גם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה!" הוא נופף בסמרטוטו בפראות באוויר להדגשה, ומעט מים מלאים בסבון פגעו להרמיוני בדיוק בפנים.

הייתה דממה מוחלטת בעוד פרד מביט בה, מבין שהוא הגזים, למרות שזה היה בטעות; הרמיוני התרתחה, מביטה בו במבט זועם בעוד טיפות מים נוטפות מפניה לסוודר הלבן שלה...

"אאאההה!" צרחה הרמיוני, רצה אליו, מנופפת בספוג שלה לפניה בעיגולים פרועים, מים עפים לעבר החדר בעוד פרד צד לצד, ספוג במים. פרד אחז באחד מהדליים, הרמיוני אחזה בשני, ומלחמת מים מטורפת פרצה.

שניהם רדפו אחד אחרי השני כמו זוג אריות זועמים, ספוגים במים ותוך זמן קצר החליקו בבועות הסבון שכיסתה את הרצפה. בשלב מסוים, פרד דחף את עצמו אחורנית והחליק כל הדרך מעבר לרצפה עד למרכז, מסובב את הסמרטוט ממולו בצורת המספר שמונה עד שזה התערפל מולו, נשמר מפני הרמיוני. הרמיוני, שנראתה מלוכלכת ומפוחדת, החליקה אליו בעודה משליכה את הסמרטוט קדימה ואחורה באוויר, מוציאה יללות צרודות מכעס כשהתיזה עליו מים.

גבו של פרד נהדף כנגד שולחנו של סנייפ; לא מקדיש תשומת לב לאן שהוא הלך, הוא מצא את עצמו במצב שאין לו לאן לברוח בעוד הרמיוני התקרבה לעברו יותר ויותר. נואש, הוא דחף את עצמו עד שהישב על שולחן והשליך את מה שנשאר בדלי שבידיו עליה. הדלי עף הצידה ומטח של מים עף עליה.

 הרמויני המשיכה להתקרב; היא נראתה מעבר למופרעת, כמו מין אלת נקמה רטובה לגמרי ובעלת הבעה מפחידה ומטורפת על פניה, ידה אוחזת בסמרטוט ומכוונת בדיוק על פניו בעודה החליקה קרוב אפילו יותר. כיוון שהוא לא רצה לגלות איך זה להרגיש כשסמרטוט מוטח בפניך על ידי נערה שמחליקה אליו במהירות ללא רצון או יכולת לעצור, הוא אחז בנואשות בידה והצמיד את ברכיו לפניו כדי למנוע ממנה להתקרב יותר מדי.

זה עבד; רגליו עצרו את גופה ואצבעותיו הצליחו לעצור את הסמרטוט סנטימטרים ספורים מפניו. זועמת על שנכשלה, הרמיוני הרימה את הדלי, שעדיין היה בידה החופשיה, והפכה אותו על ראשו של פרד. המים, שנשפכו ונספגו בו כליל, ניתזו על השולחן ועל הרמיוני, הדלי נגע בחבטה מספר פעמים בידה התפוסה של הרמיוני בעוד הדלי נעצר על ראשו של פרד.

זה הותיר את פרד ללא מילים.

פרד נעץ מבט בסמרטוט שמולו באומללות, ראשו לכוד מתחת לדלי, עדיין אוחז בחוזקה בידה של הרמיוני, ידית הדלי תומך את ידו שהיתה כרוכה סביב מותנייה. ובכן, הוא חשב בעצב, זה מה שאני מקבל על היותי עושה צרות כל חיי. אני יושב על שולחנו של המורה השנוא עלי, אמור לרצות את העונש שלי. אני לכלכתי את החדר במלחמת מים מאולתרת וכעת פניי עטופים בסמרטוט ועל ראשי דלי. אתה יודע מה, אלוהים? מה שעשיתי שזה הגיע לי, אני מצטער.

אצבעותיה של הרמיוני נפתחו לפתע, מפילות את הסמרטוט לחיכו, מה שלא היה שיפור וגרם לו לעוד כמה מחשבות של רחמים עצמיים. פרד הרים באיטיות את ידו החופשיה והוריד את הדלי מראשו, נותן לדלי ליפול מאחורי השולחן ברעש.

הרמיוני נעצה בו מבט עם הבעה מזועזעת על פניה, כאילו שהיא לא הבינה שהיא הייתה מסוגלת לעשות דבר שכזה, כאילו שעשתה מעשה ללא כוונה, דבר שגרם לו להיות במצב הזה. פרד הסתכל בה בעייפות, כאילו מבקש ממנה לשים קץ לסבלו, ושפתיה רעדו משעשוע.

"את חושבת שזה מצחיק?" הוא שאל, מביט בה במבט לא מאמין.

 הרמיוני פרצה בצחוק והנהנה. עיניו של פרד הצטמצמו.

"את חושבת שזה מצחיק, הא?" הוא חזר על עצמו בנימה מסוכנת. "אנחנו הצפנו כיתה- את הכיתה של סנייפ, מכל שאר הכיתות בטירה הצפנו את הכיתה של סנייפ, ואת חושבת שזה מצחיק?" היא הנהנה שוב, לא מסוגלת לדבר. "אנחנו הולכים להירצח, או לכל הפחות להיות מושעים, ואת... את זרקת דלי על הראש שלי ומתחילה לצחוק!"

"ראש...דלי..." הרמיוני התנשמה מצחוקה. היא אחזה בקצהו של השולחן בידה החופשייה, מחליקה מעט על הרצפה החלקלקה ומלאת הסבון והמשיכה לצחוק בפראיות. פרד בהה בה במשך שלוש שניות לפני שהוא פרץ בצחוק גם; הוא לא הצליח לעצור, זה היה היסטרי, הם בדיוק חוו את הלילה הכיפי והמצחיק ביותר שהוא זכר... חכו עד שהוא יספר על כך לג`ורג` ולי, זה יהיה פשוט עצוב...

הרמיוני מעדה שוב, ומתוך אינסטינקט הוא צלל קדימה והשליך את ידיו מסביבה כדי למנוע ממנה ליפול. עיניהם נפגשו... ופרד הטה את ראשו בטשטוש למטה, אוחז במותניה, ומשך אותה אל השולחן איתו. הרמיוני ישבה עליו, שפתיהם נפגשו בקדחנות לנשיקה רטובה ומלאת סבון, ואז שאגה פראית נשמע מהדלת-

"רדו מהשולחן שלי!!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא