במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי שאת הכינוינשלכם בטח חרטתי לכם בעיניים אבל כרגע אין לי אפשרות לרשום כי אני מהטלפון - את מדהימה :)

--------------------

פרק 12
הרמיוני התעוררה כשאור מסנוור האיר אותה הווילונות שעל חלונה הווילונות היו מוזזים הצידה, בניגוד למה שהיו בלילה הקודם וג'יני לא הייתה בחדר. היא קמה באיטיות, מכיוון שסיימה את כל הדוחות שלה לשבוע היא לא חייבת להגיע לעבודה אולי היא וג'יני יוכלו לעשות יום בנות כייפי. 
הפתק המקומט שהיה על השידה לצידה ניפץ את האשליה "הלכתי לאימונים, עדיין צריכות לדבר על-הכל אשלח לך ינשוף בקרוב -ג'יני.", היא חשה אכזבה קלה ונאנחה לפחות היא תוכל לקרוא כמה ספרים שרצתה לקרוא בזמן האחרון או שאולי תוכל לבקר את ההורים שלה באוסטרליה, עבר בערך חודש מאז הפעם האחרונה שהיא ראתה אותם כשהם באו ללונדון.

הרמיוני התחילה לחייג את מספר הטלפון של הוריה בזמן שתקתוק דלת נשמע היא התכוונה לקום אבל אז שמעה את צעדיו הקטנים של נמו, וויתרה על הרעיון, חוץ מזה היא בכלל לא מאורגנת בשביל לקבל אורחים. 
"אמא אכפת לכם אם אקפוץ לבקר היום?", הרמיוני שאלה בקול מלא געגוע ברגע שביפ המעצבן נעלם. 
"הרמיוני", אמא ענתה לטלפון מקול מופתע אך רגיל למהירות הדיבור של ביתה היחידה "ברור שאת יכולה, את אפילו לא צריכה להודיע. תביאי גם את רון מזמן לא ראינו את החבר הנחמד שלך", גברת גריינג'ר לא התכוונה להעניק להרמיוני רגשות אשמה אבל היא עשתה זאת ברגע שהזכירה את רון. 
"אמא האמת ש-", הרמיוני נשכה את שפתה התחתונה היא צריכה לספר לאמא שלה אבל הרמיוני ידעה כמה היא מחבבת את רון ולא פעם היא רמזה לה שהוא האחד בשבילה. איך היא תגיב לפרידה שלהם, אבל למזלה התקתוק שהיה בדלת הכניסה של הבית עבר לדלת הכניסה לחדרה והאורח- דראקו מאלפוי שלא חשב שדלתות כאלו ראויות להישאר סגורות בפניו גם אם בעליהם לא פותחים אותן בעצמם. 
"הרמיוני", הוא נכנס לחדרה לאחר שניה אחת מחייך כולו באופן שחצני וזחוח שהעניק להרמיוני נוסטלגיה לא קטנה, "הרמן שלי", דראקו כמו סופת טורנאדו נכנס לחדר ונשכב על מיטתה המבולגנת. 
"זה רון? אוי אפשר לדבר איתו", גברת גריינג'ר שאלה בהתלהבות של חמות לעתיד אבל הרמיוני מלמלה בטענה שהיא צריכה ללכת ומצטערת ושהיא תבוא לבקר עוד שעה בערך. 
"מה אתה עושה פה", הכעס געה בתוכה 
"מבקר אותך", הוא ענה בפשטות 
"אתה לא חושב שזה טיפה חסר כבוד להיכנס ככה לחדרים של אנשים", הרמיוני קמה מהמיטה כשהבחינה במבטו המתגרה ולקחה חולצה ומכנס ראויים ליציאה והלכה לשירותים בשביל לשנות את מכנס הפיג'מה המאוד קצר שלה והחולצה המאוד רחבה שבלויה. 
"זאת הייתה אמא שלך?", דראקו שאל מבעד לדלת 
"יאפ", הרמיוני השתחלה לחולצת כחולה ופשוטה ולמכנס ג'ינס נוח ויצאה בחזרה לחדרה. 
"את הולכת אליה היום?", דראקו בחן את הרמיוני במבטו ובחיוך מתגרה, היא הסבה את מבטה ממנו במהירות ובמחשבה שחולפת בראשה 'הוא כזה אידיוט לפעמים'. 
"כן".
"מה את הולכת לספר לה בקשר לחבר לשעבר-אידיוט וסמור שלך?", הרמיוני שתקה ורק קיפלה את הפיג'מה שלה, למרות זאת הוא עדיין המשיך לדבר. 
"אז.. את הולכת להשתמש באבקת פלו?", הרמיוני הנהנה ויצאה מחדרה לעבר הסלון שם היה האח שהיא לא נהגה להשתמש בו הרבה, רק מתי שביקרה את הוריה, לאחר שחיברה אותם לרשת הפלו לפני שנה. 
היא עמדה בדיוק ליד האח ובוהה בדראקו "נו?", היא שאלה בחוסר סבלנות "אתה לא מתכוון ללכת או שאני צריכה לבקש מנמו לגרש אותך, החוק אומר שמותר להם להחזיק שרביט עכשיו אתה יודע, אני דאגתי לזה בעצמי", הרמיוני חייכה לעברו חיוך מתוק אך ארסי היא נזכרה בגמדונת הבית ווינקי שפוטרה ללא צדק. 
"אני אלך ברגע שאת תלכי", הוא התקדם לעברה, שם ידיים על כתפיה ודוחף אותה כנגד האח ואז התרחק כמה צעדים ממנה כך שהוא לא היה בתוכו. 
"או-קי", ההיסוס בקולה של הרמיוני היה ברור, הוא מתכנן משהו היא הבינה זאת, אבל היא לא ידעה בדיוק מה. ידה הימנית חפנה אבקת פלו וברגע שאמרה את הכתובת של הוריה היא קלטה מה הוא מתכוון לעשות, חיוך חושף שיניים התמקם על פניו בעוד ידו התחפרו בכיסי המכנסיים שלו, היא עדיין לא התרגלה לראות את החיוך הזה ללא הערה שכוללת את המילה בוצדימית בתוכה ומעשה מטופש שהתגלה לאחר מכאן.

הרמיוני הופיעה באח האפור והענקי בבית הוריה, היא יצאה במהירות מן האח לא מופתעת כשמיד אחריה פחות מדקה הופיע דראקו, "אחרי ששמתי לב למבט שעל הפרצוף שלך תיארתי לעצמי שזה מה שתעשה", הרמיוני אמרה בפשטות 
"אני מניח שאני דיי צפוי", דראקו משך בכתפיו, ואז הרמיוני הבחינה שהבגדים שהוא לובש הם בגדים מוגלגים פשוטים ג'קט אפור שתאם לצבע עיניו ומכנס ג'ינס. 
"אמא, אבא", הרמיוני צעקה ברחבי הבית הגדול מסיטה את מבטה מלבושו של דראקו. 
"הרמיוני יקירה", גברת גריינג'ר הגיעה מעבר למסדרון הצבוע בצבע בז' בהיר, היא אישה רזה בערך באותו גובה של ביתה בעלת שיער שחור ועיניי עגל חומות. היא חיבקה את הרמיוני חיבוק חזק. 
"גברת גריינג'ר?", דראקו שאל נעמד קרוב יותר לשתיים שהתנתקו זו מזו והושיט לאימא של הרמיוני זר פרחים שמעוטר בצבעים של סגול ולבן. 
"או, תודה-אממ..",
"דראקו מאלפוי", דראקו הציג את עצמו והוסיף בחינניות "יש לך בית יפיפייה". גברת גריינג'ר הסמיקה ואיתה הרמיוני המופתעת מן ההתנהגות המוזרה שלו 
"זה קולגה שלי ממשרד הקסמים", הרמיוני מיהרה להסביר 
"יותר בכיוון של קולגה רומנטית", דראקו תיקן אותה וזכה לבעיטה ברגלו. 
"רומנטית?", אימא של הרמיוני חזרה אחריו מבולבלת מעט ועיניה ננעצו בהרמיוני שהתחמקה מהן. "אולי תשב פה, בזמן שאני אכין תה ואביא עוגיות" גברת גריינג'ר החוותה בידה לעבר הספה "הרמיוני תתלווי אלי", זו לא הייתה שאלה וקולה הנוקשה של אימה הבהיר את זה. 
"אני כבר חוזרת", הרמיוני אמרה בכעס לעבר דראקו שלטעמה זה היה באשמתו כתגובה הוא רק משך בכתפיו והחל לבחון תמונות שהיו על השידה.

--------------

 אשמח לתגובות ולחדי קרן מדברים .....  עד הפרק הבא אוהבת 

הפרק הקודם		הפרק הבא