אהבה אסורה

אוקיי, אז בגלל שהיו הרבה תגובות שדרשו ממני שאמשיך, אז הנה לכם פרק 12!!

ובבקשה, בבקשה, בבקשה, תרשמו לי רעיונות לשיפים שאתם רוצים שאני אכתוב עליהם פאנפיקים (לא לסביות, מניסיון זה לא יוצא טוב) ודברים שאתם רוצים שיהיו בפאנפיק כי אני מנסה לחשוב על משהו חדש ולא. עולה. לי. כלום!! 

אני צריכה מכם השראה.

"הרמיוני! הרמיוני!" הארי ניסה לפלס לו דרך בין ים התלמידים שחצה את המסדרון.

"הארי?" הרמיוני הסתובבה.

"ראית במקרה את דראקו?" הוא שאל.

"לא, קרה משהו?"

"זה מוזר. הוא לא הגיע לשיעור שיקוייים, ודראקו אף פעם לא מפספס שיעור עם סנייפ." הארי הביט בהרמיוני במבט מודאג.

"אל תראה כל כך מבוהל, אני בטוחה שהוא בסדר." היא הביטה בו בחיוך והלכה.

בחדר קטן, במרחק רב מהארי, שכב על מיטה נער אחד, נער שבכה ולא האמין. 

דראקו באמת חשב שמה שיש לו ולהארי אמיתי, ושסוף סוף הוא מצא מישהו שבאמת אכפת לו ממנו. הוא לא האמין איך ברגע אחד הכל נהרס. 

מבלי ששם לב, החלו מחשבות לטפס לראשו, מחשבות מהן ניסה להימנע כל השנה...

דראקו מיד הדף אותן. המון זמן עבר מאז פתח את המגירה, שבה נמצאת הקופסא המקוללת... הקופסא לא באמת הייתה מקוללת בכישוף, היא הייתה מקוללת לדראקו, והוא הבטיח לעצמו שלא יתקרב אליה שוב...הסימנים עוד נותרו על גופו, ובמזל אף אחד לא הבחין.

"דראקו?" נשמע לפתע קול.

הסלית'ריני מיהר להסתתר. הוא זיהה את הקול, זה היה הארי, והדבר האחרון שרצה היה לראות אותו... טוב, לא לגמרי... חלק קטן בדראקו דחק בו להתגלות, לחבק את הארי ולשכוח מהכל, אך רגע לפני שקם ופנה לדבר איתו, נשמעה טריקת דלת. הארי הלך.

דראקו התיישב ונאנח בייאוש. הוא הרגיש מבולבל, הוא רצה לבכות, הוא רצה פשוט להיעלם... רגע הנשיקה בין הארי לצ'ו לא להפסיק להשתחזר בראשו, והנער ניסה להבין אם הארי זרם או ניסה להשתחרר. מאיך שדראקו ראה את זה, הארי נהנה, או לפחות לא רצה להפסיק.

ככל שדראקו חשב על זה, ככה הוא נהיה יותר כועס. למה להארי לנשק את צ'ו? הוא לא מספיק טוב בשבילו? 

הוא יצא מחדרו הקטן אל המסדרון, בהחלטה שלא ידבר יותר עם הארי.

הפרק הקודם		הפרק הבא