לוסי פורטס

"וואו בן מי הכין את זה?!" שאל פרנק. "אמא שלי, זה מאכל מסורתי של החג שהיה" אמר והציע ללוסי ומולי שתי סופגניות מצופות באבקת סוכר.

קיירו קירב את את הכורסה שלו לאח. השלג כבר נמס והייתה שמש אבל עדיין היה קר.

באותו יום פרופסור לאבגוד העבירה את השיעור על יד האגם במקום בכיתה.

"כשהעשב במצב כזה אפשר לדעת שהוא טוב להכנת שיקוי נגד. רואים את הצבע שלו?" שאלה פרופסור לאבגוד והצביעה על עשב הנהר שצמח על שפת הנהר.

רון הצביע. "כן" אמרה בלי להסתכל אחורה. "את לא אמורה ללמד אותנו על לחשים? ושיקוי נגד למה?" נשמע רעם חזק –מהשהיה ממש מוזר כי היה זה יום בהיר— פרופסור לאבגוד הסתובבה לעבר הכיתה המבוהלת.והסתכלה לשמיים.

"אני לא חושבת שזה סימן לגשם אז עדיף שניכנס" אמרה ברוגע והתחילה ללכת לכיוון הטירה. שאר הכיתה הלכה אחריה.

כשנכנסו לטירה ראו שגם שאר התלמידים מובלים לכיוון האולם הגדול.

"אין מה לדאוג תלמידים. פרופסור לאבגוד ופרופסור מלמות יבדקו את פשר הדבר בזמן שאנחנו נסעד" אמרה פרופסור מקגונגול לאחר שכולם נכנסו לאולם.

אחרי הארוחה פינו את כל התלמידים חזרה לחדרי מועדון שלהם וביטלו את השיעור למשך השעה הקרובה.

לוסי, קיירו, פרנק, בן, ומולי ישבו ליד החלון בחדר המועדון של רייבנקלו.

מולי הביאה עוד שוקולד שדודים שלה הביאו, הפעם בטעם מליסה שאמור להיות אנטי דיכאוני. קיירו, פרנק ובן שיחקו טאקי מתפוצץ בזמן שלוסי ומולי הביטו החוצה מהחלון ודיברו.

"מה את חושבת שזה היה?" שאלה מולי. לוסי הנידה בראשה. "זה לא מטוס או מסוק וזה לא הגיוני שהיה רעם עכשיו לא?" מולי הנהנה.

באותו רגע נשמע עוד בום חזק במיוחד, כזה שהרעיד את החלונות, וגשם חזק ניתח על החלונות. לוסי ומולי קפצו אחורה ונפלו על הבנים.

כל מי שהיה בחדר באותו רגע ניסה להסתכל החוצה מהחלון בלי להתקרב אליו יותר מידי. הגשם היה כל כך חזק שזה נשמע כאילו הוא עומד לשבור את החלונות. כולם התקבצו בפחד באמצע החדר.

פרופסור מלמות, ראש בית רייבנקלו, נכנס לחדר. "כולם רצים להביא בגדים חמים ומברשת שיניים אנחנו נישן במרתפים היום" קרא פרופסור מלמות. "עוד רבע שעה כולם ליד הכיתה לשיקויים" הוסיף ויצא מהחדר.

מולי ולוסי נצמדו לקיר וחיכו שהבלגאן קצת ישכח בשביל שיכולו לעלות לקחת את דבריהם.

אחרי שהצליחו להגיע לחדר השינה הן לקחו סוודר כובע מעיל כפפות וצעיף, מולי לקחה הרבה שוקולד בכיסים בטענה שזה יעזור כי הם מותאמים להרגעה והעלאת המצב רוח.

אחרי שכול התלמידים הגיעו הם ירדו במורד המדרגות לעבר המרתפים. הם ירדו לאחד המרתפים הגדולים, היו בו ארבעה אחים –ככה שבטוח לא יהיה להם קר—פופים ומזרונים פוזרו בחדר וערמה של שקי שינה נחה בצד.

מולי עברה וחילקה את השוקולד המרגיע בטעם לואיזה ולבנדר.

"חשבת פעם על זה שפרופסור מלמות נראה קצת כמו כבש?" אמרה מולי בחיוך כשישבו על הפופים ליד האח.

לוסי הינהנה והתחילה לצחקק. פרופסור מלמות בהחלט נראה כמו כבשה, היה לו שיער שחור מתולתל עד הכתפיים ו היה לו מבנה גוף גדול ועור ככה. שתיהם התחילו לצחוק ולהשוות אותו לכבשה.

"אולי בגלל זה הוא מלמד על חית פלא" אמרה מולי ופרצה בצחוק. כל שאר תלמידי רייבנקלו הלחוצים הסתכלו עליהם מוזר.

כל השיעורים התקיימו במרתפים. את פרופסור לאבגוד ופרופסור מלמות החליפו פרופסור זופלר ווידה, שומרת היערות.

"אני יודעת שכולם לחוצים אז הכנתי לכם משחק קצר" אמרה וידה במבטא ספרדי והוציאה מתיקה חבילת כרטיסיות ענקית.

"תתחלקו לקבוצות וכל קבוצה תקבל כרטיסיה" לוסי מולי שרלוט ואמילי נצמדו אחת לשניה. "כל קבוצה צריכה להעביר לקבוצה, בלי מילים, איזה חיה יש לה בכרטיסיה" אמרה כשחילקה את הכרטיסיות.

מולי לוסי שרלוט ואמילי קיבלו חד קרן, בוטקראל, נום והיפוגריף. ארבעת הבנות הציגו את החיות בפנטומימה, אמילי הראתה כישרון משחק אדיר!. כולם נהנו בשיעור הזה וקצת שכחו מהלחץ ובלגאן.

כולם יצאו צוחקים מהשיעור של וידה והלכו לכיוון המרתף הגדול ביותר, שהחליף כרגע את האולם הגדול, לארוחת ערב.

הפרק הקודם		הפרק הבא