לילי אוואנס-סנייפ

בס"ד

"רגע, אז אתה רוצה לומר לי שסוהרסנים הם בעצם כלי קיבול?" שאל הארי בבלבול כאשר הוא ישב על המיטה והסוהרסן ההוא לצידו.

"בדיוק," ענה הסוהרסן, "כשאנחנו מנשקים נשמה היא מוכנסת לתוך הסוהרסן וכך היא יכולה לשוטט בין עולמות מקבילים."

"עולמות מק-מקבילים?" שאל הארי בבלבול.

"נניח שאני אנשק עכשיו את... את לילי, אמא שלך," אמר לו הסוהרסן. הארי התחלחל מהרעיון.

"זו רק דוגמה, אתה חייב להיות מרוכז," הסוהרסן אמר.

"קשה לי להיות מרוכז כשנמצא מולי סוהרסן, אתה יודע..." הארי אמר.

"אני יודע," אמר הסוהרסן, "ואני מניח שהציניות הזו היא הגם באשמתי. אבל נניח שאנשק את לילי, הנשמה שלה תהיה בתוכי והיא תוכל לעבור בין עולמות מקבילים שונים. לדוגמה, לעולם בו היא נשואה לג'יימס פוטר."

הארי הזדעזע. "אתה רוצה להגיד לי שיש עולם כזה?" הוא אמר.

הסוהרסן נשם את נשימתיו הארוכות והמחרחרות לפני שענה.

"הארי? מה אתה עושה שם?" הוא שמע את לילי צועקת מחדר השינה שלה ושל סוורוס.

"זה בסדר," צעק הסוהרסן בקול זהה לקולו של הארי, "קצת התייבש לי הגרון אז שתיתי מים."

"לך לישון, הארי חומד," לילי ענתה ונרדמה שוב.

הארי הביט בסוהרסן בהלם. "א-איך עשית את זה?"

"אה, זה כי אחת מהנשמות שנמצאות בתוכי היא הנשמה שלך," הטיל הסוהרסן את הפצצה.

"הנשמ-מה?! אבל אני פה!" אמר הארי.

"אתה ספציפית כן, אבל אתה מעולם אחר דווקא לא," ענה הסוהרסן.

"עולם אח-מה? על מה אתה מדבר??" שאל הארי.

"טוב, אני אסביר לך," אמר הסוהרסן, "זה הולך להיות קצת ארוך."

"נו, אני מקשיב," אמר הארי.

"אז ככה," החל הסוהרסן לומר, "הכל קרה בגלל ג'יימס פוטר."

"ג'יימס פוטר?" שאל הארי בבלבול, "הוא לא מת?"

"סוהרסן נישק אותו," אמר הסוהרסן.

"אה, ועכשיו הוא בתוכך?" שאל הארי.

"לא, יש יותר מסוהרסן אחד בעולם... הסוהרסן שנישק את ג'יימס נמצא עכשיו במקום אחר בהוגוורטס."

"רגע, מה?!" נבהל הארי.

"הארי, עם מי אתה מדבר שם? לך לישון!" נשמע קולו של סוורוס מחדר השינה שלו ושל לילי.

"אף אחד, אבא!" ענה הסוהרסן בקולו של הארי.

"בעצם, זה מתחיל בברטי קראוץ' הבן," ליחשש הסוהרסן להארי, "באחד מהעולמות המקבילים הוא נושק על ידי סוהרסן. עכשיו הבעיה איתו היא שהרבה זמן הוא חי בצל סוהרסנים, ובהמשך הוא חי בהיחב תחת גלימת היעלמות או זהות בדויה, כך שהוא הבין לליבם והתחבר אליהם."

"מה? הוא התחבר לסוהרסנים?" שאל הארי בחוסר אמון.

"הוא היה במצב נואש," אמר לו הסוהרסן, "לכן כשסוהרסן נישק אותו הוא התחבר אליו כמו שלא התחבר לאף יצור חי אחר. והחלק הכי גרוע..." הסוהרסן השתתק.

"מה?" שאל הארי המתוח.

"הוא נושק על ידי... על ידי סוהרסנית..." אמר הסוהרסן. "עכשיו, בדרך כלל כשסוהרסן מנשק נשמה היא פשוט נאכלת והופכת להיות חלק אינטגרלי ממנו. אבל הסוהרסנית ההיא..."

"רג, אתה רוצה לומר לי שיש לכם זכרים ונקבות?" שאל הארי בפליאה.

"בוודאי, כמו הרבה יצורים חיים אחרים," אמר הסוהרסן, "איך אנחנו מתרבים לדעתך?"

"אני מודה שלא הקדשתי לזה כל כך הרבה מחשבה," אמר הארי.

"אז הטעות של מי שהביא את הסוהרסנית לנשק את ברטי קראוץ' הייתה שהם הביאו דווקא אותה," אמר הסוהרסן, "תבין, היא שמרה עליו כל הזמן שהיה בכלא, וכשיצא משם ההיא השגיחה עליו מרחוק. היא אהבה אותו."

"ס-סוהרסנית התאהבה ב-ב-בבן אדם?" שאל הארי, "איכס..."

"כן, גם אני קצת נגעל מזה, ובצדק," אמר הסוהרסן, "אבל ברגע שהנשמה של קראוץ' הייתה בתוכה, במקום לעכל אותו הסוהרסנית נתנה לו חופש. כך ברטי קקראוץ' שלט בסוהרסנית מבפנים. כך הוא גילה את היכולת המיוחדת של הסוהרסנים, והיא לעבור בין עולמות מקבילים."

"ואת כל זה הוא עשה מתוך הסוהרסנית?" שאל הארי.

"כן," אמר הסוהרסן.

"וואו, זה פסיכי..." אמר הארי, "זה מעוות. זה..."

"אתה צודק," אמר הסוהרסן, "מסתבר שגם הסוהרסנים משתגעים באזקבאן. אבל זו לא הנקודה. ברגע שקראוץ' והסוהרסנית שלו עברו בין עולמות הם הגיעו לעולם שלך, הארי סנייפ, עולם בו ג'יימס פוטר יושב בכלא ואילו לילי וסוורוס נשואים."

"מה, זה לא אמור להיות ככה?" שאל הארי.

הסוהרסן הניד בראשו. "ברוב העולמות לילי נשואה לג'יימס, השניים מולידים אותך ואז נרצחים בידי לורד וולדמורט."

"וולדמורט זה לא ההוא ש..." החל הארי לומר.

"אה, כן, אדון האופל שהרגת כשהיית תינוק. אז גם בעולמות המקבילים אתה עושה את זה, רק ששם אתה עושה את זה אחרי שההורים שלך נרצחים."

"ג'יימס לא אבא שלי," אמר הארי.

"אני יודע," אמר הסוהרסן, "אבל בעולם הההוא-"

"הארי פוטר... נשמע כל כך מוזר..." אמר הארי.

"בכל מקרה," המשיך הסוהרסן, "הם פגשו את ג'יימס פה באזקבאן ושחררו אותו. אבל תוך כמה חודשים הוא נתפס ונושק על ידי סוהרסן."

"זו לא הייתה סוהרסנית, אני מקווה," אמר הארי בחלחלה.

"זה לא משנה," אמר הסוהרסן, "כי ברגע שקרה מה שקרה בין הסוהרסנית לקראוץ' נשבר מעין מחסום בין הסוהרסנים לבני האדם. במקום יצורים יצריים שמשרתים אתכם קרה לנו משהו..."

"אני מצטער," אמר הארי, "אבל זה עדיין מגעיל אותי הסיפור של קראוץ' והסוהרסנית."

"אתה מתעסק בתפל," אמר הסוהרסן, "ג'יימס שלט בסוהרסן שלו כמו שקראוץ' שלט בסוהרסנית שלו. זה הפך למחלה מידבקת בין הסוהרסנים, שבני האדם שהם מנשקים משתלטים עליהם והופכים אותם לאנושיים מחד אך ען יכולות של סוהרסן מאידך."

"אז למה אתם לא מזהירים אחד את השני?" שאל הארי.

"כי סוהרסנים לא יכולים לתקשר זה עם זה, הארי! רק עם בני אדם! לכן שירתנו באזקבאן שנים כה רבות אך לא עשינו עם זה דבר!"

"באמת? אתם מסוגלים לתקשר עם בני אדם?" שאל הארי, "אז איך אתה הסוהרסן הראשון שאני שומע שמדבר איתי?"

"כי בני האדם נותנים לסוההרסנים פקודות, אנחנו לא באמת יכולים לענות להם או משהו. ואני... אני סוהרסן שנדבק במחלה הזאת. אני סוהרסן שנישק מישהו ועכשיו הוא שלוט בי. יחד אנחנו עוברים בין עולמות מקבילים. למעשה, לא הסוהרסן הוא זה שמדבר איתך אלא אני, הנשמה שבתוכו."

הארי הזדעזע.

"אני מדבר עם נשמה של אדם מת?..." הוא שאל בפחד.

"כן," אמר הסוהרסן.

"עם מי?" שאל הארי.

הסוהרסן הצביע על הארי.

"איתך."

"איתי?" צחק הארי, "אבל כבר אמרתי לך שזה לא יכול להיות!"

הסוהרסן הניד בראשו. "בעולם שלי, הארי, הסיפור שלנו לא נגמר טוב..."

הארי נדרך. "אני מקשיב..." הוא אמר.

"יש סיפור קלאסי שבו לילי וג'יימס נהרגים ואילו אתה מנצח את אדון האופל," אמר הסוהרסן, "וסוורוס סנייפ הוא מורה ממורמר לשיקויים בהוגוורטס ששונא אותך כי אתה כל ככך דומה לאביך."

"ובצדק, גם אני שונא את ג'יימס, ובבקשה אל תקרא לו אבא שלי," אמר הארי.

"אבל ג'יימס הוא אבא שלי," אמר הסוהרסן, "בכל מקרה, עם השנים וולדמורט חוזר לאיתנו ומשליט טרור בעולם, אבל אז אנחנו, כלומר הארי פוטר, הורגים אותו סופית ומביאים שלום בעולם."

"איפה החלק שבו הסוהרסן מנשק אותך?" שאל הארי.

"אז זהו, שבעולם שלי זה קצת השתבש..." אמר הסוהרסן, "ג'יימס פוטר מהעולם שלך הגיע לעולם שלי ושם הוא היה המנחה של אבא שלי. הוא הדריך אותו כיצד לנהוג ומה לעשות כדי להינשא ללילי אוואנס וללדת ילד יחד. ג'יימס מהעולם שלך גם הסביר לאבא שלי שוולדמורט עומד לבוא ולהרוג אותם, ושבגדו בהם."

"בגדו בהם?" שאל הארי.

"פיטר פטיגרו," אמר הסוהרסן, "אבל זה לא משנה. בכל מקרה ג'יימס מהעולם שלך הדריך את אבא שלי איך לנהוג כדי למנוע את הרצח שלו ושל אמא שלי. ג'יימס מהעולם שלך אמר לו להרוג את וולדמורט בדיוק כמו שאתה הרגת אותו..."

"בכח פיזי..." אמר הארי, "אז בעצם הצלתי את המשפחה שלך."

"כשוולדמורט פרץ לבית, אבא שלי היכה בראשו עם מחבת ועילף אותו. לאחר מכן הוריי הרגו אותו בעזרת אלימות פיזית. זה היה להם קשה אבל לא הייתה להם ברירה. וכל זה רק כי הסוהרסן, או ג'יימס שהיה בתוכו, אמר לו. השנים עברו, אני גדלתי ובגרתי ואבא שלי המשיך לקבל הנחיות מהסוהרסן. משום מה, ג'יימס מהעולם שלך שם לעצמו מטרה להרוס אותי ואת משפחתי. הוא הפך להיות קוסם אופל כריזמטי במיוחד, אחד כזה שכולם אהבו. לכן המיינסטרים היה לאהבו את ג'יימס ולא להירתע ממנו. ג'יימס נבחר לשר הקסמים ברוב גדול של 90 אחוזים מהקוסמים בעלי זכות ההצבעה. היו לו רעיונות גזעניים, אנטי מוגלגים ואנטי בוצדמים, ואנשים אהבו אותו. הרע ניצח את הטוב תחת שלטונו ששל ג'יימס העריץ. ואת כל זה הוא עשה בהנחיית הסוהרסן."

"מזכיר לי משטרים אפלים משנות השלושים," אמר הארי בפחד.

"זה בדיוק מקור ההשראה שלו, כנראה," אמר הסוהרסן, "וכחלק מפעולותיו של ג'יימס הוא שלח סוהרסנים שינשקו אותי. גם אבא שלי וגם ג'יימס מהעולם שלך לא העלו על דעתם שמה שהם הצליחו לעשות לסוהרסן, גם אני יכול לעשות לסוהרסן. עובר בין עולמות ומגיע לעולם הזה, העולם ממנו יצא ג'יימס שלך שהפך את אבא שלי למה שהוא. הכל הגיע מכאן, הארי סנייפ, ועכשיו עם הכח שיש לי אני מתכוון לעצור את הטירוף הזה. אני יודע שהוא גרם לדמבלדור להתפטר היום ולכן אני יודע שהוא מתכנן משהו, אבל אני צריך את העזרה שלך, הארי סנייפ."

"שלי? שאל הארי.

"כן, זה העולם שלך. אני לא יכול לעשות את זה בלעדיך," אמר הסוהרסן, "אנחנו חייבים אחד את השני בשביל להציל את העולמות שלנו ואת כל העולמות שיש. אתה איתי?"

הפרק הקודם		הפרק הבא