האליל והפשוטה

~~~~~~~~~~

"מה?" ג'יימס לא הבין. "את לא רוצה ללכת איתי?"

"אני רוצה," לילי רטנה, "אבל לפי מה שהבנתי אתה הולך עם מישל."

ג'יימס צחק. 

"היא באמת אמרה את זה?" הוא שאל. "כן. היא באמת אמרה את זה."

"אז אין לי מושג מה היא חשבה לעצמה," אמר ג'יימס והרצין.

"בטח אמרה בשביל לעצבן -" "תחששבי בהגיון לילו, למה שהיא -"

"אלי כי היא רוצה להסתיר משהו!" קרא סיריוס בזעם.

לילי לא הבינה מה קורה שם. 

ג'יימס שלח בו מבט מתנצל בדיוק כשהדלת נפתחה.

מישל ורייצ'ל עמדו שם. מישל ישר נכנסה והשליכה את עצמה על מיטתו של ג'יימס.

"מישל," פנה אליה ג'יימס בקול נעים,

"למה אמרת שאנחנו הולכים ביחד?" מישל לא הסמיקה כמו שלילי ציפתה.

היא החווירה מזעם.

"אולי בגלל שאני רוצה להסתיר שאני יוצאת עם -"

"זה לא כאילו שאני רוצה!" נשמעה צרחה נוספת.

סיריוס היה אדום מזעם. הוא נעץ במישל וג'יימס מבטים נזעמים.

לילי ניסתה להבין.

"תירגעו שניכם!" שאג ג'יימס. הוא בדיוק סיים להתלבש.

"תקשיבו לי - ותקשיבו טוב!" כולם היו בשקט, נוצעצים מבטים אחד בשני.

"אחרי מה שקרה בשולחן אוכל - ולא, אל תקטעי אותי, מישל, אחרי מה שקרה שם..."

הוא עצר והביט רגע על סיריוס ומישל במבט משתיק.

"הבנתי משהו. אם אתם רוצים להיות חברים שלי, אתם צריכים ללמוד להסתדר. כי לי - נמאס."

"זה לא -" מישל ניסתה להגיד משהו וג'יימס היסה אותה.

"אני לא מכריח אתכם כלום. אבל אם אתם רוצים להיות חברים שלי - אתם תצאו יחד להוגסמיד עד שתתחילו להסתדר."

שקט.

רמוס פתח את פיו למר משהוו, ואז סגר אותו. 

"ומישל," אמר ג'יימס בקול קצת יותר אלים, "תפפסיקי להיטפל ללילי."

הוא אחז בידה של לילי, ובלי להיפרד מהשאר משך אותה לכיוון חדר המועדון.

הפרק הקודם		הפרק הבא