הוגוורטס: בית ספר להרפתקאות

הרמיוני התיישבה במקום הפנוי היחיד שהיה קרוב אליה, שהיה בין שני ילדים, בן ובת.

"שלום" ילדה בלונדינית עם עיניים חומות אמרה לה בנחמדות, הילדה שיישבה לצידה.

"קוראים לי מלודי, ולך?".

"הרמיוני" היא אמרה בחיוך.

"לי קוראים סאם, נעים להכיר" הילד השני אמר לה בנחמדות כשלחץ לה את ידה. הוא היה ילד עם שיער שטני ועיניים תכולות.

"איזה שנה אתם?".

סאם השיב "האמת שאני שנה ראשונה, פשוט הגעתי לפה מבית יתומים שסילקו אותי ממנו... אז לא היה לי איפה להיות ובאתי הנה".

"אוי...אני נורא מצטערת". הרמיוני אמרה בעצב.

"אני שנה שנייה פה" מלודי אמרה בחיוך.

הרמיוני חייכה אליה חזרה. פתאום הרמיוני ראתה בזווית עיניה את הארי ורון יושבים בשולחן גריפינדור שלפניה ומדברים. ואז היא חשבה, כנראה שלא תדבר איתם יותר או שלא תיראה אותם אפילו.

הרמיוני ידעה איך הולך הבית ספר עם עינייני הבתים. כל בית הספר מתחלק לשתיים כשהולכים לשיעורים. סלית'רין וגריפינדור, ורייבנקלו והאפלפאף.

היא די התאכזבה שלא תראה אותם יותר, למרות שבקושי הכירת אותם.

כל התלמידים קובצו בינתיים, וכל מה שהיה צריך לעשות זה לחכות שדמבלדור יסיים את מה שיש לו להגיד.

דמבלדור קם, נעמד בקידמת הבמה והתחיל לדבר "חברים, כמו שכולכם יודעים, בית הספר שלנו תומך בעבודת צוות, בגלל זה הרי כמעט בכל השיעורים עובדים בקבוצות. בית הספר שלנו מחולק כביכול לשני חצאים, גריפינדור וסלית'רין, ורייבנקלו והאפלפאף. השנה, זה יישתנה. סדר המנהלים הגיע למסקנה שצריך לסדר שכל הבתים יילמדו עם הבתים האחרים בצורה שווה. זה אומר, שגריפינדור תוכל ללמוד עם רייבנקלו וכך הלאה. בשיעור אחד יוכלו להיות עד שני בתים, כמו שהיה עד היום. אנחנו מוכנים להתחיל בסעודה!!".

לאחר מכן כולם מחאו כפיים. חלק מן הילדים נראו קצת עצובים, וחלק נראו שמחים מהבשורה.

בבת אחת כל השולחנות היו מלאים באוכל. עוף, בשר, תפוחי אדמה ממולאים, קציצות, אורז, פשטידות.

הרמיוני לא התאפקה והחלה להעמיס על הצלחת שלה אוכל. "אז... את בת מוגלגים?" סאם שאל אותה. "כן" הרמיוני אמרה תוך כדיי שלקחה ביס מהעוף.

היא ידעה מה זה מוגל, אך ששמעה את המילה הזאת בפעם הראשונה, חשבה שזה בדיחה של הספר.

"ואתה?" היא שאלה אותו.

"אני חצוי דם, כלומר אני-" "אני יודעת מה זה" הרמיוני קטעה אותו כשלקחה עוד ביס מהעוף.

"אה" הוא אמר כשצחק. לאחר שכולם סיימו את האוכל שלהם, ושכולם היו שבעים, דמבלדור קם ואמר "אני מקווה שניהנתם מהסעודה. ראשי הבתים ילוו אתכם לבתים שלכם. נתחיל את הלימודים בעוד שבוע. לילה טוב!" וכולם קמו ממושביהם והלכו לכיוון היציאה מהאולם.

מישהו בכלל קורא את הפאנפיק? שלא יהיה מצב שלא קוראים בכלל...

הפרק הקודם		הפרק הבא