לילי וג'יימס (בהקפאה)

נקודת מבט שעוד מעט תבינו-

בכיתי, בכיתי, בכיתי, פשוט בכיתי.
ברחתי לאגם כשפניי אדומות מבכי.
הוא עזב אותי.
הוא פשוט חושב רק על עצמו.
"היי", שמעתי קול מדבר אליי. "מה קרה לך?" עכשיו הבנתי שזה קול של בת.
"פוטר הזה פשוט מעצבן" אמרתי.
"צודקת" אמרה.
''איך קוראים לך?'' שאלה.
''קוראים לי שירה'' אמרתי.
''איך קוראים לך???''שאלתי אותה.
''קוראים לי לילי אוואנס''.
''את לא בגריפינדור?'', שאלתי.
''כן, את לא בהפלפאף?''

"כן."

"ראית מה המטומטם הזה עשה לי?"שאלתי.

"לא, מה הוא עשה לך?" שאלה

"טוב," נשמתי עמוק, "הוא התחיל ללעוג לי, ולהציק לי, ואת יודעת מה הכי מעצבן בזה?"

"מה?" שאלה

"שהוא היה חבר שלי לשעה אחת!" אמרתי

"כשהוא עשה את זה, הבנתי שהוא נפרד ממני, גם אם הוא לא באמת התכוון לזה."המשכתי.

את יודעת, הוא כבר שבוע שלם שואל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו, וכשהוא נפרד מחברה 

שלי, אז אני לא אסכים לו לעולם!" קבעה בנחישות.

"ממתי אנחנו חברות?" שאלתי.

"מהפעם הראשונה שנפגשנו ברכבת." ענתה על שאלתי.

"טוב, בואי נלך לטירה, מתחיל להתקרר, ואני גמורה." אמרתי לה.

"טוב, באמת מתחיל להתקרר, לא?" שאלה.

"כן, טוב, אני גמורה, אז עוד שנייה אני אתמוטט לך מול העיניים." אמרתי לה.

"בואי." אמרה.

"טוב."אמרתי

הפרק הקודם		הפרק הבא