ללמוד לבטוח בך מחדש

פרק 12:

"תגיד את זה שוב".

"את היחידה, הרמיוני. תמיד היית".

"כן?"

"כן".

"ומה עם לבנדר?"

"מי?"

חיוך עלה בפניה והוא רכן שוב כדי למחוק אותו עם שפתיו.

השפתיים שלו הרגישו כל כך טוב על שפתיה. מוחקות כל מחשבה צלולה ממוחה.

היא נסוגה מעט, ראשה מעורפל במקצת. היא לא ידעה איך הם בכלל הגיעו למצב הזה, ולמען האמת, גם לא ממש היה אכפת לה.

הוא נישק את צווארה, נושך מעט את תנוך אוזנה, עובר עם שפתיו על קו לסתה. אפילו את קצה אפה נישק, גורם לה לגחך.

"את רוצה שאפסיק?" שאל בחשש.

"נראה לך?!" כרכה את ידיה סביב צווארו, מנשקת אותו עמוקות. אצבעותיה גיששו בשערו הכתום, בזמן שידיו החזיקו את מותנה בחוזקה.

היא הלכה אחורנית לכיוון המיטה שלו, מובילה אותו ביחד איתה.

היא נשכבה על גבה, ידיה עוברות בעדינות על פניו. הוא הניח עליה את משקלו בדיוק במידה הנכונה, לא מכביד עליה אך עדיין עוטף אותה כך שלא תוכל לברוח.

היא הפשילה את חולצתו לחלוטין, להרגיש את עורו כנגד אצבעותיה.

היא פתחה מעט את שפתיה בעונג והוא החדיר את לשונו, גורם לה להיאנח בהנאה. הוא חקר את פיה, משחק עם לשונה.

הם היו ערבוביה של ידיים ושפתיים, קולות של עונג בוקעים משניהם.

"אוי מרלין", מלמלה כשעלתה לנשום אוויר. הוא הרים מעט את חולצתה, מנשק את בטנה בזמן שידו הגדולה חופנת את שדה השמאלי.

היא התרוממה מעט על מנת לתת לו גישה נוחה להוריד ממנה את חולצתה. עורה זמזם בחוסר אונים מתוק, מעקצץ בכל מקום שהוא נגע בה.

היא הרימה את פניו אליה, עיניו הכחולות חודרות לנשמתה. הוא עלה כדי לנשק את שפתיה, גורם לראשה להסתחרר שוב ולקולות לצאת ממנה, קולות שלא שמעה קודם.

היא התלפפה סביבו, רגליה כרוכות סביב גבו, גופו כנגד גופה, אגנו זז מעט, גורם לגבה להתקמר בתשוקה. נשימתה נעשית רדודה וקצובה.

"הרמיוני!"

"כן" גנחה.

"הרמיוני!" היא הרגישה שמשהו גדול מנענע אותה.

היא קמה בלבול, 'איך אני באוהל?', מסתכלת סביבה בתחושת חוסר בהירות ומבוכה. 'לפני רגע אני ורון הינו במחילה. רון!' היא הרגישה שבלחייה עולה סומק כשראתה מולה את דמותו של רון החושש, יושב על קצה מיטתה.

הוא נראה טיפה שונה מחלומה, היו לו זיפים ג'ינג'ים שעיטרו את פניו, שערו ארוך יותר ומבט מודאג במקום מבט של תשוקה.

"התנשמת דיי בכבדות, חששתי שיש לך סיוט".

"סיוט? לא... אמ..." בלעה רוק, "לא, לא סיוט" אמרה בקול שקט, מובך.

היא עדיין הרגישה את הדופק המהיר בצווארה, את העקצוץ בין רגליה, יכלה להרגיש את מגע עורו כנגד עורה. בנוסף, רון היה ממש קרוב אליה, דבר אשר לא הקל עליה להסדיר את מחשבותיה ונשימתה.

"אה" הוא גירד את עורפו והתרומם, "נאנחת אז חשבתי ש... לא משנה, סליחה. תחזרי לישון..." ואז הסתובב אליה בחזרה ושאל בסקרנות "אז על מה היה החלום?"

הוא קברה את פניה בין ידיה, להסתיר ממנו את פרצופה האדום, "כלום, כלום..." וכשראתה מבין הרווחים באצבעותיה שהוא לא משוכנע שזה לא היה סיוט פתרה אותו ב"אני לא זוכרת... נראה לי שאני אחזור לישון".

שרויה בצער שהחלום נגמר, היא נשכבה על גבה, יודעת שגם אם תצליח להירדם שוב החלום לא יחזור, לא משנה כמה רצתה שימשיך.

היא ניסתה לשחזר בראשה את החלום אך הצליחה רק לשחזר את ההרגשה שהייתה לה.

'האם הרגע חלמתי את החלום הרטוב הראשון שלי??', אומנם כבר יצא לה לפנטז מצבים ארוטיים בעבר, אך הם תמיד היו במודע ולא כשהייתה בארץ החלומות. לרוב פנטזה כשאוננה, להעצים את החוויה, אך הפעם במקום לעזור לה להגיע לאורגזמה מהר יותר, הרגישה מתוסכלת מינית.

אומנם כבר דמיינה את רון ביחד איתה, אך במוחה זה תמיד הסתיים על הצד הטוב, בשונה מן הפעם הזאת, דבר הגרם לה להיות מודעת באופן יוצא דופן למיניות שלה, ומכיוון שלא הרגישה מספיק בטוחה בעצמה בנושא זה, היא הרגישה אי נוחות.

בימים הבאים היא הייתה מובכת בכל פעם שראתה את רון, כלומר ש90 אחוז מהזמן בו הייתה ערה, סומק אדום היה בלחייה. היא הייתה על קוצים, מגורה כמעט תמידית, אך לא יכלה למצוא פורקן מאז שהיא חולקת אוהל קטנטן עם שני חבריה הקרובים, שניהם זכרים. כמעט כל דבר היה ניתן לשמוע בין קירות הבד, והיא לא הייתה מוכנה לקחת את הסיכון 'להירגע' בלילה או כשהייתה בשמירה, חוששת שאחד מהם יגלה אותה.

:)

הפרק הקודם		הפרק הבא