בת זאוס אחת ושני בני פוסידון-ננטש

והפרק הזה מוקדש ל .yes!!

שהגיב.ה ראשונ.ה!!!!

אז תנקס ותמשיכו להגיב ולקרוא, אם בא לכם אתם ממש מוזמנים להמליץ...  😉

אה ונכון זה קומה 600 סורי, ולא הייתה שום סיבה לחפור לי ככה.. 😊

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קאי

ובדיוק אז הוא היה חייב להעלם, כאילו למה! בדיוק כשהוא התחיל להיות נחמד באיזושהי צורה פרסי נעלם, מאוד עוזר. ואז גם הגיעו חצויים חדשים, שלוש אם אני לא טועה.

לאחת יש שער חום חלק, זאת פייפר, השני בלונד, ג'ייסון ואחד עם ער חום מתולתל ממש פרוע. זה ליאו. אז מסתבר שליאו הוא בן הפייסטוס, פייפר בת אפרודיטה, לא נראה שהיא מרוצה מזה במיוחד, וג'ייסון בן זאוס.

לדיימון יש אח, מעולה. משהו שישכיר לי אותה ויגרום לעצמי רגשות אשם כל הזמן! תודה רבה באמת! אני חושב על להגיד לו שיש לו אחות אבודה. אבל הוא נראה מספיק אבוד בעצמו גם ככה.

חוץ מזה הוא בכלל לא מכיר אותה. כאילו בערך כל מחנה החצויים קרובי משפחה איכשהו.. אבל בכל זאת, בני זאוס. בסוף החלטתי להיות הגיוני, לספר לו עליה – כי לא נראה שמישהו מתכוון לידע אותם שהיא קיימת בכלל – אבל רק לרמוז לו על החיפושים שלי ולתת לו לבחור.

* * * *

ניסיתי, לא חשבתי שזה מעניין אותו במיוחד. הוא הלך לביתן אחת והסתגר שם, כאילו שהוא לא היה שם מספיק זמן באמת.. אני מנסה להבין מה הבעיות של הבנאדם. פייפר אמרה שהוא לא זכר אותה ואת ליאו באמצע הנסיעה.

לא ידעתי מה לעשות עם המידע הזה אז הנחתי שזאת הבעיה. בינתיים מטרידה אותי הבעיה שדיימון נחטפה על ידי אבא שלי ואין לי מושג מה הולך איתה.

קיוויתי שהיא חייה בכלל, כי כל הזמן פוסידון ניסה להגיד לי להתרחק ממנה, וגם כמעט הרגתי אותה בגללו, אז יש מצב שהיא... אה... מבלה הרבה עם ניקו..

אנבת' הכריזה באמצע אימון לחימה שאני ממש חיוור בצורה מלחיצה, ואז הבנתי שאני חולה אהבה. כן כיירון עזר בחיפושים, למרות שעמד על זה שלא אצא לחפש אותה בעצמי. הרי אחרי הכל אני חצוי 'חדש'.

ישבתי על המיטה ונשענתי על המיטה, בוהה באוויר בלי לחשוב על משהו מסוים. "אה.. קאי?" הקול הקפיץ אותי ממיטתי. הסתכלתי אל הדלת הפתוחה, וראיתי על רקע הלילה את דמותו של ג'ייסון.

"אה? אתה יכול להיכנס," הוספתי שלא זז. הוא נכנס והתיישב ליידי על הספה. "תראה," הוא ניגש ישר לעניין. "חשבתי על ההצעה שלך." "ההצעה שלי?" שאלתי, מיתמם.

הוא גיחך. "אתה חושב שלא שמתי לב לרמיזות ה - יש לציין - מאוד עבות שלך?" ראיתי את עיניו מבריקות באפלה. "טוב בסדר, מודה, אני ממש מאוהב." צחקתי גם.

"אני חושב שאעשה את זה." הפגיון... קח את הפגיון... הוא מזלזל בך.. שמעתי את הקול בראשי, ניסיתי להרחיק אותו ללא הצלחה. הוא מזלזל בך כי אתה קטן ממנו.. תראה לו איזה תרגילי לחימה אתה יודע עם הפגיון.. פיתה אותי.

ג'ייסון המשיך לדבר, אבל כבר לא שמעתי אותו, רק את הקול המלחשש סביבי, נראה לי יש לו משהו נגד ילדי זאוס.. אהמ אבא!

אתה יודע כמה זה יהיה קל.. רק פציעה קטנה במקום הנכון... לא! אני רואה כמה אתה רוצה לעשות את זה.. זה לא היה נכון, אבל באותו הזמן פוסידון די גרם לי להאמין בזה. העיניים שלך בוהקות מרצון..

נעצתי בג'ייסון מבט, שהסתכל עלי גם, קולט שאני לא מקשיב. תראה איך הוא מסתכל עליך, כל כך בחוסר כבוד... פתאום המבט שלו השתנה והתפרש אצלי כאגו.

"קאי?" אמר ג'ייסון בחשש. "העיניים שלך.. הן.. אדומות.." מה!? הקול נעלם. השפלתי מבט לרצפה. איך יכולתי לחשוב על זה בכלל? התביישתי בעצמי. "אה ועכשיו זה נעלם.." מלמל ג'ייסון.

"ג'ייסון... אני חושב שכדי שתתרחק ממני." לחשתי. "מ-מה?" הוא נעמד. "תלך."

"אבל-"

 "פשוט תלך!"

הוא הסתכל עלי. "בטוח שאתה לא רוצה-" כן." קטעתי אותו שוב. מפחד שהדבר הזה ישתלט עלי שוב. תפסתי את ראשי בין ידי. הוא הלך לאחור לאט. וברגע שהגיע לדלת רץ ישר לבית מספר 1.

הפרק הקודם		הפרק הבא