ממצאים ואהבה

השעה הייתה 10 דקות לשתיים בצהריים, לונה הלכה במדרגות לכיוון המשרד של פרופסור סנייפ.

היא החזיקה בידה מחברת כחולה ונחמדה שאבא שלח לה בדואר מתנה. על המחברת היה כתוב בצבא וורוד "לילדתי המקסימה והמתוקה"

זאת הייתה מתנה מאוד נחמדה שנועדה לשמח אותה, ולאחל לה בהצלחה בעבודה בשיקויים, היא שלחה לאבא שלה מכתב בו היא כתבה הכול (טוב לא הכול) היא כתבה שסנייפ עוזר לה להסיג דם סקיבים, אבל היא לא כתבה מה היא מרגישה כלפי סנייפ. היא באמת רצתה לכתוב, אבל היא לא ידעה איך. וחוץ מזה שהיא בעצמה לא הבינה מה היא מרגישה כלפי סנייפ, אז היא פשוט לא כתבה על זה דבר.

לונה הגיע לפתח משרדו של סנייפ, השעה הייתה שתי דקות לשתיים, היא חיכתה בפתח הכניסה כדי לא להיכנס לפני הזמן (זה בכול זאת היה סנייפ)

לאחר שתי דקות היא דפקה על דלת המשרד

"יבוא" היא שמעה את קולו של סנייפ עונה לה, לונה פתחה את הדלת ונכנסה לתוך המשרד.

סנייפ ישב במשרד על כיסא ליד השולחן לידו הייתה קופסת עץ קטנה.

"היי, פרופסור סנייפ, מה זה?" סנייפ לכך את הקופסה ופתח אותה בעזרת מפתח קטן.

בתוך הקופסה היו שלוש מבחנות עם דם, לאחת המבחנות היה קשור סרט כחול לשתיים האחרות סרט לבן.

"אוי תודה סנייפ, זאת אומרת פרופסור סנייפ" אמרה לונה מחייכת משימחה

"זה בסדר, בחדר הזה את יכולה לקרוא לי סנייפ, אבל אחשב ניגש לענייננו, יש לך פה שתי מבחנות עם דם סקיבים, זה מה שהצלחתי להסיג וזה לא היה קל. מה שהיה יותר קשה להסיג זה את הדם של זאת עם הסרט הכחול, היא מכילה דם מוגלגים ואני לא הוכל להסיג לך אחת נוספת אז השתמשי בה בזהירות, את הקופסה והכול את יכולה לקחת איתך, אני מקווה שזה עוזר ילדונת" אמר סנייפ וחייך

"אוי פרופסור אתה לא יודע כמה, טוב אתה כן יודע, אבל ממש ממש תודה, אני אממ אעדכן אותך מה קורה. בעצם פרופסור, רוצה שאני יעשה את הניסוי כאן?" אמרה לונה לא מבינה למה היא בכלל מציאה את זה.

"כן" הוא אמר והלך לארון, הוא פתח אותו ושם על השולחן את השק, הקומקום, צנצנת הלימונים וצנצנת המים.

"לרשותך" הוא אמר והתרחק מהחומרים

"תודה" היא אמרה והתחילה להוציאה מתוך השק את האבנים ולסדר אותן. היא גמרה לסדר אותן ואז היא קלטה שיש בעיה, היא לא ידעה לעשות את הקסם ההוא שמדליק אש

"איך אני?" היא התחילה להגיד, אבל סנייפ עצר אותה

"אני ילמד אותך" הוא אמר

"תוציאי את השרביט" לונה הוציאה את השרביט שלה

"אחשב עצמי את העיניים" הוא אמר, לונה עצמה את העיניים, סנייפ החזיק את ידה בעדינות וכיוון את השרביט על האבנים

"זה יותר קל בעיניים עצומות, אבל עדיף אחרי זה ללמוד לעשות את זה בעיניים פתוחות כי זה עלול להיות מסוכן אחרי הכול. אחשב תדמייני אור, תדמייני שהוא סובב אותך ונוחת על האבנים העלו. אחשב תגידי פוליטוס בקול רך ושקט"

"פוליטוס" לונה חייכה

"פתחי את העיניים" לונה פתחה את העיניים ומולה ריצדה אש קטנה

"לכי להביא ענפים מהארון" אמר סנייפ.

לונה הלכה להביא את הענפים מהארון. את הענפים היא שמה בתוך האש, היא מילאה את הקומקום במים ושמה אותו על האש.

המים רתחו ולונה הוציאה אותם מהאש

"איך עושים את הקסם כיבוי"

"טליטו" האש כבתה

"אין צורך ללמוד את זה אחשב, זה לא כזה פשוט ללמוד שני קסמים באותו יום"  

לונה לקחה את המלקחיים בידה ועמדה לקחת איתם את אחת המבחנות

"לאבגוד לא ככה, ככה המבחנה עלולה ליפול, את צריכה לשים את ההצבעות בצורה שונה" הוא אמר והדגים לה, לונה ניסתה וזה גם לא היה טוב לפי דעתו של סנייפ.

סנייפ לכך את ידה ועניך אותה את ההצבעות שלה על המלקחיים בצורה הנכונה

"את מבינה" הוא שאל

"כן"

"טוב אז בואי תתאמני קודם כול על מבחנות ריקות"

"אבל סנייפ, אני צריכה לגמור את העבודה עוד חודש" היא אמרה בתסכול

"לא אבל, אם תשברי את אחת המבחנות הדבר לא יגרום לעבודה שלך להיות מוכנה יותר מוקדם, היא פשוט לא תהיה מוכנה" אמר סנייפ וכך קרה שסנייפ ולונה עבדו שם על איך נכון להרים מבחנות במשך שלוש שעות שלמות.

בסוף אותן שלוש שעות לונה כבר הייתה ממש עייפה, אבל ידעה בדיוק איך נכון להרים מבחנות (כולל קצב עבודה)

אחרי כול זה היא הרגישה שהיא עומדת ליפול על הרצפה מעיפות. סנייפ אסף אותה על זרועותיו וחיבק אותה

"אני גרועה" היא אמרה בתסכול, היא חשבה לעצמה שזה לא כזה מסובך להרים מבחנות אבל באותן שלוש שעות נשברו לה שש מבחנות

"את בסדר גמור" הוא אמר והמשיך לחבק אותה, לונה הרימה את ראשה והסתכלה על העיניים השחורות והיפות של סנייפ, העיניים שכמו ניסו להחזיק אותה עומדת למרות העיפות, סנייפ הוריד את ראשו טיפה והסית שיערה שנפלה על עיינה. היא נעמדה על קצות האצבעות וקירבה את פניה לפניו של סנייפ, לונה הרגישה איך שערו השמנוני של סנייפ נוגע בשלה, איך הפנים שלהם פתאום קרובות כולכך, איך השפתיים שלהם מתקרבות עד כמאת נגיע, אבל אז סנייפ זז אחורה מתרחק ממנה

"אני לא יכול" הוא אמר, לונה הלכה משם עצובה, היא פתחה את דלת המשרד על מנת לצאת

"הדברים שלך" הוא אמר. היא חזרה ולקחה את המחברת וקופסת העץ ויצאה מהמשרד בלב כבד

הפרק הקודם		הפרק הבא