החיים על פי רוז

שלום לכולם כאן רוז!

אז היה לי זמן והחלטתי לפרסם עוד פרק.

*

התעוררנו מוקדם בבוקר וישבנו לאכול. סקורפיוס הסתכל במפה.

"המפתח הבא הוא במרחק של שבע שעות"
"אז למה אנחנו מחכים?"
הוא חייך ויצאנו.
*
היום עבר מהר וכשהגענו  (ב-17:00) מצאנו מגף ישן ופתק.

רוז וסקורפיוס שלום!
הגעתם לנקודה השנייה במסע! בנקודה הבאה תצתרכו למצוא כלי להשמדת ההורוקרוקס והנה חידה שתעזור לכם:

היא אהבה אותו ומגנה כמותו בנקבה.
הוא אהב אותה ומגנו כמגנה.
המגן הוביל לחרב חשובה.
ועכשיו תצתרכו לגלות את התשובה.
 *
בערב לא היה לי כוח לחפוף אז רק התקלחתי וסירקתי את השיער כשהוא יבש.

טעות ענקית.

השיער שלי הפך לאפרו! אין לי בעיה עם אפרו, אני אפילו חושבת שזה יפה.

כשהוא לא בשיער שלי.

נמאס לי מלנסות להחזיר אותו למצב הקודם אז פשוט הלכתי להכין משהו לאכול.
*
סקורפיוס יצא מהמקלחת כשאני הכנתי חביתה וזימזמתי לי במטבח.
"רוז?!"
"מה?"
"את בסדר?"
"מדהים. למה?"
"השיער שלך"
" אה, זה"
"הלכת מכות עם חתולה?"
"לא, למה?"
"כי הוא נראה כאילו הלכת מכות"
"תודה סקורפיוס, זה מאוד מחמיא לי, אבל יש לי שאלה, למה חתולה?"
"לא יודע. אולי בגלל שזאת עבודה שרק חתולה כועסת ביותר יכולה לעשות"
"אולי תלך החוצה?"
"לא תודה. טוב לי פה"
"כדי לך לצאת החוצה מהר לפני שתפגוש את המחבת הזאת בראש שלך!"
הפרצוף שלו נראה מפוחד והוא יצא מהאוהל כמעט בריצה.
*
יצאנו בבוקר במטרה למצוא את המשהו שאיתו נשמיד את ההורוקרוקס. בדרך עצרו אותנו ינשופים עם מכתבים, אז עשינו הפסקה וכל אחד קרה את שלו.
*
לרוזה,
מה קורה? אני יודע שעבר רק יום אבל הייתי חייב לכתוב לך.
מוכנה?


אני וג'יין התנשקנו!
ועכשיו אנחנו חברים. פרד עדיין לא הצליח לשכנע את אנה לצאת איתו ובגלל זה הוא לא יישן.
אני מקווה שהכול בסדר אצלך ושאת מנצחת את כולם.
מהבן אדם הכי אהוב עליך בעולם,
ג'יימס סיריוס המלך פוטר.

עם ג'יימס היה כותב למישהו שלא מכיר אותו הוא היה יכול לחשוב שג'יימס בן שבע ומטה.
*

קיפלתי את המכתב והכנסתי אותו לתיק.
"ממי קיבלת את המכתב?" סקורפיוס שאל.
"מג'יימס" עניתי בקצרה.
"חשבת על החידה?"הוא שאל.
עליתי על זה!
"האמת שלא. רק עכשיו כשהזכרת את זה חשבתי. ונראה לי שהגעתי לתשובה."
"נו?"
"היא אהבה אותו ומגנה כמותו בנקבה. לילי אוונס אהבה את ג'יימס פוטר- שיכל להפוך לאייל- והפטרונוס שלה הפך לאיילה.
הוא אהב אותה ומגנו כמגנה. סוורוס סנייפ אהב את לילי והפטרונוס שלו היה איילה.
 המגן הוביל לחרב חשובה. האיילה של סנייפ הובילה את דוד שלי לאגם שבוא הייתה חרב גריפינדור.
ומצאתי את התשובה!"
"את בהחלט הבת של אמא שלך!"
"תודה! אני חושבת....."
והתחלנו לצחוק.
*
אחרי שנרגענו הסתכלנו במפה וחיפשנו את החרב.
מצאנו אותה במרחק של חמש שעות. החלטנו להתחיל ללכת.
*
הגענו לאגם. לא היה זכר לשום חרב. סקורפיוס הציע שהוא יצלול למטה.
"אני לא חושבת. זאת אומרת,  אתה לא יודע מה יש בתחתית."
"אני יהיה בסדר"
"אתה בטוח?"
הוא הנהן.
הוא הוריד את החולצה והתיישב על שפת האגם. הוא ישר אלי מבט אחרון וצלל למטה.
אוי בחיי, זה כל כך דרמטי! הוא רק צולל לאגם מביא חרב וחוזר!

עוברת דקה ואני מתחילה לדאוג. עוברת עוד דקה וזה מוזר. במים מצטברות נקודות אדומות כמו דם. אני מורידה את את החולצה והמכנסיים ונשארת עם חזייה ותחתונים. אני סופרת עד שלוש וקופצת. 
פתחתי את העיניים.
אני רואה גוש בלונדיני צמוד לאחת הדפנות ונוזל אדום יוצא מאחוריו. אני מתקרבת ורואה שזה סקורפיוס. הוא מחזיק ביד אחת את החרב והוא תלוי על ענף. מהגב שלו יורד דם והוא מעולף.
אני מרימה אותו. במים זה קל ולא הייתה לי ממש ברירה כי השרביט שלי למעלה. ככל שאני מושכת אותו מהענף יורד לו יותר דם.
אני משתדלת לעשות הכל מהר כדי לא לבזבז זמן. אני מגיעה להחלטה שהיה טיפשי לשחות עם חזייה באגם מלא ענפים שורטים. 
הצלחתי להעלות אותו למעלה. משכתי אותו אחרי לאדמה. זימנתי את ערכת העזרה הראשונה והתחלתי לחבוש אותו.
הפצע לא היה עמוק אז זה לא היה קשה, אבל הוא עדיין לא התעורר.
החלטתי להקים את האוהל.
כשגמרתי, הרחפתי את סקורפיוס לבפנים ושמתי אותו במיטה שלו. את החרב שמתי בצד. הייתי חייבת לעשות משהו אז החלטתי לבשל. רציתי תעסוקה אמיתית אז החלטתי להכין משהו מסובך. פסטה בולונז.

לפני שאתם צוחקים אני רוצה להזכיר לכם שאני חייה בהוגוורטס ומבשלים לי את הארוחות אז מבחינתי בולונז זה מסובך.

כשחיפשתי מצרכים בארונות שמעתי את סקורפיוס. הפסקתי את העבודה והלכתי לעברו.הוא ניסה להסתובב. (הוא שכב על הבטן).
"על תעשה את זה, אתה תפתח את הפצע"
 הוא גנח.
הבאתי לו משכח כאבים ועזרתי לו לשבת.
"איפה החרב?"
"היא פה בצד. איך אתה מרגיש?"
"בסדר, אני חושב...."
"תמשיך לנוח. איבדת הרבה דם" אמרתי וחזרתי לבישול.
  

הפרק הקודם		הפרק הבא