ניוט סלמנדרה השני

אדי הסתכל בחיוך על ניוט, שנראה כאילו הוא פגש... לא, פיל בצבע טורקיז עם שלושה חדקים וכנפיים זה לא דימוי מספיק מוזר.

ניוט נראה כאילו הוא פגש חיית פלא ששונאת אותו.

מוכה חיוורון והלם, הוא גמגם הברות לא ברורות לחלל האוויר.

"קרידנס, אתה מחייך. וחי," ניוט פלט לבסוף.

אדי שם לב לכך שניוט דירג יפה את המוזריות: זה שאובסקורו שהתפוצץ מקרני אור של עשרות שרביטים מופיע מולו זה באמת הרבה פחות מוזר מאשר לראות את קרידנס מחייך.

"קוראים לי עזרא מילר, למעשה," תיקן אותו עזרא מילר, "וכן, אני מחייך.

אני לא קרידנס ואני לא הולך להפוך לסערה שחורה."

"כמובן," אמר ניוט במבוכה.

"איך אתה יודע שקרידנס לא מחייך אם פגשת אותו לזמן קצר מאוד?" שאל עזרא מילר.

"אוירה של אומללות עטפה אותך, כלומר את קרידנס," הסביר ניוט.

"וואלה," אמר עזרא מילר.

"עד כמה שזה כל כך נפלא לראות שוב אחד את השני ולומר שלום לניוט," הרים אדי את קולו, "התכנסנו כאן היום לשם מטרה מסוימת."

"להחזיר את ניוט הביתה," אמרה אליסון סודול, השחקנית של קוויני.

"ואיך אנחנו מתכוונים לעשות את זה?" שאל דן.

"לשם כך התכנסנו," אמר אדי, "למישהו יש רעיון?"

"חשבתי בדרך על זה שכדי לדעת איך ניוט יחזור, אנחנו צריכים לגלות איך הוא הגיע," אמרה קתרין.

"זה כיוון טוב," החמיאה רולינג, ופנתה אל ניוט.

"איך בעצם הגעת לכאן? תאר לנו בדיוק."

אדי ראה את ניוט מקמט את מצחו, מנסה לשחזר.

"הדבר האחרון שאני זוכר לפני שהגעתי היה שהלכתי לישון בספינה," אמר ניוט, "ופשוט התעוררתי בעמידה, כאן, ואפילו איכשהו החזקתי את המזוודה שלי."

"טוב, אם התעוררת כאן, אולי פשוט אתה תתעורר בעולם שלך אם תלך לישון," הציע עזרא מילר.

"זו תאוריה פשוט מבריקה, עזרא," אמר אדי, "אבל בתאוריה הזאת יש פגם פצפון אחד: ניוט כבר ישן הלילה."

"ציטטת מהארי פוטר וחדר הסודות ," הבחינה רולינג.

"מבין כל האנשים שנוכחים כאן, לא ציפיתי שדווקא את תשימי לב," חייך אדי.

"מצחיק מאוד," אמרה קתרין, "אבל אם ניוט התעורר בעמידה כשהוא מחזיק את המזוודה שלו- "

"-אז הוא אמור להירדם בעמידה, מחזיק את המזוודה שלו?" שאלה אליסון והוסיפה: "זה רעיון ממש טיפשי."

"לא לזה התכוונתי," מחתה קתרין.

"זה... זה דווקא יכול לעבוד," אמר ניוט בהיסוס.

כולם הסתכלו עליו.

"ככה אתה חושב?" שאל דן בפקפוק.

"כך אני מקווה," הודה ניוט.

רולינג הסתכלה על ניוט בריכוז.

"למה אתה נראה בדיוק כמו אדי?" היא שאלה אותו פתאום.

"מה זה משנה?" תהה עזרא מילר, "הוא הדמות שהוא מגלם וזהו.

פילוסופיה לא תעזור לאף אחד לחזור הביתה."

אבל השאלה של רולינג העלתה באדי תחושה עמוקה כי היא דווקא תוביל לפתרון.

"אני מסכים עם רולינג," אמר אדי בכובד ראש, "איך באמת זה הגיוני שאנחנו זהים? אני רק שיחקתי את ניוט סלמנדרה.

גם שיחקתי את סטיבן הוקינג והוא לא נעשה זהה לי בדרך כלשהי."

"טוב, אבל חיות הפלא והיכן למצוא אותן זה סרט דמיוני, לא ביוגרפיה," אמרה אליסון.

"לא ביוגרפיה?" חייך ניוט.

אדי צחק.

"עכשיו כשאתה אמיתי זאת ביוגרפיה."

"אני נולדתי אמיתי," ציין ניוט.

"מי אמר?" שאל עזרא.

"אתה עושה לי כאב ראש," האשים ניוט.

"תתבגרו כבר," רטנה קתרין.

"ניוט," פנתה אליו רולינג, "אדי זהה לך.

האם גם עזרא, קתרין, אליסון ודן זהים לקרידנס, טינה, קוויני וג'ייקוב?"

אדי מיהר לגחך ופתח את פיו כדי לומר שכן, ברור שכן, אחרת ניוט לא היה נבוך ומתבלבל בשמות, אבל ניוט הקדים אותו.

"עכשיו כן, אבל ברגע הראשון לא."

כולם הסתכלו אחד על השני, מנסים להבין את המשמעות של מה שנאמר עכשיו.

"ואדי נראה כמוך ישר מהרגע הראשון?" היא שאלה.

ניוט הנהן.

"עוד לפני שראיתי אותו, הקול שלו היה מוכר לי."

רולינג נראתה רצינית מאוד.

"נראה לי שעליתי פה על משהו." 

אמרתי לו: "נדמה לי שאתה מאוד דומה לי." והוא אמר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר. והוא אמר בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר. (מתוך חבר בתוך ראי, דתיה בן דור.)

הפרק הקודם		הפרק הבא