רמזים.

הרמיוני התעוררה והציפו אותה כל הרגשות בכובד נוראי.

היא נזכרה בדראקו, ובאלימות שלו כלפיה. היא קמה סהרורית, והתחילה ללכת לעבר מעונות גריפינדור.

רונלד קם.

הוא הביט סביב וראה שהוא במעונות הבנים, שלבנדר מכורבלת לידו.

הוא קלט שהוא בלי חולצה, נזכר בערב שעבר שגיחך לעצמו.

כשירד למטה ראה את הרמיוני, יושבת על כורסה ליד האח החמה. הוא ראה שהיא בוכה, וחיכך את ידיו בהנאה.

השלב הראשון בתוכית שלו התגשם, היא ומאלפוי המלוכלך רבו.

עכשיו הגיע הזמן לשלב השני. הוא ניגש אליה במבט בוטח, והתיישב לידה.

"היי מיוני" אמר לה.

"לך מפה." השיבה בקול שקט ועצוב.

"נו, מיוני, כלום לא קרה. הכל באשמת מאלפוי." ניסה להרגיע אותה.

"תסתום את הפה המטונף שלך!" צעקה פתאום. "דראקו לא עשה כלום! אתה המגעיל פה! הכל באשמתך!" היא המשיכה לצעוק עליו, שהיא מתחילה להתייפח ועל פניה נוספות דמעות חדשות. הוא ניסה לחבק אותה ולהרגיע אותה, בעוד היא בוכה ומרביצה לו בו זמנית.

היא בעטה באזור הרגיש לו, והוא התקפל בכאב.

רעם נשמע וברק פילח את השמיים, למרות יום הקיץ הבהיר.

תלמידי גריפינדור החלו לזרום למטה בעקבות הצעקות, ועצרו שראו את המחזה.

לראות את רון וויזלי מקופל על הריצפה ומחזיק באיבר מינו ומתקפל בכאב ואת הרמיוני גריינג'ר עומדת מעליו, שעל פניה דמעות. זה מחזה שלא רואים כל יום!

הרמיוני ניגבה את הדמעות ויצאה מן החדר בסערה.

טוב, נו, סליחה, לא פירסמתי שלושה שבועות, אז סליחה...

הייתי במחסום כתיבה, ואז, שסוף סוף יצאתי ממנו, המחשב שלי התקלקל.

תיקנו אותו אתמול, והנה, פירסמתי...

הפרק יצא ממש קצר, זה פרק מעבר...

גם הפרק הבא קצר, אבל עוד מעט הפרקים יהיו יותר ארוכים.

-michal8624

הפרק הקודם		הפרק הבא