הצייד

נקודת מבט-רייצ'ל

היא יצאה מהדלת וראתה איך הורגים את אמה ולוקחים את אחיה,פוגעים ברייצ'ל עצמה. 

היא ראתה את אמה אומרת לה לברוח,שנייה לפני שהחרב חדרה דרך גופה של אמה,והיא התמוטטה.

והנוראי מכל,היא נאלצה לצפות באחיה נשרף על המוקד בעוד צרחות הכאב שלו נישאות למרחק,היא ראתה עוד פעם את ביתה נשרף.

הלהבות היו מסביבה, אפפו אותה,התחיל להיות לה חם, זיעה ירדה ממצחה.

היא התעוררה מהסיוט,שטופת זיעה.

היא כבר לא הייתה יכולה לשאת את הסיוטים האלו.

כבר שלושה ימים שהיא רואה את כל מה שהיה יקר לה נעלם, וזה היה לה קשה מנשוא.

היא הצמידה את הראש לברכיים ובכתה.

הדלת של חדרה באותו האכסנייה נפתחה.

"את בסדר?" שאל אותה ג'ון.

"..כן.כן." היא אמרה ומיהרה לנגב את דמעותיה.

הוא התיישב לידה על המיטה.

"לא,את לא."

"אתה לא אמור לישון?" ירתה בו.

"אני לא יכול,לוקאס הזה,אני מתפלא שאת התעוררת ממשהו אחר ולא מהנחירות שלו."

היא גיחכה.

"חזק מבחוץ אבל נוחר כמו פיל בלילה."

"כן. מה לעשות שאת נאלצת לחלוק חדר לבד כי את בת? ברצינות,אני מקנא בך."

פניו נעשו רציניות יותר.

"אבל באמת,מה קרה?"

"סתם," היא ענתה לו.

"לא משהו חשוב-"

הוא אחז בכתפה.

"בתור שותפך למשימה,אני רוצה לדעת מה קרה."

היא נאנחה.

"סיוטים." ענתה לבסוף.

"כל לילה אני רואה את האנשים היקרים לי מתים."

"אה."

"רואה?זה לא חשוב..סתם חלום מטופש-"

"לא. זה בסדר להיות ככה,אחרי מה שעבר עלייך."

דמעה ירדה מעיניה.

"כל מה שקרה-זה יותר מדי בשבילי.אני מנסה להיות חזקה,אבל לא מצליחה. אני- אני לא יודעת,קשה לי להירדם בלילה אחרי שאני רואה את אח שלי ואמא שלי נרצח-" שפתה רטטה,היא בקושי הגתה את המילה.

היא התמוטטה,מוציאה את כל העצב.

ג'ון פתח את זרועותיו.

היא הייתה די מופתעת,אך נעטרה לחיבוקו.

"אני-אני מצטערת שאני מוציאה את זה עליך."

"תוציאי כל מה שאת צריכה. גם לי זה עוזר, שנינו נפגענו באותו היום."

היא פלטה נחרת צחוק.

"זה מזכיר לי כל פעם שטים היה מפחד להירדם,אני הייתי באה ומרגיעה אותו. הייתי אומרת לו ש-שהכול יהיה בסדר." שפתיה רטטו.

"רק אם זה היה יכול להיות נכון."

"אני אנסה להיות חזקה מעכשיו."

"לא. את בהחלט לא צריכה. בואי נעשה סידור כזה: כל פעם שיהיו לך סיוטים או דברים כגון אלו,תעירי אותי."

היא חשבה על זה קצת,ואז הנהנה.

"בסדר."

הוא הנהן.

"להישאר עוד קצת?"

היא הנהנה.

היא הייתה מופתעת על כך שנגלתה בפניו בכזו קלות.

מה שבטוח,ג'ון הוא חבר טוב. היא הייתה אסירת תודה על כך שהוא איתה במשימה,למרות שהם נפגשו לפני פחות משבוע.

הם איזנו אחד את השנייה,רק עכשיו היא קלטה.

הוא עוזר לה להתמודד עם כל התהפוכות בחייה,והיא עוזרת לו במשימה שלהם ובחיים של הנער הזה,שכבר לא נותר לו לאן ללכת. היא הנהיגה והדריכה אותו,גרמה לו לא לוותר.

אפילו לאחר שאחרי שלושה ימים הם לא הצליחו לגייס בינתיים הרבה אנשים למשימה שלהם,רייצ'ל הדריכה את ג'ון ולוקאס,תמיד מחפשת את היעד הבא.

כי היא ידעה שתמיד,גם אם החיים גורמים לך ליפול ולהיפצע,אתה ממשיך.

זה מה שדגלה בו מאז אותו היום הנוראי בו אבד לה היקר מכל.

אבל מה שלא ידעה באותו הלילה,זה שנער צפה בג'ון מנחם אותה מבעד לחריץ הדלת של חדרה של רייצ'ל.

הנער הרגיש קנאה רבה.

לוקאס היה רוצה להיות שם במקום ג'ון,להיות זה שמנחם את הנערה הזו,את זו שהתאהב בה מאז שראה אותה.

"תודה שהזמנת אותי למשתה שלך."

"ברור,הרי מי עוד היה עוזר לי להבין שיש קוסמים במדינתי?"

"הו,הקוסמים הם סתם מחלה שמוטב לנקות אותה. מה שעשיתי היה להציע לך תרופה לדבר הזה."

"אתה תבוא למשתה,נכון?"

"כמובן,הוד מלכותו." אמר צ'אק.

ואל תדאג,אני אהיה אחראי ליין. היצרנים בעיר מייצרים את היין המשובח ביותר."

"אני סומך עליך בעניין זה."

"אכן,מלכי."

הצעד השלישי בתכניתו של צ'אק כל-כך קרוב...

הוא יכל להרגיש את המוות מתקרב.

הפרק הקודם		הפרק הבא