בסך הכל משחק

"אנחנו צריכים להיפרד." אמר רון.

רון ואמנדה ישבו על המיטה של רון ותיכננו את הפרידה שלהם.

"לא, לא, לא," אמרה שוב אמנדה "אתה צריך להגיד את יותר ככה: 'אמנדה, אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד.' הבנת?"

"כן... אמנדה, אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד." סוף סוף רון הצליח וחייך לעצמו אך אמנדה כבר המשיכה.

"אבל.. למה?" שאלה ועשתה פרצוף של על סף דמעות, זה בלבל את רון.

"אהה, זת'ומרת... לא חייב.. מה שאת רוצה..."

"רון!"

"מצטער, אני לא עומד בפני בחורות בוכות."

"טוב, ננסה שוב והפעם לא 'אבכה'." היא סימנה מרכאות באויר באומרה את המילה האחרונה.

"אמנדה, אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד."

"אבל... למה?"

"אני אוהב מישהי אחרת."

אמנדה הנהנה בהבנה והפגינה כשרון משחק מעט מוגזם.

"זהו, הצלחנו." קרא רון בשמחה.

"עכשיו שגם לבנדר ירדה ממך, אפשר לעשות את זה כבר מחר."

"ואחר כך צריך שלא נדבר לפחות יומיים.."

"כן, שיהיה אמין." הסכימה איתו אמנדה.

לפתע שררה שתיקה.

"לא סיפרת לי שאבא שלך עזב את משרד הקסמים." קטעה אמנדה את הדממה.

"הוא לא." השיב רון בחדות.

"הוא כן, הוא עובד עכשיו עם אבא שלי במחקר שלו על המוגלגים."

"את כנראה מתבלבלת."

"לא, אני לא. אתמול אבא שלי שלח לי מכתב וסיפר לי."

"אני צריך ללכת." אמר רון והיה בדרכו לצאת "את מוזמנת להישאר עם בא לך."

רון מצא את ג'יני בחדר המועדון מסתכלת בעותק של הנביא, היא החביאה אותו מיד כשהגיע ורון הבחין בזה.

"תני לי את זה." ציווה.

"לא."

"תני לי את זה." פקד רון בשנית וג'יני לא הגיבה.

לבסוף הוא תפס בידה וחטף ממנה את העותק של הנביא.

"הותר לפרסום בפעם הראשונה- קיצוצים במשרד הקסמים

בעקבות קיצוצים נרחבים שהתבצעו במשרד הקסמים על מנת להגדיל את המשאביל יחידת ההילאים בוטלו מחלקות ומשרדים שלמים במשרד הקסמים. בין המשרדים שבוטלו ישנם: המחלקה לתיקון זכרונות בקרב מוגלגים, המחלקה להחרמת חפצי הגנה מזוייפים, המחלקה לעיקוב קטינים-"

'המחלקה להחרמת חפצי הגנה מזוייפים...' קרא רון את השורה שוב ושוב.

"למה לא סיפרת לי?! למה אני אמור לדעת מאמנדה שלאבא יש עבודה חדשה?!" התנפל רון על ג'יני.

"אני בעצמי לא אמורה לדעת!" כעסה ג'יני.

"לא אמורה... ידעת לפני?!"

"שמעתי את אמא מדברת על זה עם אבא בקיץ." הודתה ג'יני.

"ולא חשבת לספר לנו?!" כעס רון עוד יותר.

"לא ידעתי מה לעשות עם המידע הזה!" התגוננה ג'יני "חשבתי שאמא תספר.."

רון נאנח.

 "טוב, לפחות הוא לא מובטל." אמרה ג'יני "אמרת שיש לו עבודה חדשה."

"כן, הוא שותף במחקר המוגלגים של אבא של אמנדה."

"זה טוב.."

"אני משער שכן.."

"אוקיי," לחש לה רון "שיימוס בשעה 6."

אמנדה הגניבה מבט אחריה.

"הוא בשעה 9."

"עזבי אותי משעות, עושים את זה או לא?"

"בוא נעשה את זה." לחשה אמנדה.

"אמנדה," אמר רון באנחה מזוייפת שגרמה לשיימוס להסיט אליהם את מבטו באחת.

"אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד."

שיימוס התקרב מעט כדי לשמוע טוב יותר.

"אבל... למה?" שאלה אמנדה עוטה ארשת בלבול.

לפתע אמנדה הבחינה בג'יני המביטה ברון בתדהמה.

"עוברים עלי יותר מדי דברים וזה.. הטיימינג פשוט גרוע." שינה רון את השורה עליה התאמנו ואמנדה התבלבלה באמת.

"אני מעדיף להיות לבד בתקופה הזו." המשיך רון כדי למשות אותה מבלבולה.

הוא הצליח.

אמנדה הינהנה בהבנה וראתה את ג'יני מרכינה את ראשה.

"אני צריך ללכת," מלמל רון "רציתי להקדים לאימון." סיים, קם והשאיר את אמנדה בחדר המועדון.

שיימוס החל לצעוד לעברה אך ג'יני הקדימה אותו.

"זה אשמתי... אני כל כך מצטערת..."

"זה בסדר." השיבה אמנדה והעמידה פנים שהיא על סף דמעות "לכל דבר יש סוף."

הפרק הקודם		הפרק הבא