אילו לא הייתי קוסם 2

אני מתבייש במה שעשיתי. בזה שנכנעתי.

למרות שהיו לי כל הסיבות שבעולם, ואני לא מאשים את עצמי במה שקרה, אני מתבייש שנכנעתי לזה.

אוח! אך אני שונא את רוג'ר הנבלה הזה!

הוא ידע לנתב את המצב הרגשי שלי בדיוק בשביל האינטרסים שלו. הוא שלט בי. ואני לא אסלח לו על זה.

כשעמדתי שם, צמוד על ידי גופו אל דלת הכיתה, רוג'ר ידע בדיוק מה לעשות, מה לומר ואיפה לגעת, כדי לגרום לי להכנע.

הפסקתי לנסות לדחוף אותו בידי, ונתתי לגופי להתרפות תחת שלו. רוג'ר הרגיש בשינוי וחייך חיוך מלחיץ מעט.

הוא נשען עלי ורכן אל אוזני "אני שמח שבחרת במה שטוב לך, הארי". צמרמורת עברה בי כשלשונו החליקה על תנוך אוזני והלאה אל השפתיים, אבל לא עצרתי בו.

התחושה לא הייתה נעימה. שפתיו נשקו את שלי בתובעניות.

ניסיתי שלא לחשוב על הנשיקות העדינות של דראקו, ונתתי לגופי לשקוע בתוך הנחמה היחידה הזו של משהו קרוב שאפשר להאחז בו.

"רוג'ר" לחשתי בקול צרוד כשהוא משך אותי מהדלת והצמיד אותי אל אחד השולחנות "מה אנחנו עושים?"

"אנחנו עושים את הדבר הנכון" הוא הרגיע אותי. במקרים אחרים הייתי מזהה בקלות את הזיוף בקולו, אבל עכשיו, במצב הזה, העדפתי פשוט להאמין לו.

מהר מאוד רק לנשק אותי לא הספיק לרוג'ר. הוא דחף אותי לשכיבה על השולחן ועלה מעלי, נשכב על גופי הצנום.

הוא שיחק באצבע בפוני השחור שנפל על מצחי המיוזע מעט והביט בעיניו אל תוך שלי. נשימותי הפכו מהירות יותר ויותר.

"אתה שלי הארי" הוא אמר בשקט ומגע גופינו העביר בי ניצוצות חשמליים לעמוד השדרה.

"א...אני" תפסתי בצווארון חולצו ומשכתי את פניו קרוב לשלי "אני שלך?"

"אתה שלי" הוא אמר בהחלטיות והחליק את לשנו על שפתי התחתונה, נושך אותה קלות "אתה צריך אותי, ואני אהיה פה בשבילך".

"כן" גנחתי "אני צריך אותך"

ואז זה קרה. הדבר האחרון שרציתי שיקרה. כמה אירוני שזה נשמע, מי שעמד בפתח הכיתה, עיניו פעורות בתדהמה ופיו פתוח בצרחה אילמת, היה לא פחות ולא יותר, דראקו מאלפוי

הפרק הקודם		הפרק הבא