![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
בסביבות הוגוורטס נפתחים קרעים על מימדיים ומתוכם מגיעים אנשים שונים עם כוחות שונים ממימדים שונים.<br>מה יעשו האנשים שנתקעו? האם הם יצליחו לחזור בחזרה?
פרק מספר 13 - צפיות: 19867
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר פרסי ג'קסון(עדיף להכיר) אריק רקס(אין צורך להכיר, אבל כדאי באופן כללי) סרינה (אין צורך להכיר ) אדון הטלקינזיס(אין צורך להכיר) וג'ינקס (גם אותו אין צורך להכיר) - זאנר: הרפתקאות/הומור (עם דגש גדול על הומור) - שיפ: ג'ן (למי שלא יודע, ג'ן זה אומר שלא מתייחסים לעניין של השיפים) אבל למען האמת זה נתון לפרשנות הקורא (אם ממש תתאמצו אולי תצליחו להגיע למסקנה שזה רומן של כולם עם כולם). אה, ובלי קשר,דירגתי PG מטעמי עכברושים, קרבות קסמים, קללות שהדמויות מקללות בהערות (אותי בעיקר)(כגון:ימח זכרך!) וכמובן זה שקוראים לדמבלדור זאב פריקי. - פורסם ב: 01.10.2020 - עודכן: 03.01.2021 |
המלץ! ![]() ![]() |
אז בפרק הזה הם ידברו על מה שקרה במלחמה, כי זה לא ממש ברור לאף אחד. תיהנו מהקריאה, ושהיא לא תהיה נוראה.
כשדמבלדור שאל אותם אם הם רוצים ללמוד בהוגוורטס התשובות שלהם היו שונות ומגוונות. "אין שום סיכוי", "רעיון מעניין", "ברור", "בית הספר יתפוצץ", "אני לא יודע איך לומדים, רק איך מלמדים", "אני פראית מדי אפילו בשביל ארוחה פשוטה, אז ללמוד?", "תלוי אם הלימודים כמו בטלסקול", "אני יכול לנסות" "למה שלא נרצה? זה פותח לנו אפשרויות נוספות לקבלת מידע". לא סתם אמרתי שונות ומגוונות. "רגע, רגע," אמרתי. "אפשר להבין מה בדיוק קרה בקרב?" "אנחנו יכולים לענות," אמרה אחת מהן (הבלונדינית). "אבל עדיף שקודם נציג את עצמנו, כדי שלא תצטרכו לקרוא לנו בתוך הראש שלכם בכינויים על פי המראה שלנו או משהו." "נכון, רעיון טוב. אני סרינה," (היא זו שאמרה "אני פראית מדי אפילו בשביל ארוחה פשוטה, אז ללמוד?" מה גורם לבן אדם להקרא פראי בארוחה, שהוא מסתער על האוכל באכזריות?) "פרסי," (הוא זה שאמר "בית הספר יתפוצץ". פסימי למדי, לא?) "בתאני," (היא זו שאמרה "ברור". הכי חכם, קצר, וקולע) "ליאו,"(הוא זה שאמר "אין שום סיכוי".)(הוא יהיה מעכשיו ליאו מספר 1) "ליאו,"(הוא זה שאמר "תלוי אם הלימודים כמו בטלסקול". מה זה הטלסקול הזה?)(הוא יהיה מעכשיו ליאו מספר 2) "איידן,"(הוא זה שאמר "רעיון מעניין". למעשה, הרעיון הזה באמת מעניין) "ג'ינקס,"(הוא זה שאמר "אני לא יודע איך לומדים, רק איך מלמדים". תשובה הזויה ולא ברורה) "אריק,"(הוא זה שאמר "אני יכול לנסות". הוא יכול לנסות גם להיות יותר מתחייב) "אנבת.'" (היא זו שאמרה "למה שלא נרצה? זה פותח לנו אפשרויות נוספות לקבלת מידע". נראה לי שהיא החכמה ביותר מכולם שם) אני לא יודעת איך אני זוכרת מי אמר מה, אבל מה שבטוח זה שהארי ורון לא זוכרים את זה. (הערת הכותב: בגלל זה הפרק מנקודת המבט שלך!) "עכשיו, אחרי שהצגנו את עצמנו, אנחנו יכולים להסביר." אמרה בתאני. "כל אחד מאיתנו יסביר מה שהוא עשה, וככה כל מה שקרה יוסבר באופון מפורט." "בהתחלה, כשרק כיוונו עלינו שרביטים," אמר ליאו מספר 1. "אני לחשתי לג'ינקס שנשתמש בכוח המשותף שלנו שהוא אש, והרמנו ככה חומה ענקית של אש. למעשה זה היה די קל, אני הייתי צריך רק לעשות צורה לאש שג'ינקס הביא, וזה החלק היותר קל. נכנסתי לתוך האש כי אני לא יכול להשרף, ודרשתי שיפסיקו לכוון עלינו שרביטים. זה לא כל כך עבד, בלשון המעטה." "נכון," אמרה אנבת'. "במקום להפסיק לכוון עלינו שרביטים, כולם חוץ משלשתכם התקיפו אותנו. התעצבנתי בגלל שכישוף אחד פגע בליאו, אז התקפתי את כולם בכל הינשופים שברדיוס קילומטר. מסתבר שזה הרבה. אני יודעת לעשות את זה כי אני הבת של אתנה אלת החוכמה והקרב, והחיה שמסמלת אותה היא ינשוף." אי אפשר להגיד שלא הופתעתי. למעשה, כמעט התעלפתי מרוב הלם! "לא אמרת שאת הבת של אלת החוכמה," אמר ג'ינקס. " זה מסביר את כמות הידע. בכל מקרה, גם אני התעצבנתי אז התקפתי באש. כמובן שנזהרתי לא להרוג. דרך אגב, בשבילי דווקא יצירת צורות יותר קשה." "ואז הם עשו טעות והשתמשו במים," אמר פרסי. "ואני, כבן פוסידון אל הים, יודע לשלוט בהם. אז השתמשתי בכוחותי והרמתי את כל האגם אל מעל לראשי התלמידים המפוחדים." כבר הייתי מוכנה הפעם, אז זה לא הפתיע עד כדי עילוף. "ואז אני איימתי שאני אקרע את הקסם שלהם בעזרת העין שלי," אמר אריק. "והפכתי את העין. אני יודע שזה משוגע, אבל אני יכול לראות ולקרוע את הקסם בתנאים מסויימים." "ואני וליאון שלפנו חרבות," אמר איידן (בסדר, אני גם אקרא לו ליאון). "ואיימנו להפוך אותם לקציץ בשר. ליתר דיוק, ליאו עשה את זה. אני השתמשתי בכוח הטלקינזיס שלי, והרחפתי שרביטים." "בשלב הזה, אני כבר עשיתי משהו אחר לגמרי," אמר אריק. "התרכזתי, וחשבתי על החיבור שלי לקסם וכמה שאני חלק ממנו. זה גרם לי להתחיל להתחבר לחלוטין לקסם, אבל אל תצפו שאני אצליח לעשות את זה עוד פעם. אני לא יכול." אם הוא לא יכול לעשות את זה, איך הוא עשה את זה? על פי ההיגיון יש להניח שזו הייתה השערה לא מספיק מושכלת, כי מה שהצלחת לעשות בלי עזרה מדברים חיצוניים תמיד אתה יכול לעשות אם אין מה שיעצור אותך, השאל- "אבל אני לא ידעתי שאתה הופך להיות חסין לקסמים," המשיכה בתאני ובכך קטעה את מחשבותי. "אז כשכמעט פגעו בך, התעצבנתי, חישבתי את המסלול וזרקתי אבן." "לא סתם זרקת אבן," אמרתי. "את פגעת בכל מי שנלחם, ולא פגעת במי של נלחם. איך חישבת את זה?" "זה כישרון הקסם שלי," היא אמרה. "מתמטיקה. בכל מקרה, אחרי שזרקתי את האבן ראינו שכל קסם שפוגע בו נעלם, ו-" "הם לא נעלמו," אמר אריק, קוטע אותה באמצע המילה. "בגלל שהתחברתי לקסם, כל קסם שפגע בי התחבר אלי, ובסוף כל העוצמה של הקסמים התפרצה החוצה." "יופי. עכשיו שהבנו אפשר להמשיך." אמר פרסי. "אני השתמשתי בכוחות שלי כבן פוסידון, והשתמשתי בכל הכוחות: אל הים, מביא הסערה, מרעיד האדמה. עמדתי בתוך סערה, הרעדתי את האדמה, והשתמשתי באגם. היה כיף!" "אני כבר בשלב הזה התחלתי להתקיף," אמרה סרינה. "התרכזתי ברצון להיות פנתרה שחורה, ובתור לביאת אדם הפכתי לזה וקפצתי על כולם. דרך אגב, לביאת אדם לא חיבת להיות לביאה. לדוגמה: אני." "ואני התאוששתי מהכישוף," אמר ליאו. "והשתמשתי בכוחותי כהבן הפייסטוס, אל האש והנפחות. כלומר, התקפתי אותם באש. גם אני כמובן לא הרגתי ולא רציתי להרוג." "ואני החלטתי לגוון," אמר ג'ינקס. "והקפתי אותם בג'לי ורוד מהסוג שבתוכו הטבעתי דרקון, ובדגים בסגנון הקוסמת גזר." מי זו הקוסמת גזר, ולמה קוראים לה ככה? "אתה היית זה שהטביע את הדרקון?" שאל רון בהלם. "זה... זה..." סגנון רון הרגיל. פשוט נהדר. "אתה יכול להמשיך עם אמרותיך החכמות," אמר ליאון. "אבל בפעם אחרת, עכשיו אני אמשיך לספר. אני הבנתי כבר מה איידן עושה, אז עזרתי לו. מדי פעם הצצתי במחשבות שלהם, כי מעניין מה הם חושבים על ההתקפה שלנו." "ואני קראתי את העתיד," אמר אריק. "וגיליתי שהולך להגיע מישהו זקן שינסה לעצור את המחמה בעזרת גל של אנרגיה, אבל הוא לא יצליח. אז החלטתי לעזור לו, ומה שקרה קרה." אז ככה הוא ידע להגיד "די" ביחד עם דמבלדור! "הבנתי," אמר דמבלדור. "ובקשר להצעה שלי שתלמדו בבית הספר שלי, אני רוצה שתלמדו את זה בשביל שתוכלו להתמצא בעולם הזה אם לא נצליח להחזיר אתכם." "מה?" אמר ליאו. "יש סיכוי שלא נחזור לעולם שלנו, ונצטרך לחיות עם כל האנשים שכמעט הרגו אותנו?" איזה גאון. ברור שיש אפשרות! "דבר ראשון, זה היה רק מתוך חשש וזהירות." אמר דמבלדור. "דבר שני, הסיכוי שזה באמת יקרה די קלוש, אבל יש סיבה אחרת למה כדאי שתהיו בבית הספר שלי. אני רוצה לשמור אתכם באיזור שלי כדי שתוכלו לעזור לי להשיג את המרכיבים הדרושים להחזרה שלכם לעולמות שלכם." אני מניח שאם הייתי אחת מהם, הייתי שואלת אם הוא יודע מה המרכיבים. מה לעשות, הגיוני להבין שהוא יודע, ונחמד להתלות בתקוות קלושות. "אז אתה יודע מה המרכיבים הדרושים?" שאל אריק בתקווה קלושה. "כי אם כן אתה יכול לשלוח אותנו עכשיו להשיג אותם." "לא, אני לא יודע מהם," אמר דמבלדור. "אבל אני בטוח שצריך מרכיבים, ושיהיה מסובך להשיג אותם. ועכשיו, אתם רוצים להצטרף או לא?"
והנה עוד פרק. אמנם מאוחר בלילה, אבל מה לעשות. התחלתי לכתוב אותו לפני 20 דקות, וזה הכי מהר שהיה לי אי פעם (לפחות ככה נראה לי). איכשהו עדיין כל יום מאז שנרשמתי לפורטל אני מעלה פרק, למרות שאני לומד את כל הלימודים. אולי כי אני עושה את זה בלילה. בכל מקרה, אני ממליץ לקרוא שוב את הפרקים, שיניתי קצת דברים שחשובים בשביל סוף הפאנפיק.
|
|
||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |