המפחידנים 2- גנבי החטיפים

קודם כל, מזל טוב לי! תרשמו את התאריך הזה בתור יום ההולדת של רוחמה…

דבר שני-

אל תרצחו אותי בגלל הפרק הזה, בבקשה! תתנחמו שהוא קצרצר…

-

-

-

מר המפדמפ ליטף את שיערה של זואי ״אל תפחדי״ אמר ״זה לא יכאב״

״ברור שזה יכאב״ נחר גיפאן בבוז ״הם תמיד צורחים ממש חזק״

זואי לא יכלה לברוח. היא ניסתה להרביץ למר המפדמפ.

ואז קרה דבר מוזר.

גופו של מר המפדמפ התבקע. פשוט התבקע, ומיץ צהבהב יצא ממנו, נוזל על המרצפות. קליפות מגופו צנחו ארצה ונשטפו בזרם. מר המפדמפ היה ביצה.

״לא!״ צווח מר המפדמפ, שזואי עכשיו הבינה שזהו קיצור של ״המפטי דמפטי״. הוא הוציא במהירות סופגנייה ירקרקה ותקע אותה בפיו.

מר המפדמפ התחיל להשתנות. שיערות ירוקות וחבורות ירוקות צמחו בצפיפות על גופו עד שכיסו את כולו. סופגניית תרד, הבינה זואי.

אבל סופגניית תרד אמורה להיות רעל למפחידנים בלבד. אם כך, קורה פה דבר מוזר.

הגוף המשיך להשתנות והשיערות הירוקות כיסו כל כך את גופו של המפטי דמפטי, עד שזרם החלמון נעצר. מר המפדמפ ליטף את בטנו העגולה בשביעות רצון ״קמה שהני אואב סופגניאות טרד״ גיחך.

ואז זואי הבינה. זה היה המפיטי!

״בוגד״ היא סיננה ורצה להרביץ לו שוב ״גנב תפוצ׳יפס מרושע״

״המממ… כן״ קולו הפל להיות חלקלק, הקול האמיתי שלו.

״אחרי שעקבת אחרי האדון,״ פתח המפיטי בשמחה ״אני רציתי כבר להרוג אותך. אבל חיכיתי להזדמנות מתאימה, לזמן שבו תחטפי הלם גדול מספיק כדי שלא תשימי לב. ואז קרה הקטע עם דני שהוא בעצם בוגד, אז החלטתי שבגידה ביום זה קשה. אבל עם בגידות ביום, יהיה לך כבר קצת יותר קשה להתמודד.״

״אז דני הוא משלכם?״ תהתה זואי

״אני לא יכול לומר לך את זה״ הוא צחק בגיל ״לא אומר שום דבר, אחת שתיים שלוש״

״מי זה גיפאן?״ נרתעה זואי ובחנה את פניו של הילד הג׳ינג׳י ״אני מכירה אותך?״

״לא״ גיפאן הניד בראשו קצת מהר מדי. זואי החליטה שהוא משקר, או לפחות לא אומר את כל האמת. היא בחנה את פניו, את השיער האדמדם ועיני החתול הירוקות. היא הביטה בנמשים שכיסו את אפו ולחייו, בפיו שהיה מעוקל במין חיוך מוכר.

ואז היא הבינה. לא שתי בגידות ביום- שלוש

״רייצ׳ל״ לחשה זואי, רועדת כולה וליבה הולם בחוזקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא